ביקורת ספרותית על ימים שקטים בקלישי מאת הנרי מילר
ספר בסדר

---

לפני כמה שבועות חזרתי מפריז והספר הזה שהגיע אליי במקרה, עניין אותי כי הייתי בקלישי בכיכר ובשדרות שנושאות את השם הנ"ל ובהרבה מאוד אתרים פריזאים שמוזכרים בספר הזה. אז קודם כל נתחיל מכך שאין בספר שום "ימים שקטים". פריז של שנות העשרים והשלושים בין מלחמות העולם במאה הקודמת משכה אליה אמריקנים רבים. באותה תקופה הדולאר האמריקני היה "מלך" חשוב וכבד. הוא איפשר אז לאמריקנים רבים לחיות בפריז בזיל-הזול בהשוואה לחיים באמריקה. סופרים אמריקנים חשובים ניצלו את העובדה הזו בכדי לחיות בפריז אחד מהם היה הנרי מילר. זהו כמובן איננו הספר הראשון של מילר שאני קורא. בעבר התלהבתי מספריו. אבל כיום, לאחר שנים, אני יותר ויותר שם לב לדברים שנעלמו ממני בעבר. הספר הקצר הזה שמתאר בעצם שורה אינסופית של הרפתקאות מיניות עם נשים בפריז הוא בעצם ספר מאוד שוביניסטי. לשורת הנשים והזונות העוברות במיטותיו של מילר אין שום ייחוד ואופי. הן מהוות לגביו בסך הכל "פות מהלך" וכל שאר תכונותיהם באות לידי ביטוי רק כדי לתמוך בעובדת הזיון שמילר מבצע בהן. מהבחינה הזו הכתיבה כאן,
למרות שהיא משופעת בתיאורים מיניים "גרפיים", ומעין סיפורים קצרים מאוד "קריאים", בסופו של דבר היא מאוד "חלולה"! הדמויות של הנשים הן מאוד שטוחות ובלתי מעניינות ואפילו דמות ידידו קרל שמשתתף איתו בחלק מהזיונים מתוארת במעט מדי פרטים, מלבד אלו הנוגעים למעשים המיניים... כאמור אהבתי כאן את האיזכור של המקומות שהכרתי בפריז.(למרות שמבחינת הסיפור אין לכך חשיבות) גם מצאתי עניין בצילומים התקופתיים "האומנותיים" של הזונות החשופות שצורפו לספר הזה.
בקיצור הספר הזה בעיניי הוא "בסדר" אך לא יותר מזה.

» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על ימים שקטים בקלישי