ביקורת ספרותית על תעלומת הקבר המכושף מאת אדוארדו מנדוסה
ספר מעולה

---

שלא כהרגלי אתחיל מהסוף:



מזמן לא נהניתי הנאה צרופה מקריאת ספר כפי שנהניתי מספר זה. היו רגעים שבהם געיתי ממש מצחוק. ובנוסף לצחוק גם ישנה גם עלילה, למעשה מעין פארודיה על גיבורי ספרי הבלש הקלאסיים המסופרת, בשפה ציורית ונמלצת, מפיו של אדם המשוחרר ע"י המשטרה והפסיכיאטר שלו מאשפוז כפוי בן 5 שנים במוסד לחולי נפש ע"מ לפתור תעלומה בת 6 שנים של היעלמות מסתורית ובלתי מוסברת של ילדה מבי"ס יוקרתי של נזירות. לא רק שתעלומה זו טרם הגיעה לפתרונה, אלא שיום קודם להוצאת ה"בלש" מביה"ח לחולי נפש זה קרה שוב - נעלמה בשנית ילדה מביה"ס הנ"ל ובדיוק באותה דרך מסתורית ובלתי מוסברת.



ולמה זקוקה המשטרה לאדם כזה? התשובה ניתנה בספר ובתקציר שבגבו:



"אנחנו זקוקים לאדם שמכיר היטב את שולי החברה, שאפשר ללכלך את שמו בלי בעיות , שמסוגל לעשות את העבודה במקומנו, ושברגע הנכון נוכל להיפטר ממנו בלי קושי".



לאורך כל הספר, בדרכו העיקשת לפתרון התעלומה, ה"בלש" שלנו, מעין פיטר סלרס הספרדי (רק מדיף ריח רע וללא חליפה..) , כשהוא טובל בסחי ורפש, עובר עבירות על החוק מימין ומשמאל, נתקל בדמויות שונות ומשונות וכפי שמתואר בתקציר הספר: "מכריע את יריביו בנשקו הסודי: דברת מתישה, מהממת, בלשון נמלצת, שהפער בינה לבין מעמדו העלוב הוא אחד ממקורות ההומור בספר". הכל הופך ל"כשר" בדרך לפתרון התעלומה. אדגיש מייד כי לטעמי פתרון התעלומה הוא משני בכל הסיפור ואילו הדבר העיקרי הוא דמותו הציורית של ידידנו ה"בלש" והשימוש, כמתואר לעיל, שהוא עושה בנשקו הסודי בדרך לפתרון התעלומה.



בתקציר בגב הספר נכתב, בין השאר, כך:



"ביצירה הנטועה היטב במסורת של סרוונטס (למי שאינו יודע, הסופר שכתב את "דון קיחוטה" - zek) ושל הרומאן הפיקרסקי יצר מנדוסה סיפור בלשי מענג, שהוא בעת-ובעונה-אחת גם פארסה פרועה על הסיפור הבלשי וסאטירה חברתית מושחזת".



ובאמת , מנדוסה הצליח לכתוב ספר שהוא שילוב מוצלח במיוחד בין פארסה לסאטירה חברתית המתנקז כולו לתוך דמותו הציורית של הבלש המשוגע.



לסיכום, אני ממליץ בכל לב על ספר זה ומומלץ להשתמש בו כ"רגיעון" במיוחד לאחר קריאת ספר מדכא עד עפר כמו "על העיוורון".

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על תעלומת הקבר המכושף