ביקורת ספרותית על ים של פרגים מאת אמיטב (אמיטאב) גוש (גהוש)
ספר בסדר

---

ספר על תקופת מלחמת האופיום במזרח הרחוק, כאשר הדגש הוא על הודו, הספקית ולא סין הקורבן של ספקי האופיום.
הסיפור הוא על הקסטות, מעמד הסוחרים המתפתח, השליטים האנגלים ו..הים והימאות.
הסיפור מענין, קנוניות של סוחרים כדי להטביע אחד את השני, ניצול של המעמדות הנמוכים, הרבה רוע "טבעי" המציג את השימור של הקסטות בהודו, והרבה אנושיות קטנה המנסה לשבור את ה"קיסמט" שנועד לאדם.
הספר מביא הרבה תמונות שראוי להכיר.
למשל: יש תיאור מפורט של תהליך עיבוד האופיום, החל מגידולו ו"חליבתו" על ידי איכרים שזהו פת לחמם הכמעט יחידה, דרך תהליך המכירה למיפעל ועיבודו.
הזוועה מתוארת בעמודים 99- 102 שבו אחד התפקידים הוא לטבול בחצי גוף כל היום בדוד מולסת אופיום ולדרוך ולרסק את התערובת. זוועה כשחושבים על זה.
יש גם הסבר לכך , העיסקה הטובה ביותר שבריטניה עשתה מעולם, היתה לסחור באופיום. (זאת הסיבה מדוע הסינים שסבלו מהצפת מדינתם באופיום, התנגדו לסחר זה וכתוצאה מכך פרץ מרד הבוקסרים).
ההתנהגות של סוחרים ובמיוחד סוחר אחד, מתוארת עד זוועה.
למשל , כאשר מתחיל הכיבוש האנגלי, שולח הסוחר כסף לצד אחד וחיילים לצד השני. בדרך זאת הוא מבטיח "ביטוח" לכל תוצאה.
כששרתתי במלחמת לבנון הראשונה( במילואים),הוצגו לפני כפרים שיעים שבהם החמולה התפצלה, חלק שירת בצבא דרום לבנון וחלק בחיזבללה. מה שבטוח בטוח.
בעמוד 123 מוצגת החלקלקות של הסוחרים, תוך הצגת "אידאולוגיה" דתית. " ישו הוא הסחר החופשי, הסחר החופשי הוא ישו".
על שטר של דולר כתוב " IN GOD WE TRUST".
קשרי הון שילטון לא הומצאו בארץ ואני מניח גם לא בהודו, אלא בכל מקום שאפשר ויש הזדמנות לפתח אותם.
גם מצב האישה מתואר יפה . במיוחד מעמדה עם מות בעלה. אם אין לה בן, הרי גיסה הוא היורש של הרכוש ושל האישה עצמה.( ע 162).
הספר קשה קצת לקריאה מכמה טעמים.
הסופרת עשתה מחקר רציני ועמוק על התקופה ואורחותיה. הכתיבה היא מעט " מדעית" בניסיונה לדייק לעיתים על חשבון העלילה.
לטעמי יש "עודף דמויות" שבהם מושקע מאמץ תיאורי כן על חשבון זרימה שוטפת של הסיפור.
ולבסוף עולם המונחים הימי והיבשתי של הודו.
המונחים מובאים בלשון המקור, מדוייקים ובהקשר נכון. בסוף הספר יש נספח לשורשים האטימולוגים , תרבותיים לכל מונח.קריאה בנספח לא מבהירה תמיד אותו אלא עוזרת למי שרוצה להיות בלשן, להתחקות אחר שורשיו של המונח.
בהרבה מקרים , זה מכשול לרציפות הקריאה.
בקיצור ספר מעורר מחשבה, מענין הדורש מאמץ רב.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ים של פרגים