ביקורת ספרותית על לעוף כמו אייריס מאת ג'יל לואיס
ספר מעולה

---

קאלום הוא ילד סקוטי בן אחת עשרה הגר בחווה הגדולה של משפחתו, עוזר להוריו בטיפול בכבשים ובטלאים ונהנה עם חבריו מהיופי וההרפתקאות שמספק להם הטבע שבחווה ובסביבותיה.

באחד הימים הוא פוגש בחווה ילדה משיגת גבול, שדגה טרוטה מהנחל השייך להם. הילדה אפופת סוד וקאלום מתרחק אט-אט מחבריו ונקשר לילדה. מסתבר שהילדה עוקבת אחרי קן של שלך, ציפור טרף גדולה ונדירה הניזונה מדגים. הציפור מוגנת והילדים שומרים על הקן בסוד. רק כאשר הציפורים נזקקות לעזרה שהילדים אינם יכולים להגיש, הם פונים למבוגרים שיסייעו להם.

מכאן מתחיל הסיפור להתגלגל ואנו עוקבים אחרי מסעה של אייריס, נקבת השלך, אל מעבר לאירופה עד לאפריקה.

כותבת הספר למדה ווטרינריה ונראה שהמניעים שלה לכתיבה נבעו מרקע זה של אהבת הטבע ובעלי החיים, אבל הסיפור שעניין אותי במיוחד הוא הסיפור האנושי - התיאור של קבוצת האנשים המתאחדת כדי להציל ציפור אחת וילדה אפריקנית אחת, ומצליחה בכך. נשמע אולי תמים (בעיקר אם מקשיבים לחדשות בימים אלה), אבל זה קורה מפעם לפעם ומחמם את הלב.

מיועד לנוער, אך יתאים גם לילדים שמוכנים לקרוא ללא ניקוד. מרגש ונוגע ללב.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על לעוף כמו אייריס