• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מיץ פטל

מיץ פטל

מאת חיה שנהב

הביקורת של דוריני ♥

תמונה של דוריני ♥
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
מיץ פטל

מיץ פטל

מאת חיה שנהב

הביקורת של דוריני ♥

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של דוריני ♥
הוצאה לאור:עם עובד
0
קטגוריה:קלאסיקה לילדים
הקודמת
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

מי לא קרא את מיץ פטל כשהוא היה קטן?
זהו אחד הספרים האהובים עליי ביותר בילדות וגם כיום. אני נוהגת להקריא אותו לאחי הקטן מדי לילה והספר הזה לעולם לא נמאס לו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של Mira
Mira
תמונה של ציפי
ציפי
תמונה של חמדת
חמדת
4קוראים|גיל ממוצע63|100%נשים

על המבקרת

תמונה של דוריני ♥

דוריני ♥

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
51 ביקורות•1 נבחרות•157 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מקור (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של דוריני ♥
דוריני ♥
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות51
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה157
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)19מקור (נוער)10מדע בדיוני ופנטזיה6

דיון על הביקורת

1 תגובה
ציפי
ציפי•לפני 13 שנים

דוריני, הספר נהדר

ואת אחות נהדרת...
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של דוריני ♥

מורדים

מורדים

ורוניקה רוֹת

אזהרת ספויילרים (ויהיו הרבה כאלה)
מי שחשב שהספר השני לא יכול להיות טוב כמו הספר הראשון, טעה. ממש כמו הספר הראשון הספר מתח אותי וריתק אותי ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.
אז הספר מתחיל בדיוק מהנקודה שבה הספר הראשון נגמר, כל הגיבורים הראשיים נמצאים יחד ברכבת אחרי ההתקפה ועומדים לקפוץ. ממש שמחתי שהספר התחיל ככה כי הדרך שבה הספר הראשון נגמר הרגישה כאילו הפסקנו באמצע הספר.
טריס מאוד התבגרה בספר הזה, היא עשתה המון שטויות ועמדה על סף שבירה הרבה פעמים, אבל היא רק למדה מהטעויות שלה והיא אף פעם לא באמת נשברה, גם אם היא ממש התקרבה לזה.
הקטע האהוב עליי בספר הוא הקטע בו טריס נמצאת בחדר הרחצה ומחליטה לגזור לעצמה את השיער. הקטע הזה מאוד משמעותי ועוצמתי מבחינתי כי השיער שלה היה אחד הדברים היחידים שהזכירו לה את אמא שלה, כשכל שלושה חודשים היא הייתה מספרת אותה. כשהיא החליטה לגזור את השיר היא בעצם הגיעה לסוג של השלמה עם המצב שהיא נמצאת בו, שההורים שלה אינם. ואין דבר קשה יותר להרפות מהזיכרון האחרון שלך מבן אדם מסוים, אפילו אם זה רק השיער שלך, וטריס עשתה את זה ועשתה צעד שקידם אותה להמשיך הלאה.
באופן כללי, בעיניי הספר הזה יותר עוצמתי מהראשון. יש בו כל כך הרבה כאב ולומדים על הדמויות כל כך הרבה דברים חדשים וכאובים, המקרים שעיצבו את האופי שלהם.
הסצנות קרב ממש טובות. הן מתוארות בצורה שגם כשקורים הרבה דברים בבת אחת לא קשה לתאר את המצב. וכמה טוב זה יכול להיות בלי שירים ברקע?
היו בספר הרבה קטעים עצובים ומפתיעים, אבל עוד קטע שהוא אחד האהובים עליי בספר הוא הקטע בו כל חברי פלג "אומץ לב" חוזרים אליו ותוך כדי הסתרת עינית המצלמות הם נקלעו למשחק פיינטבול. זה קטע פשוט בבסיסו, אבל דווקא בגלל כל הדברים המדהימים והלא צפויים שקורים בספר, דווקא קטעים כמו זה נחרטים בזיכרוני, כי אלה קטעים שכיף לקרוא, שיש בהם רגע של הפסקה מכל המתח ואפשר לחזור לנשום ולא לדאוג כל הזמן למה שעלול לקרות.
והייתי בכיף ממשיכה לפרט עוד ועוד אבל נראה לי שזה מספיק. אז שנייה לפני שאני מסיימת את הביקורת, אי אפשר שלא לדבר על כיילב (סוף סוף המתרגמת כתבה את השם שלו כמו שצריך). אני לא יודעת למה, כיילב נראה לי יותר מדי נקי ולא חשוד מכדי להיות סתם מישהו תמים. למדתי מספרים כאלה שדווקא הדמויות שנראות לנו הכי תמימות הם בסוף האידיוטים הכי גדולים. ובחיי שרציתי להחטיף לכיילב איזו מכה הגונה.
האמת היא שפחות אהבתי את מערכת היחסים של פור וטריס. בספר הראשון הם לא באמת היו זוג אז זה היה יותר קליל, אבל כאן הם כבר ביחד ויש את כל הריבים המטופשים האלה של זוגות והם גם היו מאוד דביקים, אז זה משהו שהייתי משנה.
והסוף של הספר. שוב פעם, הסוף מרגיש כאילו הספר נקטע באמצע. לא שוב.
ולסיכום של כל הביקרות שהיא ברובה קטעים מתוך הספר ולא דעתי עליו, הספר מדהים ופשוט בלעתי אותו. הוא מותח, סוחף ומרגש ואם נהניתם מהראשון אין ספק שתיהנו גם מזה. הוא אמנם לא טוב כמו הראשון, אבל הוא שווה קריאה לא פחות.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
ירח כחול

ירח כחול

אליסון נואל

אז למרות שלא כל כך נהניתי מהספר הראשון החלטתי לתת צ'אנס לספר השני. הספר הראשון לא היה כל כך נוראי וקיוויתי שאולי העלילה תשתפר בשני.
אז העלילה הייתה בסדר, אוור המשיכה להתנהג כמו אוור (זאת אומרת, לעשות דברים בלי הרבה שיקול דעת) ודיימן התנהג כמו אידיוט (למרות שהיה די ברור מההתחלה שזה כישוף, אבל זה מה שחשבתי עליו כל הזמן הזה). הספר היה דווקא נחמד ברובו, היה שיפור מהספר הראשון ואהבתי את הדמויות החדשות של התאומות (שכחתי איך קוראים להן).
אני גם אוהבת את הרעיון של סאמרלנד.
הסוף אמנם היה מפתיע, אבל מה שקרה בו גם גרם לי להגיד 'וואו, זה מעצבן'. ואז המעצבן הזה נמשך גם לספר השלישי (קראתי ממנו קצת, אבל לא החזקתי עד הסוף).
אני חושבת שבאופן כללי הרעיון מאוד טוב והסופרת דווקא עשתה שימוש נחמד ברעיון שלה, אבל היו כמה דברים שהציקו לי בספר.
לא סבלתי ממנו או משהו ובגלל זה נתתי לו שלושה כוכבים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

הארי פוטר. אין סיכוי שמישהו קיים בעולם הזה ואף פעם לא שמע את השם הזה. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הארי פוטר, כשאמא שלי קנתה את הספר לאחי הגדול (הוא אף פעם לא סיים אותו, אגב). וכמו רוב הספרים שהיו בבית שלי, הספר נעלם בדרך מסתורית כלשהי. נפגשתי עם הארי פוטר שוב כשהייתי בת חמש והקרינו את הסרט הראשון של הארי פוטר בקולנוע קרוב לבית שלי (שכבר מזמן לא קיים עוד). ואז, בפעם האחרונה, ראיתי שוב את הספר כשהייתי בכיתה א' ובעשרים הדקות שהקציבו לנו לקריאה בכל בוקר ילד מהכיתה שלי היה מביא את הספר, אבל אף פעם לא קרא אותו באמת.
אז איך זה שעם כל ההתקלויות האלה רק עכשיו נפגשתי עם הספר הזה? אין לי מושג, זה פשוט הגיע כשראיתי את הספר והרגשתי שאני חייבת לפחות לנסות לקרוא אותו. ואני שמחה שכך עשיתי.
אני לא חושבת שבאמת יש צורך שאני יספר לכם על הספר הזה, אז אני פשוט יעבור למה שאני חושבת עליו-

הספר מאוד קליל ומיהנה לקריאה. הוא נפתח בדרך מוזרה למדי שגרמה לי לצחקק פעמים רבות ובכל זאת היה משהו מאוד מסתורי בפתיחה של הספר. מי זה האיש-שאין-להגיד-את-שמו ולמה כולם מפחדים ממנו כל כך? מי אלה האנשים המוזרים שהתהלכו ברחובות?
מאוד נהניתי מהספר, ישנם הרבה קטעים מצחיקים ומאוד אהבתי את התיאורים. הארי הוא דמות מקסימה שקל להתחבר אליה וכך גם רון והרמיוני.
אין לספר הזה גיל, אני חושבת שהוא מתאים לכל הגילאים וכולם יכולים ליהנות ממנו. בנוסף, יש לו כריכה קשה אז זה בונוס.
בקיצור-
אם לא קראתם, רוצו לקרוא!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
מלאך מכני

מלאך מכני

קסנדרה קלייר

קראתי את הספר לפני חודשיים ועדיין בכל פעם שאני רואה אותו אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. שמעתי המון דברים טובים עליו כשהוא יצא באנגלית אבל אף פעם לא מכרו אותו בארץ.
קודם כל, לפני שאני מתחילה אני רוצה להגיד שקסנדרה קלייר היא גאון ושאני פשוט מעריצה אותה. ונעבור לביקורת-
הספר מתרחש במאה ה-19 (אני טועה?) בלונדון, על אותו הבסיס של שאר ספרי "בני הנפילים". טסה גריי מגיעה ללונדון במחשבה שהיא עומדת לפגוש את אחיה הבכור אך במהרה נוכחת לגלות שהמכתב אינו נשלח ממי שהיא חשבה ששלח אותו והיא גרה בכפייה עם שתי מכשפות מבוגרות המכונות "האחיות אופל". במהרה טסה מגלה שהיא לא סתם נערה רגילה ושיש לה כוח מיוחד. האחיות אופל מתכננות למסור את טסה לאדם זר הנקרא "המגיסטר".
ואז אנחנו פוגשים את וויל הרונדייל (שמי שקרא את עיר של זכוכית יודע ששם המשפחה של ג'ייס הוא הרונדייל, מה שהופך אותו לסוג של משפחה של וויל), שמציל את טסה מהאחיות אופל ומאוחר יותר טסה עוברת לגור במכון יחד עם שאר ציידי הצללים.
-נעבור לדעתי על הספר אבל לפני זה, יהיו ספויילרים אז מי שלא קרא את הספר צריך פשוט לקרוא אותו בדחיפות !-
בפעם הראשונה שראיתי את הספר הוא ישר תפס לי את העין ומיהרתי להשאיל אותו מהספרייה. כבר בפרק הראשון לא יכולתי להפסיק- העלילה כל כך מדהימה וקסנדרה קלייר שוב הפציצה עם ספר מדהים ומותח.
זה די מוזר- וויל הוא אחת הדמויות הראשיות והחשובות ביותר בספר אבל לא יוצא לנו להכיר אותו כמעט כי הוא כל הזמן מסתתר מאחורי הבדיחות והציניות שלו. לפעמים קשה לעקוב אחרי וויל כי יש את הפרקים שבהם הוא יכול להיות ממש מרושע. זאת אומרת, אני ממש רוצה לאהוב את הקטעים שבהם הוא וטסה מתנשקים כי אני חיכיתי להם כל כך, אבל אני פשוט לא יכולה כי שנייה אחר כך הוא דוחה אותה או אומר לה משהו כמו "בואי נלך לחדר שלך אבל לא ניקח את היחסים האלה ברצינות". אבל אני מניחה שזה אחד הדברים שגרמו לי לאהוב את הדמות שלו, כי הוא כל כך מסתורי ולא ברור מה הסיפור שלו, במיוחד אחרי סוף הספר שהוא הלך למגנוס (כמה מגניב זה שמגנוס נמצא בספר?!)ואז הספר נגמר, שזה מרגיש כאילו הוא פשוט נקטע לנו בפנים.
עוד דמות שמאוד אהבתי היא שרלוט. היא מאוד נחמדה ומתוקה אבל מעבר לזה היא גם מאוד שונה ומרדנית ואני חושבת שזאת אחת הסיבות שאהבתי את הדמות הזאת, כי דווקא בתקופה שנשים היו עקרות בית ולבשו שמלות שרלוט הייתה נלחמת בשדים ולובשת מכנסיים במקום חצאית.
ועם שרלוט יש לנו את הנרי שממציא המצאות שהרעיון שלהם הוא גאוני, אבל הדרך שבה הוא מכין אותם קצת פחות. ולמה אני מקדישה פסקה בשביל זה? כי מאוד אהבתי את הרעיון שקסנדרה קלייר חיברה בין "עיר של עצמות" ל"מלאך מכני". באחד הפרקים הנרי אומר שהוא עובד על משהו שנקרא "חיישן" וכולם (כרגיל) מזלזלים בו ואומרים לו להפסיק. התחלתי לצחוק באותו הרגע כי לא הפסקתי לחשוב על זה שהם לא יודעים שהחיישן הזה עומד לשמש גם בעוד מאתיים שנים.
ואחרון חביב (אני לא מאמינה ששכחתי אותו)- יש את ג'ם. הוא ו-וויל הם כמו אחים, הוא היחיד שממש מסוגל לרכך את וויל. סיפור החיים של ג'ם מאוד עצוב ואני ממש מקווה שימצאו לו מרפא להתמכרות שלו כי אני לא יכולה לחשוב מה יקרה אם הוא ימות. אבל למרות כל זה, מסיבה לא ברורה אני לא רוצה שהוא יהיה עם טסה. זה נשמע מוזר שאני רוצה שוויל וטסה יהיו ביחד למרות איך שהוא מתנהג אליה, אבל יש לו איזה סוד אפל שהוא לא מגלה, אני לא חושבת שוויל עושה את הדברים האלה מתוך רוע לב.
ואח של טסה- אוף, רציתי פשוט לסטור לו או להיכנס לספר ולתת לו נבוט בראש !
אגב- שמתם לב שצ'רץ' החתול נמצא גם בעיר של עצמות? נראה לי שהוא חתול בן אלמוות או משהו כזה.
וגם מועדון ה"פנדמוניום" שהמגיסטר שייך אליו נמצא בעיר של עצמות בפרק הראשון. אני פשוט אוהבת את כל ההקשרים האלה !

אז אחרי כל מה שכתבתי, אני פשוט אוהבת את הספר הזה. קסנדרה קלייר יצרה סדרה שלדעתי אפילו טובה יותר מעיר של עצמות (וזה קשה לעשות את זה). אחרי שסיימתי את הספר אני לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, אני ממש הייתי הולכת בבית ספר וממלמלת לעצמי דברים על הספר. והדמיון שלי ממש פרח בספר הזה, הרבה זמן שלא דמיינתי כל כך טוב ספר, ממש הרגשתי כאילו צפיתי מהצד והייתי שם.
אם לא קראתם את הספר- רוצו לקרוא אותו !

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
אורי

אורי

אסתר שטרייט-וורצל

יצא לי לקרוא את הספר הזה לפני חודש או חודשיים פחות או יותר. הספר הזה הוא ככל הנראה אחד הוותיקים בספרייה בעיר שלי, אבל גם אחד האהובים שם, כי בכל פעם שחיפשתי אותו במדף של אסתר שטרייט-וורצל לא מצאתי אותו. אבל אז הגיע היום שבו סוף סוף מצאתי אותו, ישן עם דפים צהובים ומקומטים שעברו הרבה בתים וידיים. מיד לקחתי אותו והתחלתי לקרוא אותו בבית.
הספר מתחיל כשאורי ננזף על ידי המורה שלו על דבר שלא עשה ובעצם מי לא מכיר את הדברים האלה ? זה קורה הרבה, תמיד יש ילד שהמורים פחות מחבבים ומוצאים לנכון להאשים אותו ברוב הדברים. בכל אופן, אחד הדברים שהכי אהבתי באורי זה הצד הרך שבו, כי למרות שהוא תמיד ניסה להראות מבחוץ שהוא לא פגיע או רגשן הצד הזה היה יוצא כאשר הוא היה מדבר עם דליה, שהרגעים איתה תמיד העלו לי חיוך על הפנים.
אני אוהבת לקרוא ספרים שנכתבו בתקופה שונה. זה תמיד גורם לי להסתכל על מה שקיים עכשיו ולראות איך הדברים השתנו.
נהניתי מהספר מאוד, הוא מרתק ומרגש עם קטעים שגורמים לחייך, לבהלה, למתח ולעצב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

הספר הזה כל כך מדהים. לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.
הכרתי אותו לראשונה כשראיתי שחברה שלי בפייסבוק הגיבה על תמונה של הספר וכשנכנסתי לעמוד שלו ראיתי המון ביקורות טובות עליו. החלטתי שתמיד שווה לנסות וכשהלכתי לספרייה תכננתי לחפש אותו. למזלי, הוא כבר היה על מדף המומלצים, אז לא הייתה לי הרבה עבודה.
התחלתי לקרוא אותו ביום שלאחר מכן כשסיימתי מוקדם מהרגיל בביה"ס. התיישבתי בגינה ונכנסתי לספר. באמת שלא יכולתי להפסיק. כל פרק נגמר במטרה שנמשיך לקרוא וכמו שאמא שלי אומרת, זה מרגיש כאילו הספר נכתב בלי פרקים והוסיפו אותם רק בסוף, כדי שזה יהיה כמו שספר צריך להיות.
ביאטריס היא דמות שמאוד התחברתי אליה. היא עומדת על העקרונות שלה ובכל זאת אינה יודעת לאן היא שייכת. הדבר שהכי אהבתי בספר הוא שהסופרת לא פחדה להכניס פגמים לביאטריס וזה בעצם הדבר שהכי אהבתי, שהיא לא דמות מושלמת וזה הדבר שמאפשר להתחבר אליה.
היו קטעים טיפה דביקים אבל זה לא הפריע לי יותר מדי.
אני לא יכולה לחכות לספר השני.
מומלץ לכולם !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
לנצח

לנצח

אליסון נואל

אני לא יכולה בדיוק להסביר מה אני חושבת על הספר הזה. יש בי צד שחיבב אותו וצד שממש לא. רוב הקטעים היו צפויים ופחות או יותר ידעתי מה עומד לקרות, אבל בהחלט היו קטעים שהפתיעו אותי.
הרעיון הכללי של הסיפור מאוד טוב, אבל באיזשהו שלב הוא התחיל להיות דביק מדי. הרגשתי שהעניינים לא זזים, שמשהו נתקע ושאוור ודיימן יותר מדי נדבקים זה לזו. עד חצי מהספר אוור לא יודעת שום דבר על דיימן ובכל זאת מאוד פתוחה איתו וזה מרגיש לי די מוזר. היא כאילו תולה ציפיות באוויר ולא מנסה באמת לברר דברים וכשהיא מנסה היא מרפה מהר מאוד. גם לא הרגשתי מספיק את הגעגוע של אוור למשפחה שלה, אחרת היא הייתה קצת יותר שמחה לראות את אחותה המתה והיתה מרגישה את הריקנות בזה שהיא רואה רק את הרוח שלה ולא יותר מזה.
לסיכום, ספר בסדר מינוס, הרעיון הכללי שלו מאוד טוב אבל הוא קצת דביק מדי וקשה להתחבר לדמויות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה]

האסופית - אן מהחווה הירוקה [מהדורה חדשה]

לוסי מוד מונטגומרי

קשה לתאר במילים כמה אהבתי את הספר הזה. אן היא ילדה כל כך נפלאה ולבבית שאי אפשר שלא לאהוב אותה. גם כשהיא ממלאת דפים שלמים במילותיה מבלי לעצור לנשום, אף פעם לא עלה בדעתי לחשוב שהיא "חופרת".
עם הדמיון המפותח, צורת הדיבור הספרותית והלב הענק שלה, אי אפשר שלא להתאהב באן ולא משנה מה. הטעויות המצחיקות שהיא עושה והנטייה שלה לפנטז נותנים לה קסם שקשה מאוד להשיג כשכותבים ספר.
אני חייבת להודות שגם מתיו ומרילה היו חביבים עליי במיוחד. תחילה ניתן לפרש את התנהגותה של מרילה אל אן כמשהו שנעשה מתוך חוסר התחשבות או חוסר רגש, אבל מאוחר יותר מבינים שמרילה דווקא מאוד אוהבת את אן ולפעמים נוטה להיות קשה איתה מתוך חוסר נסיון.
אהבתי מאוד את הסיפור עם גילברט, שאן התקשתה כל כך לסלוח לו. אני חושבת שזה מציג בצורה הטובה ביותר את הנטיות של בני האדם לנטור טינה לאנשים אחרים, ומרוב הכעס לא לשים לב שכבר הם סלחו לאותו האדם מזמן.
הספר הצליח לרגש, להצחיק ולהפתיע אותי כל פעם מחדש, ואני חייבת להודות שהזלתי כמה דמעות כשקראתי על מותו של מתיו, דמות שכל כך חיבבתי בספר הזה ושכל קטע שסופר עליו גרם לי להעלות חיוך.
לסיכום, ספר נהדר שלמרות שעברו שנים רבות מאז הוא נכתב קסמו לא פג ועדיין קראתי אותו ללא הפסקה. מומלץ לכל חובב ספרים באשר הוא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥
ההצהרה

ההצהרה

ג'מה מלי

"...אני יודעת שאנחנו צריכים לחיות כל רגע ורגע עד תומו כי לא נהיה כאן לנצח, ובכל מקרה לא הייתי רוצה בזה, כי ברגע שיש למשהו סוף רק מעריכים אותו יותר ורוצים להתענג על כל שנייה..."

זה אחד המשפטים שסוגרים את הספר המדהים הזה, ופחות או יותר מסכמים את מוסר ההשכל שאנחנו צריכים לשאוב ממנו.

אנה חיה בעולם בו לאנשים יש תרופות הגורמות להם לחיי נצח, זאת אומרת, ללא מחלות ומוות. אבל כמו בכל דבר גם התרופות מביאות עמם חסרונות רבים ואחד האיסורים החמורים ביותר הוא שאסור להוליד ילדים. אך ישנם כמה אנשים שלא הסכימו לוותר על הזכות להוליד ילדים, גם אם זה מסכן אותם במאסר. וכך בעצם, הסיפור שלנו מתחיל עם אנה שחיה במוסד בו היא ושאר הילדים שמכונים "נטל", נמצאים.

כל חייה אנה הייתה ילדה צייתנית שעשתה כל מה שאמרו לה וכבר האמינה שהיא באמת נטל על אמא אדמה ושהוריה הם אנשים אנוכיים שמגיע להם למות. עד שמגיע למוסד נער בשם פיטר שמשנה את כל זווית ההתבוננות של אנה על העולם.

הספר מדהים וכתוב בצורה מדהימה וסוחפת. העולם המעוות בו חיה אנה מראה במדוייק את האנוכיות של בני האדם, שמצדם להעביד בפרך או אפילו להרוג ילדים צעירים רק כדי לזכות בחיי נצח. האנשים בעולם הזה כל כך בטוחים שהצאצאים החדשים הם הנטל, ולא מבינים שהנטל היחיד הוא הם, שמסרבים לקבל את ההתחדשות של העולם.
אפשר לראות איך אנה באמת מאמינה לכל מה שאומרים לה, שכל כך הכאיבו לה עד כדי כך שהיא בטוחה שאין לה זכות קיום. לה ולכל שאר הילדים במוסד.
אם להגיד את האמת, את פיטר פחות אהבתי. אני יודעת שהוא זה שנותן את נקודת המפנה בסיפור, אבל משהו באופי שלו פשוט לא התאים לי. הוא מתנהג יותר מדי בפזיזות ובדרך מטופשת. במקום לעבוד על כולם שהוא צייתן ובככה לצאת משם עם פחות חבלות שרק הקשו על הבריחה שלהם מאוחר יותר בספר, הוא מתנהג בדרך מטופשת כשהוא מסתכסך עם בריונים וגורם לכך שיצליפו בו על כל צעד שהוא עושה. וגם יש משהו בגישה שלו... שלא התאים לי. אין לי בעיה עם זה שהוא מלגלג על אנה, אבל משהו אחר באופי שלו מתנשא מדי.

אבל חוץ מהפרט הזה הספר פשוט סוחף ומרתק, לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו וכל פרק היה מותח יותר מהשני.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דוריני ♥

ביקורות נוספות על "מיץ פטל"

מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

מיץ פטל.
אין מי שלא מכיר את השם הזה: מורות, גננות, תלמידים, ילדים ומי לא. הבעיה האמיתית היא לא איך קוראים לו אלא איך הוא נראה, מיהו בכלל המיץ פטל הזה.
וזאת אף אחד לא יודע.
על כן, אריה אחד וג'ירפה אחת מוכנים למנוע מכם את הסבל שבאי ידיעה ומנסים לגלות את התשובה עד שלבסוף הם מגלים למרבה ההפתעה שמיץ פטל הוא בסך הכל ארנב. לא פחות ולא יותר.

ניתן להגדיר את הספר הזה בקטגורית 'מותחן לפעוטות'. הנה, כך:
*מיץ פטל- הוא הפושע המרכזי. הוא פושע מתוחכם שמתחמק בקלי קלות מהמשטרה ושומר על זהותו הסודית והסמויה.
*האריה והג'ירפה- צמד חוקרים נועז ושאפתן שמנסה לפתור את התעלומה המטרידה והבעייתית עד כדי כך שהם מוכנים אפילות למות למענה- והעיקר רק שמיץ פטל ייחשף.
*והסוף- הסוף המפתיע לכאורה שבו כל מה שהאריה והג'ירפה (וגם אתם הקוראים) חשבו עד כה, התגלה כטעות ושהדבר הכי בלתי צפוי שהיה יכול להיות, קרה!

זה, פחות או יותר, מה שחשבתי כנראה בגיל 3 כשקראתי את הספר בפעם הראשונה. עכשיו זה קצת אחרת.
אז הרעיון לכתוב על הספר 'מיץ פטל' ביקורת, הגיע אליי בגלל משהו שקרה לפני שבועיים בערך: כשאמא שלי (שנוהגת לקרוא ספרי ילדים בזמנה הפנוי) הביאה את הספר הזה הביתה.
כשראיתי את הספר בידיה, מיד רציתי לקרוא אותו. חוץ מהעובדה שאני זוכר שנהנתי ממנו מאוד לפני הרבה זמן, כשהייתי ילד קטן, לא זכרתי כלום אז החלטתי שאם הוא כבר פה, אז שאקרא אותו קריאה מחודשת ואזכר בנוסטלגיה.
מה יש כבר להפסיד? כולה 5 דקות מסכנות.
מה שלא ידעתי הוא שחמש הדקות האלו השפיעו עליי מאוד. ואת זה תראו בביקורת.
אז איפה עצרנו, אה כן, אז התחלתי לקרוא את הספר...

אז התחלתי לקרוא את הספר.
משום שלא זכרתי דבר מהספר, חוץ מהעובדה שנהנתי ממנו מאוד ושהסוף היה נורא מפתיע, (כמו שכבר אמרתי) אז ציפיתי גם עכשיו שהסוף יפתיע והסיפור יעניין.
אתם לא יודעים עד כמה זה לא נכון.
אז כן, הסיפור נשאר אותו הסיפור, הסוף נשאר אותו הסוף. השינו היחיד היה בי: קודם כל, התבגרתי. שנית, נהייתי חכם יותר. התחלתי לחשוב גם מחוץ לקופסא. הראייה שלי יותר חדה מבעבר וכמובן שהמותחן פעוטות הזה כבר לא ממש יעניין מישהו שהספיק לקרוא ספרי מתח מפורסמים כמו 'צופן דה וינצ'י' או: 'חשוב על מספר'.
{על פירוט רב יותר בנושא 'ילדים ומבוגרים- השוואות' תוכלו למצוא בביקורת של אלון דה עלפרט על הספר 'שבריר'}

בשביל שלא יווצר בלאגן, אספר לכם את התקציר. והפעם מנקודת מבטי כיום, מנקודת מבטו של נער מתבגר לכאורה בן 15:
אז ככה, מיץ פטל הוא מישהו שאף אחד לא יודע איזה חיה הוא. (אם הוא בכלל חיה) והוא תמיד מסתתר מכולם. יום אחד אריה וג'ירפה באים לחצר ביתו ושואלים אותו שאלות. והכל בשביל שיגלה להם מיהו.
{אם אפשר להעיר שניה, אז זו בעצם מן הקבלה ספרותית לחקירה אכזרית מלווה באיומי אקדח. רק בלי איומי אקדח, בלי המכות, בלי הסמים והאלכוהול. קיצר, זה לילדים. למה להרוס את התמימות?}

הנה טעימה קטנה:
"אתה סוס?"
"אתה כלב?"
"אתה טווס?"
"אתה פיל?"
"אתה אתה חמור?"
"אתה היפופוטם?"
"אתה עציץ?"
"אתה שולחן?"
"מה אתה בכלל??????????????????"

נו באמת. זו חקירה זו? אפילו למשטרת ישראל יש כמה טריקים טובים ושימושיים יותר.

אבל לא משנה. כי כך או כך, אחרי כמה וכמה שאלות לגבי זהותו של מיץ פטל (כל שאלה ושאלה זהה לשנייה חוץ משם החיה או הרהיט או מה שזה לא יהיה) הם מגלים שמיץ פטל הוא ארנב (הופ!) ומרגע זה, מיץ פטל נחשף, מובס, האריה והג'ירפה ניצחו את ה"רוע" והכל נגמר בטוב.

אבל אם זה לא מספיק אז הנה, יש עוד משהו דבילי ששמתי אליו רק עכשיו וכשהייתי ילד בכלל לא ראיתי: אם תסתכלו טוב טוב על האיורים (כן כן, הפעם זה באיורים) אז תוכלו לראות שבמשך כל העמודים של החקירה, מבצבצות להן אי שם אוזני ארנב לבנות.
ואני אומר: איזה מן ספר מתח זה (וגם אם זה לפעוטות) אם התשובה ידוע מראש? מה, המאייר חושב שילדים לא מספיק נבונים בשביל לא לשים לב לתמונה? מה, הם לא חכמים בשביל להבין שאלו הן אוזני ארנב?
קיצר, נהרס כל המתח.

אבל נו טוב, מה אני כבר יכול להגיד להגנתי? זה בסך הכל ספר ילדים, רבאק. הוא מתאים לילדים, ורק לילדים. אם מבוגר כמוני יקרא אותו הוא לא יבין את הקסם שבו. אבל לעומת זאת, אם ילד יקרא אותו, הוא יהנה על בטוח.
ואין מה לעשות, מזדקנים. כולנו (אבל כולנו) מזדקנים ובאיזשהו שלב אנחנו כבר לא בקטע של ספרי ילדים, אנחנו עוברים שלב, עוברים מדרגה ועוברים לליגה של הגדולים.
ככה זה.

אבל עדיין, ממיץ פטל ציפיתי ליותר.

לפני 12 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

****





זה ספר איום ונורא. באמת. למה ילדים אוהבים אותו? אולי כי יש בו בעלי חיים ואין בו היגיון. לילדים אין היגיון. כמו נוף ושוקולד מריר, כל הקטע של היגיון פשוט לא עובד עליהם. לא, אני לא מתכוון לחיות מדברות, זה באמת בקטנה. הרי בכל סרט אנימציה בחמישים שנה האחרונות יש חיות מדברות. אבל למה שהחיות יגורו בבית, לא משנה באיזה צבע של תריסים ווילונות? ולמה שהאריה יתייעץ עם הג'ירפה על משהו? ולמה יהיה איכפת להם מה זה מיץ פטל? אם הם כבר מדברים, הם לא קראו את שימבורסקה שכתבה שלחיות לא איכפת מכלום? ושאין להן מצפון? כנראה שלא.

יש לי תיאוריה רופפת, אבל הגיונית, והיא שחיה שנהב כתבה את הספר הזה במכה אחת, בעשר דקות, אחרי שהיא חזרה מהעבודה והילדים שלה ביקשו ממנה שתספר להם סיפור והיא עשתה מה שהורים עייפים עושים כשהילדים שלהם מבקשים סיפור. היא חירטטה משהו. מהראש. על חיות ועל בית עם ווילונות. יש מצב שהיא אפילו היתה אחרי השאכטה של הערב, כי בסיפור הזה אין שום פאקינג היגיון. אין בו רצף, אין בו מהלך סביר, אין בו מוסר השכל, אין בו תובנות, אין בו ציורים יפים, ההתחלה שלו גרועה, האמצע מפגר והסוף תמוה ומחוסר קתרזיס. מי קורא לארנב מיץ פטל? ההורים שלו? אולי אחרי יום מעייף בעבודה? וחוץ מזה, איך בכלל הג'ירפה והאריה יודעים שיש מישהו שקוראים לו מיץ פטל (שזה שם נחמד לחיית מחמד, בדוחק)? ולמה להם לצאת לחפש מה זה? אין להם חיים? שלא לדבר על העובדה האידיוטית שאחרי שהם מגלים איך נראה מיץ פטל, הם לא יודעים שזה ארנב, כי הם לא יודעים איך נראה ארנב, או יתוש, או נמר, צפרדע או קיפוד, כי הם בחיים לא ראו כאלה, אובווייסלי. אחרת הם לא היו מנסים לנחש "מה" הוא. איך הם יודעים שהג'ירפה היא גירפה ושהאריה הוא אריה אם הם חושבים שהארנב הוא נמר? ולמה להם לנחש מה הוא משהו שהם לא יכולים לשייך לשום קבוצה כי הם לא יודעים נאדה על העולם?

יש להניח שהילדים של חיה שנהב לא צחקו, אבל בהחלט אפשרי שהם הקשיבו לה בפלצות ואז ביקשו עוד פעם, כי ככה ילדים עושים, הם מבקשים עוד פעם. גם הילדים שלי. משהו ברפטיציה עושה להם טוב. אז אולי היא שוב סיפרה להם את הסיפור למחרת, בשינויים קלים. אחר שלושה ערבים כאלה, לחיה שנהב נדלקה נורה קטנה מעל הראש, והיא החליטה שאולי יש פה משהו. כסף, פוסיבלי. היא העלתה את הטקסט הבלתי קוהרנטי על הכתב (שזה אומר שמה שיש כאן עבר עריכה!!!) חיברה למשפטים התמוהים את האיורים המזעזעים של תמרה ריקמן שהיתה בטח השכנה שלה ממול או אמא אחרת מהגן, והשאר, כידוע היסטוריה. מיליוני ילדים עם צלקת חבויה בנשמתם.

אם יש משהו אחד טוב שאני יכול להגיד על הספר הזה, הוא שכשהאריה אומר לג'ירפה, "ג'ירפה,", היא עונה לו, כמו שג'ירפות עונות, "מה?"


****

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

מיץ פטל הוא דמות טראגית. ארנב מיוסר המרגיש אי נוחות בעורו שלו, בעל חרדה חברתית תהומית, המובילה אותו לחיי בדידות והסתגרות בביתו.
לא מיץ פטל הוא זה אשר מהתל בשאר חיות היער, אלא נפשו של מיץ פטל מהתלת בו.
ההסתגרות שלו עוררה דוק של מסתורין סביב השאלה: "איזו מין חיה אתה", כמו גם את התחושה מצד חיות היער שמדובר בסנוב מתנשא. בפועל, מיץ פטל משווע לחבר, מישהו שיושיט לו יד וימשה אותו מים הבדידות המקיף אותו.
האריה והג'ירפה הם המושיעים של מיץ פטל. בתמימותם, (הגובלת בטיפשות), ומבלי להתכוון לכך ממש, הם עונים על משאלתו הכמוסה של מיץ פטל להינתק מחבלי הבדידות וליצור לעצמו קשרים חברתיים.

הספר חכם. ילדים יכולים ללמוד ממנו (בין השאר) על היתרון והסיפוק שביצירת חברים. האיורים האבסטרקטים- משהו רק מוסיפים לחן ולייחודיות של הספר הנפלא הזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יעל
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

ספר מעולה סוחף את ילדי גיל הרך
הילדים שבגן היו מהופנטים.
מי היה מיץ פטל..
קודם הרגל הלבנה יצאה..
אח"כ זוג אוזניים ארוכות..
תשמעו גם אני נהנתי לספר להם בדרמתיות
עד שהיה להם קשה לעזוב את פינת הקריאה..
בגדול מומלץ לזאטוטיכם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליzוש
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

ברוח הספר אנסה לכתוב ביקורת נונסנסית
---למי שלא יודע, נונסנס, או בשמו העברי אי-גיון - הוא בעיקרו אמירה או כתיבה של סדרת דברים חסרי פשר בטון רציני - ממש כאילו היה מדובר בהשתלשלות הגיונית לחלוטין!
על אף שנדמה שלכתוב אי-גיון זהו הדבר הפשוט ביותר בעולם (ועל כך ביקורתו המומלצת של אלון דה אלפרט) - אין הדבר כך. על מנת לכתוב קטע אי-גיון מוצלח יש צורך בהמון מחשבה על בנייה טובה של הטקסט, וכמו כן גם בשליטה רצינית במיומנות הכתיבה "בהיגיון" עד כדי יכולת לשחק בה. בנונסנס יש הגיון פנימי כבכל כתיבה. למעשה כנראה שמלאכתה של חיה שנהב הייתה הרבה יותר קלה אם הייתה מחליטה לכתוב ספר ילדים "הגיוני"...-----

נוכחותו הצבעונית בצבעי ירוק אדום וצהוב של ברנש בשם מיץ פטל לא מצאה חן בעיני תושבי השכונה, כמו גם נטייתו להסתגרות וחוסר הסכמתו לשתף פעולה בהצבעות ובישיבות דחופות שנערכו בחורשה. לאחר שיצא בסערה מישיבה שעניינה "אם היית חיה - איזו חיה היית?"
החליטו כל החיות לא לשתוק על כך ולחייב אותו לתרום את חלקו כתושב.
האסטרטגיה המרכזית שבה נקטו החיות כדי לחייב שקיפות בחורשה הייתה חזרה אינסופית על השאלה "מי זה מיץ פטל?".
האריה שנבחר מטעמים מקצועיים בלבד לראש הועד, החליט שמתוקף אחריותו ומעמדו עליו לנקוט יוזמה אקטיבית יותר - ונידב את הג'ירפה לנקוט.
האריה והגירפה יצאו למשימה הקשה וכעבור שתי דקות הגיעו.
הם החליטו שהדרך הכי טובה תהיה הסוואה ומארב, אך תוך זמן לא רב פרץ ביניהם ויכוח מר על האופן הנכון להסתוות בשטח.
כל אחד מהם טען שהדבר הכי חשוב בהסוואה הוא להסתתר בתוך שיח שמכסה את כל גופך ולצעוק כל פעם שהאויב חושב שלא רואים אותו.
בסופו של דבר הם הסכימו להסתתר בתוך שיח שמכסה את כל גופם ולצעוק בכל פעם שהאויב חושב שלא רואים אותו.
הם ניסו ליצור קשר עם המודיעין לאחר שלא הצליחו לפענח איזו חיה הם רואים עקב רמזים קלושים מדי של רגלי ארנב, אוזני ארנב וגוף של ארנב.
לאור כשלונם ניסו לשנות טקטיקה ולשבור אותו בשיטות בדוקות כמו לספר לו שהשותפים שלו לפשע הלשינו עליו וגם לרמוז בצורה אלגנטית וחורצת לשון שאין להם צורך אמיתי בהודאתו.
לאור המצוד מחוץ לביתו הגיע מיץ פטל למסקנה שזהו הזמן המתאים ביותר לעדור בגינה שלו.
ברגע שהג'ירפה והאריה הבחינו בו עודר - הם הבינו די בקלות שמדובר בפיל, יתוש, נמר, צפרדע, חזיר, קיפוד או ארנב.
מיץ פטל מתקשה להבין כיצד נתפס ומבקש להתחרות איתם בריצה
לאחר שהוא מנצח אותם הוא מנצח אותם - נכנס לביתו וטורק את הדלת. כך הוא מחזיר את המצב לקדמותו ומותיר את הג'ירפה והאריה שוב ללא קצה חוט.
הם מצידם מחליטים להמשיך את ביקור הנימוסין ומצלצלים בדלתו בנימוס.
הארנב מכניס אותם פנימה ושואל מדוע הם לא באים לבקר אותו.
הארנב מציע להם ממתקים ושתיה ובתמורה הם ימכרו את ערכיהם והם מסכימים.

ספר ילדים מעולה שזכה לקטילה מעולה ואיומה של אלון דה אלפרט, שאני לא מסכימה איתה בכלל. הילדות שלי לא הייתה נראית אותו דבר ללא מיץ פטל, ואני חושבת שחשוב לחשוף את הילדים לנונסנס מצויין שכזה, שמבלי לקחת את עצמו בכובד ראש מעלה סוגיות עמוקות באמת כמו הזכות להגדרה עצמית.
תושבי החורשה לא מסתפקים בתשובתו של מיץ פטל לגבי זהותו - "אני מיץ פטל", ומכריחים אותו להגדיר את עצמו במושגים המקובלים בעיניהם, ובעיניהם בלבד.
יש כאן מסר חשוב על קבלת השונה, ואני לא אתפלא אם הספר נכתב על הקהילה הגאה עוד לפני שקראו לזה כך (בגלל הבית הצבעוני, עניין ה"סוד", והסירוב ואולי חוסר היכולת להיות "כמו כולם")
ממליצה בחום, ובמיוחד על גרסת הקריינות המעולה של גידי גוב, שהוא אלוף הנונסנס עוד מימי כוורת.

לפני 7 שנים•המורה יעלה
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

נכדי ואני אהבנו ונהננו.
קראנו ביחד , זאת אומרת שאני הקראתי והם האזינו ולא פעם אחת, פעמים רבות.
לא פשוט להיות אריה ואחרי זה ג"ירפה ושפן מסתתר.
הכי קשה שהגירפה והאריה מדברים ביחד. כי קשה להקריא בשני קולות אבל כשרוצים מתגברים.
בקיצור נהננו וכסב אני מעיד שהכיף הכי גדול שלי יותר אפילו מטיול לחו"ל להקריא ספורים לנכדי.
זהו רגע שנשאר מתוק ובטעם של עוד פעם הבעיה שהם מתבגרים מהר מידי, למזלי יש לי את דוד הוא רק בן חודשיים והוא מבחינתי מעומד וודאי ל"מיץ פטל" ל"אריה שאהב תות" ו"לדירה להשכיר".
המלצה חמה גם להורים עזבו הכל את תוכניות הטלויזיה , את החדשות. ותכנסו לעולמם של הארנב והאריה ושל החיות החיות ב"דירה להשכיר" היפה בפשטותו ובשפה הנפלאה של המשוררת. לאה גולדברג קהל היעד שלכם - "המאזינים" מוכנים לשמוע שוב ושוב ולכם זוהי הנאה צרופה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

זה כבר אינו ספר לפעוטות. צריך להבין שאריה חייב להסתתר אחרי שיח רחב וגירפה אחרי עץ גבוה. וישנה תעלומה שכמובן לא נענה עליה כדי לא לקלקל את הסוף מי הוא אותו מיץ פטל .המסתתר בביתו. אין לו חברים, משום מה אינו מחבב את האריה אולי יש לו סיבה טובה לכך. גם הגירפה לא בדיוק בליגה שלו.
אבל ברמז סוף טוב הכל טוב.
לחיה שנהב הכותבת היה רעיון-חמוד וזה הצליח לה.
התאורים והדרמטיות מוסיפים חן. הסכום האופטימי משאיר את הילד שמח וזה אולי העיקר.
כל הספור משאיר את הקטן או הקטנה במתח ובסקרנות. ומפעיל מעט את הדמיון ואת חוש ההומור.
לתת לו הערכה ספרותית? ספר טוב. מתנת יום הולדת או סתם לשמח משחרר מ"הקטעים" הלא תמיד נעימים בחיינו. וגם בחיי ילדינו יש להקריא לאט לבחור את הטונציה הנכונה לכל שורה . אחרת מאד מבלבל.
תהנו בכיף. שמונה וחצי בסולם דוד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
• מיכאל
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

האיורים איומים, ספר ארוך וסתמי לגמרי. למה להציק ולבלוש אחרי הארנב המסכן. הוא לא רוצה להתגלות, עזבו אותו לנפשו!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
מיץ פטל

מיץ פטל

חיה שנהב

מסוג הספרים שיכולים לזכות לקאמבק אדיר עם יוציאו אותם עם איורים חדשים ושובי לב.
ע"ע האריה שאהב תות.
זה ספר מופלא, עם ציורים איומים.

לפני 10 שנים•רותי
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“נכדי ואני אהבנו ונהננו. קראנו ביחד , זאת אומרת שאני הקראתי והם האזינו ולא פעם אחת, פעמים רבות. לא”

7/19
ביקורות על מיץ פטל
הבאה
נתי ק.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 14 שנים

“האיורים איומים, ספר ארוך וסתמי לגמרי. למה להציק ולבלוש אחרי הארנב המסכן. הוא לא רוצה להתגלות, עזבו א”