• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

מאת אדוארדו מנדוסה

הביקורת של מירית

תמונה של מירית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

מאת אדוארדו מנדוסה

הביקורת של מירית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של מירית
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עמיר
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

ספר מצחיק, שנון וכיף - באותו זמן שקראתי את הספר עברה עלי תקופה מתוחה ולא ככ נעימה - הספר היה בריחה נהדרת.
העלה לי חיוך וגרם לי לצחוק בקול. לכל מי שחשוב לי ואני אוהבת המלצתי ודחקתי לרוץ ולקרוא את הספר

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יובבי
יובבי
תמונה של מהדי יוסף
מהדי יוסף
תמונה של נמנם
נמנם
4קוראים|גיל ממוצע63|75%נשים

על המבקרת

תמונה של מירית

מירית

חברה מזה 17 שנים
14 ביקורות•1 נבחרות•41 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של מירית
מירית
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות14
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה41
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת8ספרות מקורית5מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מירית

השד מברלין

השד מברלין

ג'ודי טל

אני חוששת שמנחם פרי מחפף קצת ולא ממש משקיע מחשבה וזמן בספרים שהוא אמור לערוך ולהגיש לנו הקוראים כסיפור מוגמר והמלצה חמה....
אני מתנצלת מראש לפני ג'ודי טל על הדברים שאני כותבה בשורות הבאות.
אחד הספרים היותר משעממים שקראתי!!!
הדמויות דלות משעממות וממש לא משכנעות, לסיפור אין מבנה חד משמעי ואין עקביות או הגיון לדמויות עצמן. אני עדיין מנסה לברר לעצמי אם היתה פה איזשהי עלילה,נסיון לספר משהו או שמה זה היה גיבוב של מילים.
מאוד בוסרי, האמת שלא ממש אפשר אפילו למצוא איזשהו ניצוץ לכישרון או יכולת ספרותית.
לא אכזבה כי לא ממש היו לי ציפיות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירית
היביסקוס סגול

היביסקוס סגול

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

ספר נהדר!!!
מעניין, מרגש ואמיתי!
נהניתי מכל רגע.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירית
הנשף - דויד גולדר

הנשף - דויד גולדר

אירן נמירובסקי

פשוט סופרת מ ע ו ל ה!!!!
בדכ כשאני כותבת ביקורת אני מתייחסת לאופן הכתיבה וליכולת של הסופר להעביר את המסר. על מה הספר אפשר לקרוא בתקציר בגב הספר.
אירן נמירובסקי היתה ללא ספק אחת הסופרות המעולות ביותר בכל הזמנים - היכולת שלה להעביר תמונת מצב, רגש, דמות הוא פנומנלי!
הסיפורים בספר הזה לא קלים והדמויות לא ככ נעימות - האופי המתואר, אך הסיפור זורם, קולח ומעניין.
בדויד גולדר יש סצינה שמתארת את דויד חוטף התקף לב והתיאור הוא ככ אמיתי וחי שחשתי וחוויתי באופן מוחשי ואמיתי לחלוטין את תחושת המחנק והכאב שדויד - הדמות המרכזית חווה.

כל ספר שלה הוא פנינה - ספרות לשמה עם כשרון אדיר.
תרגום מצוין!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירית
מעשה בטבעת (מהדורת 2007)

מעשה בטבעת (מהדורת 2007)

אילן שיינפלד

קשה לי לבטא בצורה נקייה ומצוחצחת את חוות דעתי על הספר הזה - אגדיל ואומר שסיפור הבסיס על "צבי מגדל" הוא סיפור חשוב והגדיל ועשה אילן שיינפלד שהעלה והציף אותו לתודעה הכלל יהודית. למרות כל זאת אני כותבת - כל קשר בין יכולת כתיבת סיפור או סופר לבין אילן שיינפלד הוא מקרי בהחלט ואף הזוי!!!
הסיפור שבנה אילן שיינפלג מצוץ מהאצבע ולא אמין הדמויות לא מעוצבות לא יציבות ואין עקביות לאורך הסיפור. כל כמה עמודים יש קפיצה לא מובנת לתוך סיפור חדש עם עובדות לגמרי חדשות שלא ניתן שום רקע לגביהן ולא נעשתה שום הכנה או קישור בכדי שהקורא יבין על מה לעזאזל הוא מדבר.
לאחר כ- 150 (פחות או יותר) עמודים אילן שיינפלד ממציא עובדות חדשות על דמויות הבסיס רק כדי לתמוך בפסקה חדשה שהוא רק כתב כשהמידע לא תומך כלל באינפורמציה שנתנה לקורא בראשית הסיפור.
אם לא היה לי הרקע והידע שהסיפור על צבי מגדל הוא סיפור אמיתי- דקומנטרי, ראשית לא הייתי ממשיכה לתת עוד ועוד צאנסים לספר הזה בעצם המשך הקריאה שלו אלא הייתי מזמן מניחה - כבר אחרי ה-10 עמודים הראשונים.
הכתיבה ככ גרועה ולא אמינה שזה פשוט לא יאמן איך עוד בגב הספר כתוב שאילן שיינפלד הוא סופר ומשורר עטור פרסים...
אם חשוב לך להתוודע לתולדות הארגון צבי מגדל וללמוד קצת היסטוריה מלוכלכת על הקהילה היהודית בנכר אני ממליצה בחום לפנות לספרות העיונית או כל ספר אחר כי הספר הזה ממש ביזיון - עם כל החשיבות בהצפת הנושא הנ"ל לתודעה.
מיותר לציין שאת סוף הספר אף לא טרחתי לקרוא זה כבר דרש הרבה יותר מידי מאמץ מאשר הייתי מוכנה להשקיע....
לסיכום - אפשר בהחלט לותר (ואף רצוי)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מירית
ארוחת בוקר בטיפני'ס (2009)

ארוחת בוקר בטיפני'ס (2009)

טרומן קפוטה

ספר נהדר, קודם כל הוא ערוך נהדר, מבחינה ויזואלית ומוחשית: הכריכה הקשה, הנייר האיכותי, הסימנייה - תענוג.
שנית כל - הספר מכיל ארבעה סיפורים קצרים ולא רק את "ארוחת בוקר בטיפני'ס" כמצופה.
שלישית והחשוב מכל, הסיפורים פשוט מצוינים, מתורגמים טוב מאוד והסופר, אך איזה סופר, כתיבה מצוינת, משכמו ומעלה!
נהניתי מכל רגע - מ ע ו ל ה!!!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מירית
אשה (אישה) בורחת מבשורה

אשה (אישה) בורחת מבשורה

דויד גרוסמן

את הספר סיימתי במאמצים אדירים כשאחרי כל קריאה אני סופרת את מספר העמודים שנותרו כדי להעריך תוך כמה זמן אני אסיים אותו. הייתי עוזבת אותו אחרי 30 העמודים הראשונים אבל אמא שלי אמרה לי למשוך אז משכתי. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאני מסיימת את הספר הזה רק בשביל לכתוב את הביקורת.
כשסוף כל סוף הגעתי לסיומו, שדרך אגב לא הפתיע או גרם לאיזשהו שינוי למה שחשבתי על הסיפור עד אותו רגע, חשתי חרדה עצומה לכתוב את הביקורת, כאילו המזל הרע הזה או אני לא בטוחה בדיוק איך להגדיר את זה, יעבור אלי.
כל מה שרציתי זה ל ה ע י ף את הספר הזה מהבית שלי ובמהרה.
(את הספר לויתי מחברה).
יש לי הרבה מה להגיד על הספר הזה אבל משום מה אני לא מרגישה נוח לכתוב את הביקורת שלי עליו.
לכן אני אסכם בכך ובשני הכוכבים שגמלתי לו

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מירית
עבריין צעצוע

עבריין צעצוע

קובי אוז

ציפיתי למשהו פיוטי ומבטיח מקובי אוז בייחוד אחרי שקראתי את "משה חוואטו והעורב" - הספר הזה, הוא פשוט בלי שום גינונים - מ ח ו ר ב ן!!!! הוא פורנורגרפיה חסרת טעם וכמו כל סרט פורנוגרפי ללא עלילה - בזבוז אדיר של עצים יקרי ערך עבור הנייר שהספר הזה הודפס בו - לא חבל?
אני תמהה - מי לעזאזל איפשר לקובי אוז להוציא לאור את הזבל הזה...
יותר כנה מזה אין!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מירית
חיל הפרשים ועוד סיפורים (מהדורת 2002)

חיל הפרשים ועוד סיפורים (מהדורת 2002)

איסאק באבל

באותה תקופה שקראתי את הספר - היה לי קשה להתחבר אליו והרושם שלי היה שהוא גרפי מידי, אז הפסקתי באמצע
אבל אני בהחלט מתכוונת לחזור ולנסות שוב

לפני 16 שנים•
★★★★★
•מירית
הקתדרלה ליד הים

הקתדרלה ליד הים

אילדפונסו פלקונס

אחד הספרים היותר מחורבנים שקראתי- רכשתי אותו כי מישהו המליץ עליו שהוא דומה לצילה של הרוח.... הדבר היחיד שדומה הוא שהתרחשות העלילה היא בברצלונה
הספר עמוס בפרטים לא רלונטים לקורא הממוצע ומעבר לכך העלילה ככ שטחית, לא עקבית, אולי זה התרגום גרוע שמוריד מה שזה לא יהיה, הספר הוא בזבוז של זמן ואנרגיה וכסף למי שרכש.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•מירית

ביקורות נוספות על "תעלומת הקבר המכושף"

תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

השעה היתה שתים־עשרה. הייתי עסוק בחקר תעלומה, שבשל היותה בעלת השפעה מכרעת על חיי וחייה של אחותי היקרה, אם כי המוזרה, שלא לומר מעוותת באופן יוצא דופן וחסרת־חן, קנדידה, לא אוכל לפרטה בפניכם, הקוראים, ועל כך הנני מתנצל בפניכם מעומק ליבי, והייתי קד בפניכם קידה של התנצלות, אלמלא היה בכך כדי להפיץ ניחוח חמצמץ של זיעה שהצטברה בבתי השחי שלי במשך שבוע של חוסר רחצה בתוספת צחנה קלה, שמקורה בערימת זבל שנקלעתי אליה שלא מבחירה, ואשר כללה כמה מאכלים רקובים שאפילו חתולי הרחוב שניסו לאוכלם הקיאום בחזרה אל אותה הערימה שלא נאספה מזה זמן רב על ידי פועליה העצלים של ברצלונה, עירי האהובה, שיש לה עבר מפואר וספק רב אם יש לה עתיד, מלבד לכמה מבכירי הכייסים שמסתובבים ברמבלס, אשר רמת המקצועיות שלהם במשלח ידם מעלה את הסברה ההגיונית שעתידם הכלכלי מובטח בכל עיר שאליה יהגרו.

אותם משפטים ארוכים ומפותלים, שאני משתמש בהם באופן תדיר, נובעים בחלקם מעצם היותי ספרדי, ובחלקם מעצם היותי דייר בבית המרגוע של דר' סוּגְרַנְיֶס, אשר רוב האנשים, ובתוכם עבדכם הנאמן, נוהגים לכנותו בשם "בית משוגעים", ובעוד דעתי קופצת ממשחק הכדורגל המחלקתי לשדיה של האחות שהגישה לי פפסי קולה, אשר אותו שתיתי לרווייה, תוך שאני בוחן בקפידה את שני הטיפוסים ששהו בחדר, הגעתי למסקנה שפיתלתי את המשפט הזה די והותר, ואולי הגיע הזמן להעביר את שרביט הכתיבה אל פרפ"צ, שמשפטיו פחות מורכבים, שלא לומר פשטניים במיוחד, ואולי יהיו אלה מעט יותר בהירים ונהירים למי שאינו נמנה לעת עתה עם דיירי בית המרגוע של דר' סוּגְרַנְיֶס, אם כי נראה שעם עוד קצת מאמץ, פרפ"צ וחלק לא מבוטל מחברי סימניה יוכלו לעמוד בדרישות הקבלה שלו...ולא כרופאים.

זהו הספר הראשון בסדרה על הבלש חסר השם שכתב אדוארדו מנדוסה. כמו בספר השני בסדרה, "מבוך הזיתים", הבלש יוצא מבית המשוגעים לפתור תעלומה לבקשתו של המפקח פְלוֹרֶס. במהלך הסיפור, שאין לו יותר מדי חשיבות, ילהטט מנדוסה בלהטוטי שפה, כאשר הבלש הנועז וה"ריחני" ישמיע הגיגים שונים, יבין את הסיטואציות באופן נכון או הפוך לגמרי ממשמעותן האמיתית, ויזכה לשתות פפסי קולה. במסעותיו הוא יפגוש את אחותו, קנדידה, "שוודי", נזירות חסודות ופחות חסודות, ועוד כמה טיפוסים יוצאי דופן.
אם נְדַמֶּה את התפתחות הסיפור להמראת מטוס, הרי ששני הפרקים הראשונים הם רק חימום מנועים, בשלישי יש פתיחת מבערים, ומהרביעי והלאה יש המראה וטיסה עם נפילות קלות בכיסי אויר ועליות לגבהים מצחיקים ומשעשעים עד הנחיתה הלא רכה.

בכל מקרה, העלילה היא לא העניין בספר אלא אופן המחשבה של הבלש ושעשועי השפה.
שבו בנוחות, חיגרו את חגורות הבטיחות והמריאו עם הבלש להרפתקאות מצחיקות ושנונות!



4.5 כוכבים שעוגלו ל-5.






** ספויילרים – דוגמאות לאופן הכתיבה **









- בשיחה חלקלקה עם אחותו:

"נראיתם לי זוג משמיים: כל־כך צעירים, כל־כך זוהרים, כל־כך מלאים חיים..."
והוספתי לתאר בפרוטרוט את החיים הנעימים שקנדידה המסכנה לא תחיה לעולם. המלים שלי הסבו לה נחת, היא שאלה:
"אכלת ארוחת־בוקר?"
"נדמה לי שלא", עניתי ברוב טאקט.
"בוא אלי הביתה, בטח נשארו כמה שאריות מהלילה".
נכנסנו לאחד הרחובות האופייניים לחלק העתיק של ברצלונה, אלה המלאים אופי, שרק גג חסר להם כדי להפוך לצינור־ביוב, ונעצרנו מול בניין מפויח וחָרֵב, שמכניסתו יצאה לטאה מכרסמת חיפושית בעודה מיטלטלת בין לסתותיו של עכבר שרץ וחתול בעקבותיו.





- בשיחה עם הגנן הקודם של בית הספר של הנזירות הלָזָאריסטיות בסן חֶרוַסְיוֹ:

"אתה אוהב ילדים, נכון?"
"מאוד. הם ברכה מאלוהים".
"אבל לך אין ילדים".
"אף־פעם לא מימשנו את הנישואים, אשתי ואני. לפי השימוש העתיק. היום אנשים מתחתנים בשביל לעשות חזירויות. לא, אסור לי להגיד את זה: אל תשפוט את האחרים. ואלוהים יודע כמה היה לנו קשה לפעמים לעמוד בפיתוי. תאר לך: שלושים שנה ישנו יחד במיטה הצרה הזאת. אבל אלוהים נתן לנו כוח. כשהתשוקה עמדה להכניע אותנו, אני הייתי מצליף באשתי בחגורה, והיא היתה נותנת לי בראש במגהץ".















**** כאן מגיע ספויילר משעשע במיוחד שאינו מיועד למי שמעוניין לקרוא את הספר!!!
לפיכך אני מפציר במי שרוצה לקרוא את הספר, לא להמשיך לקרוא את הקטע הבא ****





























מכיוון שאני מלא בטחון בכך שאין ברצונכם להפר את האמון שבין כותב סקירה לקוראיו, ולבל אכשילכם בהעמידי אתכם בניסיון, הקטע הבא כתוב בכתב ראי (-:








- הבלש מתגנב אל החדר של אִיסָבֶּל פֶּרַפְּלָנָה





εϊз

לפני 3 שנים•
★★★★★
•פרפר צהוב
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

הו אירוניה, את אהובתי...
כמה אירוני שעל כריכת הספר מופיע איור של גבר מתרחץ, בעוד שהדבר היחיד שהגיבור זוכה להתרחץ בו בספר הוא אשפה, פטפוטים, ושחיתות. מזל שמדי פעם יורד גשם...
ספר קצר וזורם, שבו הגיבור המשוחרר (באופן זמני, לעת עתה) מבית החולים לחולי נפש, מתאר בשפתו ההזויה, האסוציאטיבית והצינית את הקורות אותו בזמן שהוא חוקר את העלמותה של ילדה מהמנזר-פנימיה שבו למדה.
הספר הוא פשוט כיף מרוכז, מצחיק, שנון, קליל אך יכול לעורר מחשבה אצל מי שרוצה בכך - מי באמת כאן חולה הנפש ? אלה שמאושפזים או אלה שבחוץ ? עד לאן נהיה מוכנים ללכת ועד כמה נהיה מוכנים להקריב בשביל החברות, בשביל המשפחה, בשביל החופש ?
וכל זה מתרחש ברחובותיה של ברצלונה המדהימה בסוף שנות השבעים (אותה עיר שבה מתרחשת עלילת "צלה של הרוח", כמה עשרות שנים קודם לכן), שמי שביקר בה ונהנה (לא נראה לי שיש מישהו שביקר בה ולא נהנה) יזהה בהנאה את שמות הרחובות והאתרים.
באופן פרדוקסלי, מומלץ גם למי שמחפש קצת קריאה קלילה וגם למי שמחפש קצת עומק.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

האם באמת מורידים גנב מהחבל, כשזקוקים לשירותיו? לפעמים כן. זה המצב גם אצל הבלש לשעה קלה, המוצא מבית החולים הפסיכיאטרי. ולשם מה מוציאים אותו? או, טוב ששאלתם. שאלה חשובה ומאחר וזה ספר מתח בלשי, מן הסתם גם תהיה תשובה.
המספר, זה המוצא מהמוסד הסגור, מתבקש להשתלב בעולם התחתון של ברצלונה ולהבין למה נעלמות נערות מבית הספר-המנזר. שתי נערות נעלמו בעבר והפעם נעלמה עוד אחת. הן אמנם שבות ונמצאות, אבל לא ניתן להוציא מהן דבר וחצי דבר על התעלומה. וזאת, כשמדובר במוסד יוקרתי הסגור בפני בעולם החיצון.
הספר משעשע לעיתים, כתוב בקלילות לרוב וכשזה לא קורה, אין סתמי ממנו. מי שחייב לעצמו ספר בלשי ואפילו פסאודו-בלשי, יעשה לעצמו טובה גדולה ויפנה מיד לטוב ביותר: צלה של הרוח.
כפי שזה נראה עכשיו, תעלומת הקבר המכושף הוא ספר מיותר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מורי
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

מכירים את המצב בקולנוע שבו אנו משוכנעים, לפי הסגנון ואופי הסרט, שלגיבור לא יקרה שום דבר רע בסופו של עניין, למרות שהוא מוקף באקדחים ובתת מקלעים היורקים אש לכיוונו?
המצב הזה, שבו אנו "מחזיקים אצבעות" לדמות המרכזית שלא תיפגע, תלוי, בראש ובראשונה ביחסנו לגיבור, כלומר: האם אנו אמפטים אליו, האם נחוש סימפטיה כלפיו, האם כבש אותנו, האם מעשיו הם "לטובת האנושות", האם הוא נרדף ע"י "הרעים" וכו', וכו'.
אודה, כאן מצאתי את עצמי ללא דעה ברורה וחד משמעית, שהרי גיבור שאינו מתרחץ וסירחונו נודף לכל עבר - מי "יְאָמְפֵּט" (אמפטיה) אותו? ואיזו סימפטיה יכול הוא להפיץ סביבו?

וכאן אנו מקבלים את התשובה. הגיבור, פושע ומלשין בעבר, ודייר ש"סיים לרצות את משוגעותו", לאחר כשנה וחצי בבית-משוגעים, מקבל הצעה קוסמת ממפקח המשטרה המקומי, שמגיע בלווית אם המנזר הסמוך, לחקור את היעלמותה של ילדה מפנימיית בי"ס שמנוהל ע"י נזירות, ובתמורה לגילויה - הוא יצא לחופשי.
וכאן מקבלים "שניים במחיר אחד" - המקרה הזה מצטרף למקרה שאירע לפני כ- 6 שנים. מקרה שגם בו נעלמה ילדה, ולאחר שחזרה לפנימיה, גורשה.

הפנייה המוזרה לפושע קטן מבית המשוגעים לחקור את הפרשה, לא בדיוק "מחזיקה מים", וכך מוסיף הסופר, בכישרון רב, פרטים שיגרמו לנו להזדהות עם ה"חוקר" החדש, חסר השם, המוגדר ע"י אם המנזר כ"הטיפוס הזה", ע"י המפקח כ"היצור הזה" ו"התכשיט הנדיר הזה" וע"י רופא הבית הוא קרוי "הבחור שלנו"...
הפרטים השתולים שלהם נצרך הסופר הם: אהבתו הבלתי מסוייגת ל"פפסי קולה", הומור עוקצני, סגנון דיבור מליצי ומיוחד במינו, כושר יציאה מכל מצב מסוכן אליו הוא נקלע, כייס בחסד ועוד.

הדבר שבעיקר משך אותי בספר הוא ההומור והשפה הפתלתלה והמקסימה שבפי הבלש החדש - שפה שמלווה את כל העלילה, וכשהיא שגורה בפי הגיבור, אתה יודע שניתן "לסמוך עליו", שכל רע לא יאונה לו...

ולהבהרת הדברים, אביא מספר דוגמאות:

"היו עשרה נגרר (שם משפחה) בספר הטלפונים. תמיד תהיתי מדוע מתירים השלטונות שמשפחות רבות ישתמשו באותם שמות-משפחה..."

"...והפך את המנוע, את השלדה ואת הזגוגיות לגבינת גְרוּייֶר. אציין דרך-אגב שהיטב ידוע לי כי לגבינת גרוייר אין חורים, וכי הללו, החורים, מאפיינים גבינה אחרת, ששמה פרח מזיכרוני, ושהשתמשתי בדימוי הנ"ל משום שנהוג במקומותינו לדַמוֹת כל משטח מחורר לגרוייר ולא לאחותה..."

"...ובדקתי את השעה בשעון המתומן שעיטר את חזיתהּ של חנות החזיות..."

"... איש לא ישב על-ידי, בלי ספק בשל הארומה שעלתה מבתי-השחי שלי. החלטתי להפיק תועלת מן האיסטניסיוּת האנושית והשתרעתי לי על המושב למלוא אורכי... ועד מהרה הכריעה אותי העייפות ושקעתי בשינה. חלומותיי, שמהם לא נעדרה אילזה, האנטרופולוגית קלת-הדעת, קיבלו גוון אירוטי מובהק, שהרחיב את השכלתם של הילדים בקרון, אשר עקבו בעניין מדעי אחר השינויים והתהפוכות באורגניסמוס שלי."

"...שמאחוריו נרמזו שני פלחי הישבן, מהודקים כמו אגרוף של פועל בכנס עובדים..."

"...שאלתי היכן השירותים, כי הייתי צריך להשתין, והוא הורה לי על החלון הקטן... "מתוך התחשבות בהולכי הרגל," אמר לי, "כשאתה רואה שזה עומד לצאת לך, תצעק: 'מים בדרך!' ותשתדל גם שהטיפות האחרונות ינשרו בחוץ, כי חומצת השתן מרקיבה את המרצפות..."

ואחרון חביב.
,
"...אבל אחרי שרוקנתי את כל הקרון (מהדגים המסריחים שהיו בו) גיליתי למרבה הזוועה שהסירחון נמשך ושמקורו בבגדַי ובי עצמי..."

לסיכום, גם אם ספר זה לא יכנס לפנתיאון הספרות העולמית, ובטח לא כספר מתח, מצאתי אותו כספר חביב, אם תרצו - כסאטירה קלילה על החברה שלנו, בעיקר בספרד (למי שמתעקש לחפש משמעויות: "פסיכי" מנהל את העניינים. אמרה כמו: "עם פראנקו היה לנו יותר טוב" ועוד).
בהחלט מומלץ, ובחיוך.
נהניתי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•י. קליש
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

אומרים שהכל בחיים זה תזמון...
הספר הזה בא לי בדיוק בזמן ועל התזמון מגיע לו כבר 4 כוכבים. אחרי טרילוגיית סטיג לרסון הספר הזה הוא בדיוק הקוביית שוקולד שמגיעה אחרי ארוחה טובה.

קשה להגיד שהוא ספר טוב. לא כי הוא לא טוב אלא כי הוא לא הרגיש לי כל כך ספר.
יותר ספרון, חוברת קטנה עם גיבור הזוי לחלוטין שלוקח את הבעסה בסבבה וממטיר עלינו אמירות שנונות ומצחיקות במהלך ניסיונו לפתור תעלומה.

ספר מתח גדול הוא לא כל כך הואיל ובאמת עוד לא הבנתי מה התעלומה וכבר היא נפתרה וגם אין הרבה דמויות בספרון כך שלא היה הרבה אופציות לפתרון.
אבל שטויות, הספר כתוב ממש חמוד ומצחיק והגיבור עושה רושם של טיפוס שנון מיוחד במינו (גם אם מאוד מסריח עקב חוסר הצלחתו למצוא שילוב של מים וסבון) שאם החברה היתה נותנת לו סיכוי היה לו מה לתרום בה.

סה"כ אני ממליצה. בהחלט שווה את הזמן המועט שוקח לסיים אותו ומשאיר טעם טוב (כמו קוביית שוקולד).

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

עבריין המאושפז בבית משוגעים משוחרר בכדי לעזור למשטרת ברצלונה לחקור תעלומה מסתורית. לא בדיוק הגיבור שהייתם מצפים לפגוש בסיפור בלשי, אבל זה בדיוק הייחוד של הספר השנון והמשעשע הזה.

קשה שלא לחייך כשקוראים את תאוריו של הטיפוס האומלל הזה, שיודע לדבר ולקשקש כאילו הוא לפחות פרופסור באוניברסיטה. כל השתלשלות העניינים מתוארת לנו דרך עיניו, והוא עושה זאת בדרכו המיוחדת, בשפה עשירה, מליצית ומתוחכמת שעומדת בסתירה מוחלטת למי שהוא באמת, לחייו העלובים, ולמצבים המגוחכים שהוא נקלע אליהם שוב ושוב.
בין לבין גם מסתתרת לה ביקורת חברתית חדה ונוקבת, ולבסוף גם נפתרת התעלומה.

ספר קצרצר וחמוד. אני לא ממש רצה לחפש עכשיו את שאר הספרים בסדרה, אבל אם מזדמן לכם - שווה לנסות. הנאה מובטחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

אני משוחדת כי אדוארדו מנדוסה פשוט מצחיק אותי עד כאב בטן. אי אפשר שלא לצחוק הגיבור שלו תמיד המסכן ביותר, הקורבן אבל תמיד עולה בחוכמתו על מפקח המשטרה שאמור להיות חכם יותר. זה סיפור בלשי חמוד ביותר ויכול להעביר רגעי נחת קלילים אם בא ספר זורם ללא התחייבות.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•אופירה
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

ספר מומלץ גם למי שלא אוהב ספרי מתח/בלשות. איזה כיף לגלות שכשמובטחת סאטירה שנונה היא גם באמת נוכחת בין הדפים. לצערי אם אתחיל לצטט את כל אותן הפנינים הביקורת תמשך לאורך כמה עמודים, בקיצור רוצו לקרוא (:

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
תעלומת הקבר המכושף

תעלומת הקבר המכושף

אדוארדו מנדוסה

ספר משעשע וחביב. מסוג הספרים שקוראים בכמה שעות כי פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.
גיבור הספר הוא בהחלט טיפוס יוצא דופן, פושע קטן ועלוב שמקשקש בלי הפסקה ושופך אותך מצחוק בכל מיני מונולוגים מטורפים ומשוללי הגיון.
באחד הקטעים המצחיקים בספר הוא גורם לגנן של המנזר לקחת ל.ס.ד וכשהגנן שואל אותו למה יש כמה שמשות בשמיים, הוא עונה לו "זה כנראה נס".
מנדוסה מתאר את ספרד של סוף תקופת פרנקו, ובצד ההומור הפרוע הוא מעביר ביקורת חריפה על החברה הספרדית תוך תיאור מצוקתם של אומללי החברה.

למי שאהב, מומלץ לקרוא גם את "מבוך הזיתים".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עמיר
דירוג
4.0
לפני 15 שנים

“ספר משעשע וחביב. מסוג הספרים שקוראים בכמה שעות כי פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא. גיבור הספר הוא בהחלט ט”

12/23
ביקורות על תעלומת הקבר המכושף
הבאה
זאבי קציר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 18 שנים

“שלא כהרגלי אתחיל מהסוף: מזמן לא נהניתי הנאה צרופה מקריאת ספר כפי שנהניתי מספר זה. היו רגעים”