ביקורת ספרותית על תעלומת הקבר המכושף מאת אדוארדו מנדוסה
ספר מעולה

---

הו אירוניה, את אהובתי...
כמה אירוני שעל כריכת הספר מופיע איור של גבר מתרחץ, בעוד שהדבר היחיד שהגיבור זוכה להתרחץ בו בספר הוא אשפה, פטפוטים, ושחיתות. מזל שמדי פעם יורד גשם...
ספר קצר וזורם, שבו הגיבור המשוחרר (באופן זמני, לעת עתה) מבית החולים לחולי נפש, מתאר בשפתו ההזויה, האסוציאטיבית והצינית את הקורות אותו בזמן שהוא חוקר את העלמותה של ילדה מהמנזר-פנימיה שבו למדה.
הספר הוא פשוט כיף מרוכז, מצחיק, שנון, קליל אך יכול לעורר מחשבה אצל מי שרוצה בכך - מי באמת כאן חולה הנפש ? אלה שמאושפזים או אלה שבחוץ ? עד לאן נהיה מוכנים ללכת ועד כמה נהיה מוכנים להקריב בשביל החברות, בשביל המשפחה, בשביל החופש ?
וכל זה מתרחש ברחובותיה של ברצלונה המדהימה בסוף שנות השבעים (אותה עיר שבה מתרחשת עלילת "צלה של הרוח", כמה עשרות שנים קודם לכן), שמי שביקר בה ונהנה (לא נראה לי שיש מישהו שביקר בה ולא נהנה) יזהה בהנאה את שמות הרחובות והאתרים.
באופן פרדוקסלי, מומלץ גם למי שמחפש קצת קריאה קלילה וגם למי שמחפש קצת עומק.

» ביקורות נוספות של מיכל
» ביקורות נוספות על תעלומת הקבר המכושף