ביקורת ספרותית על פרנויה - פרוזה # מאת ג'וזף פיינדר
ספר לא משהו

---

שוב הלכתי לספריה להביא ספרים ובשבילי ושוב התעצלתי לחפש ספר מתח טוב בשביל אח שלי והלכתי על בטוח. כלומר ניסיתי, התוצאה לפניכם.

"פרנויה" מספר על בחור צעיר, אמריקאי די כושל בכל הנוגע לקריירה או שאיפות, שאיכשהו הופך להיות מרגל תעשייתי בחברת טכנולוגיה, נסחט ע"י מעסיקיו הקודמים בחברת הטכנולוגיה המתחרה. הבחור שלנו, אדם שמו, תודרך היטב לגבי מה להגיד ואיך להתנהג, אבל בכל זאת מרגיש די בצדק שהוא נמצא בסיכון. איך אומר הפתגם? "זה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך". וזה שאני חושדת בהמלצות של הרלן קובן על העטיפה לא אומר שאני טועה.
רוב הספר עסוק בתיאור מפורט ומשמים למדי של בגדים, תסרוקות, עיצוב משרדי וטכנולוגיות סלולריות שעבר זמנן שעטופות בכל קלישאות ההייטק האפשריות, תרגום כושל ובעיקר חוסר רלוונטיות מוחלט. מה לעשות, הספר יצא ב-2004. האייפון, לדעתי, עוד לא הומצא.
וזה בדיוק העניין: פיינדר לא היה יכול כנראה להשתמש בשמות אמיתיים לגיבורים שלו ולפיתוחים שלהם, או שלא היה מסוגל לעשות את זה, ולכן הספר עמוס בשמות פיקטיביים ובתיאורים שהקורא אמור כנראה לנסות להסיק לאיזה פיתוח מפורסם הם מתייחסים. כל עוד דובר על המנהל בחולצת החצי-גולף השחורה זה היה קל אפילו לי, אבל פרטי פרטים של פרויקטים סלולריים מהפכניים כביכול הם לא רק מעיקים אלא בעיקר מגוחכים, בקצב ההתקדמות של השוק הזה היום. יכול להיות שכשהספר יצא אנשים עוד חיפשו את הגביע הקדוש של התחום, אבל כיום זה הרי רק מאבק על זכויות יוצרים על זוטות עיצוביות. הדבר הזה הופך את הספר, לא לגמרי באשמתו, לדינוזאור בתחום. בלשים שחופרים בארכיונים כדי לגלות פושע זה לא נורא, אבל 400 עמוד בלי אף מילה על טאץ'-סקרין זה די מצחיק.
אם הספר היה כתוב לעניין זה היה יכול לחפות על זה איכשהו, אבל כשכל דמות נגזרה ממדריך הסטריאוטיפים למנכ"ל/ברמן/אבא גוסס והכל מתוח באופן חסר פרופורציה אין שום סיבה להתרפק עליו בנוסטלגיה.

-נשלח מהאייפון שלי (אבל לא באמת)-

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על פרנויה - פרוזה #