כשקמתי בבוקר הבנתי שהוא ישב ליד המיטה שלי כל הלילה והסתכל עלי ישנה. הדמעות באו לאחר מכן כיאה לבוקר פרידה שכזה כשאוהבים . בנמל התעופה הדמעות הדביקו לי את השערות לפנים הרטובות שהיו מוכנסות עמוק עמוק בתוך החולצה שלו. וזו הפעם הראשונה שחשבתי לעצמי כמה בת מזל אני שחוויתי אהבה מושלמת שכזו של פעם בחיים. חזרתי לארץ עם חור ענק בלב ולקח לי די הרבה זמן להמשיך הלאה...

אני מאמינה בלב שלם שלכל אדם יש כמה הזדמנויות לאהבה אמיתית והשאלה מה אתה עושה עם ההזדמנויות שדפקו לך על הדלת האם תחבק אותן בשתי ידיים או תפספס אותן באלפי תירוצים שונים ומשונים חסרי מעוף.

על הספר:
1915 מתקפת האביב הגרמנית. חיילים נקצרו בקרבות . מדים צרפתיים מלוכלכים ותחבושות ספוגות מדם . לאון ולואיז הוצבו בנפרד שניהם בסן לוק בדרום צרפת.

הרומן על לאון ולואיז פרוס על פני יותר מחצי מאה. בתקופת שיגעון הגדלות של הגרמנים. מלחמות ראשונה ושנייה עקובות מדם שהפרידו בין אוהבים ,בין בני משפחה ,בין העולם הנהנתני בצרפת שמגרגר בנוחות כמו חתולה שמנה על עדן החלון לבין עולם של דם ,ירי מרגמות , ,אלמנות בשחור ופתקים בכתב יד למדונה על אם הדרך לברכה.

כיאה לאם כל ההתחלות:
"אם אבוא אתך, אתה תרצה להיכנס לי לתחתונים." "לא, אמר"
מה אתה חושב שאני, אדיוטית? כל גבר רוצה להיכנס לתחתונים של נערה כאשר הוא נמצא איתה לבד בדיונות."
"זו האמת, " הודה לאון. אבל אני לא אעשה את זה." "אה, לא?"
"לא. מה שרוצים ומה שעושים אילו שני דברים שונים."

הוא אהב את צורת הדיבור את העיניים הירוקות, את הסיגריה שמשתרבבת לה מהפה
את המהירות שבה עקפה אותו עם אופניה בדקה הראשונה שהניח עליה את העיניים.
הוא אהב לשתוק אתה ולהניח לרוח לדבר במקומו.
הוא ידע שאותה יאהב תמיד, לנצח נצחים.

מאי 1918 חצי מליון גרמנים הסתערו על פריז .לואיז נעלמה מאחורי הגבעה עם העשן שהיתמר
ואילו לאון נזרק אל תוך מכתש הפצצה בחצי הדרך בין לה טרפור לבין סאן לוק ..

סיפור אהבתם ממשיך במשך כמעט 70 שנה אצל כל אחד בנפרד למרות שחלק מהלב תמיד היה חצוי בין המחשבה
והרצון להתאחד לבין הצורך להמשיך בחיים הרגלים כאילו מאומה לא קרה.

לאורך כל הספר לואיז ולאון מופיעים ונושמים את פעימת החיים ביחד ולחוד.
ספר מרגש על אהבה אחת גדולה בתוך מלחמה אחת גדולה ורצון אדיר ופשוט לחיות
ולהודות על כל יום שעובר.

( יש בספר תאורים של קצינים גרמניים, של הפצצות, של מלחמה אך נמנעתי מלהזכיר יותר מדי
כי הרי איך אפשר להזכיר אהבה כזו גדולה וללכלך אותה בדם המלחמה?)

איזה ספר חמוד .
ספר רומנטי ממש ממש מיוחד במינו,כתוב בעדינות נפש,
סגנון כתיבה עדין ופיותי,העלילה עם ניכוח צרפתי.
הספר מסופר מפי נכדו של ליאון על אהבת סבו ללואיז.
לואיז מפתיעה את המשפחה בזמן הלוויה של ליאון.
מתקדמת בכנסיית הנוטרדאם לגופת ליאון ושולפת פעמון של אופניים וצופרת באמצע ההלוויה.
מקסים חמוד במילה אחת מומלץ.

מכריכה האחורית של הספר: "לאון אינו יכול לשכוח את לואיז,
לואיז אינה יכולה לשכוח את לאון, ואתם לא תוכלו לשכח את הזוג הנפלא הזה"
על זה אומר שאכן לאון ולואיז לא שוכחים זה את זו,
אני? בהכרח אשתדל לשכח אותם.
לאון פוגש את לואיז בהיותו בחור צעיר ומתאהב בה.
אהבתם אינה באה לידי מימוש והוא חולם על לואיז, גם כאשר הופך לבעל ואב.
אחרי שנים הוא פוגש את לואיז והם מנהלים רומן עד שהמלחמה מפרידה ביניהם.
הם שבים ונפגשים ואף חיים יחד, לאחר שלאון הופך לאלמן.
למרות כל זאת...כשלאון מת. להלוויה מגיעה לואיז באחור,
ויוצרת דרמה.
כניסתה הדרמטית, הצלצול בפעמון אופניים, מעורר סקרנות וציפייה.
נראה שלמרות שזכתה לחיות במחיצתו של לאון, אין היא מגיעה להלוויה עם כל בני המשפחה.
סיפור לא אמין וגבורים אנמיים.
הדמות היחידה שמעוררת איזה עניין היא דמותה של איבון,
אשתו של לאון.
ספר נחמד. זורם. שזור חוטי הומור טובים.
ברקע סיפור הסטורי של תקופה ממלחמת העולם הראשונה ועד תום מלחמת עולם השניה, שאינו מחדש דבר.

פשוט נהניתי...
סיפור פשוט על הוא והיא שנועדו האחד לשניה...ובסוף זה באמת קרה..
כיף כשהאהבה מכתיבה את מהלך העניינים..
לקרוא...

לאון לה-גל, צעיר בן 17, תלמיד תיכון, עוזב את התיכון ואת ביתו ויוצא לעבודה בעיירה קטנה, כשהוא ממלא את מקומו של איש הטלגרף בתחנת רכבת - שיצא, כמו גברים רבים אחרים למלחמה העולמית הגדולה (מלחמת העולם הראשונה). בדרכו לעיירה, כשהוא על אופניו, הוא פוגש בחטף את לואיז, צעירה נאה ומסתורית מעט, נלכד ברשתה ומתאהב בה - אך הנסיבות ובעיקר המלחמה משחקות נגדו/נגדם. לאחר המלחמה לאון עובר לפריז ומקים משפחה אך הזכרונות מלואיז לא נעלמים לא אצלו ולא אצל לואיז. הסיפור מוביל אותנו דרך התקופה שבין המלחמות ולאחריה מלחמת העולם השניה ולקראת סוף הסיפור ב- 1986, תקופה של 68 שנים מההכרות הראשונה של לאון ולואיז. בסה"כ זהו סיפור אהבה מעניין ונחמד.

אהבתי מאד את הספר, גם אם קשה לי להסביר מדוע.
העלילה די סתמית, ולא תמיד המניעים של הדמויות ברורים, אבל איכשהו אני חושבת שמדובר בספר מאד מעניין ונעים לקריאה.
יש משהו בכתיבה ומשהו בדמויות שהוא פשוט מקסים. גם כאשר מתוארים אירועים איומים, יש איזשהו קסם שנובע מהאופן שבו מסופר הסיפור (אולי קצת כמו האימה הכמעט נעימה בסצינות של הנס לנדה ב"ממזרים חסרי כבוד").
בנוסף, הדמויות מוגשות בצורה שגרמה לי להתחבר אליהן ואל המחשבות שלהן. הרבה פעמים כשאני קוראת רומנים שמתרחשים בתקופה אחרת, נדמה לי שאני לא מבינה בכלל מה עובר בראש של הדמויות. במקרה הזה הרגשתי חיבור עמוק אליהן.

כשבן אדם כל כך רציני כמו לאון מתאהב בבחורה כל כך יוצאת דופן כמו לואיז רק בעקבות הבונז'ור החביב שהיא קוראת לעברו באחד מהימים זה קצת מוזר. אבל כשהקשר הזה ממשיך להתקיים באופן ממושך וכל כך בלתי יציב במשך עשרות שנים זה כבר מוזר עוד יותר. הייתי אומרת שזה סיפור אהבה יוצא דופן, קטוע, אנושי והיסטורי. אהבתי ממש שמי שסיפר את הסיפור הוא מספר על-אחד כזה שיודע הכל על הדמויות. פעם הוא מספר את הסיפור מנק' מבט אובייקטיבית לחלוטין ופעם הוא מביע את דעתו. הוא יודע את הסוף ואת ההתחלה כאילו היה יוצר התסריט כולו. ממש יפה -צורת הכתיבה באמת מעניינת. אבל מגיע לספר רק 3 כוכבים.

לפני כמה ימים כתבתי שהספר נחמד, קליל ושאינו ספר חובה.
אז זה נכון, אבל העובדה שחשבתי על הספר גם בתום הקריאה במשך יומיים, גרמה לי להבין שהספר הזה הוא משהו מיוחד.
הקלות שבהתאהבות, פגישות אקראיות במהלך החיים, בחירות גורליות שאנחנו עושים, הכל נמצא כאן בסיפור ומנוסח בעדינות מופתית.
בשתי מילים- ספר נהדר.

ספר לא משהו, כבד, מייאש, העלילה לא זורמת, ולמרות זאת המשכתי עד סופו.
סיפור אהבה שאינו מתממש בין לאון ולואיז שהכירו בעודם צעירים, על רקע מלחמת העולם הראשונה והשניה.
לאון נישא לאיבון ולהם ארבעה ילדים.
חיי נישואיהם די משעממים - זוגיות לא מוצלחת. לאון חושב ומחפש את לואיז.
במהלך חייהם הם נפגשים מספר פעמים, ואילו איבון ממשיכה את חייה בשעמום ומשלימה עם העובדה.
סיפור אהבה יבש אינו זורם ואף לא מושך.
הכתיבה כבדה ואינה לטעמי.
הסיפור נכתב על ידי נכדו של לאון.