ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 ביוני, 2013
ע"י דוריני ♥
ע"י דוריני ♥
קראתי את הספר לפני חודשיים ועדיין בכל פעם שאני רואה אותו אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. שמעתי המון דברים טובים עליו כשהוא יצא באנגלית אבל אף פעם לא מכרו אותו בארץ.
קודם כל, לפני שאני מתחילה אני רוצה להגיד שקסנדרה קלייר היא גאון ושאני פשוט מעריצה אותה. ונעבור לביקורת-
הספר מתרחש במאה ה-19 (אני טועה?) בלונדון, על אותו הבסיס של שאר ספרי "בני הנפילים". טסה גריי מגיעה ללונדון במחשבה שהיא עומדת לפגוש את אחיה הבכור אך במהרה נוכחת לגלות שהמכתב אינו נשלח ממי שהיא חשבה ששלח אותו והיא גרה בכפייה עם שתי מכשפות מבוגרות המכונות "האחיות אופל". במהרה טסה מגלה שהיא לא סתם נערה רגילה ושיש לה כוח מיוחד. האחיות אופל מתכננות למסור את טסה לאדם זר הנקרא "המגיסטר".
ואז אנחנו פוגשים את וויל הרונדייל (שמי שקרא את עיר של זכוכית יודע ששם המשפחה של ג'ייס הוא הרונדייל, מה שהופך אותו לסוג של משפחה של וויל), שמציל את טסה מהאחיות אופל ומאוחר יותר טסה עוברת לגור במכון יחד עם שאר ציידי הצללים.
-נעבור לדעתי על הספר אבל לפני זה, יהיו ספויילרים אז מי שלא קרא את הספר צריך פשוט לקרוא אותו בדחיפות !-
בפעם הראשונה שראיתי את הספר הוא ישר תפס לי את העין ומיהרתי להשאיל אותו מהספרייה. כבר בפרק הראשון לא יכולתי להפסיק- העלילה כל כך מדהימה וקסנדרה קלייר שוב הפציצה עם ספר מדהים ומותח.
זה די מוזר- וויל הוא אחת הדמויות הראשיות והחשובות ביותר בספר אבל לא יוצא לנו להכיר אותו כמעט כי הוא כל הזמן מסתתר מאחורי הבדיחות והציניות שלו. לפעמים קשה לעקוב אחרי וויל כי יש את הפרקים שבהם הוא יכול להיות ממש מרושע. זאת אומרת, אני ממש רוצה לאהוב את הקטעים שבהם הוא וטסה מתנשקים כי אני חיכיתי להם כל כך, אבל אני פשוט לא יכולה כי שנייה אחר כך הוא דוחה אותה או אומר לה משהו כמו "בואי נלך לחדר שלך אבל לא ניקח את היחסים האלה ברצינות". אבל אני מניחה שזה אחד הדברים שגרמו לי לאהוב את הדמות שלו, כי הוא כל כך מסתורי ולא ברור מה הסיפור שלו, במיוחד אחרי סוף הספר שהוא הלך למגנוס (כמה מגניב זה שמגנוס נמצא בספר?!)ואז הספר נגמר, שזה מרגיש כאילו הוא פשוט נקטע לנו בפנים.
עוד דמות שמאוד אהבתי היא שרלוט. היא מאוד נחמדה ומתוקה אבל מעבר לזה היא גם מאוד שונה ומרדנית ואני חושבת שזאת אחת הסיבות שאהבתי את הדמות הזאת, כי דווקא בתקופה שנשים היו עקרות בית ולבשו שמלות שרלוט הייתה נלחמת בשדים ולובשת מכנסיים במקום חצאית.
ועם שרלוט יש לנו את הנרי שממציא המצאות שהרעיון שלהם הוא גאוני, אבל הדרך שבה הוא מכין אותם קצת פחות. ולמה אני מקדישה פסקה בשביל זה? כי מאוד אהבתי את הרעיון שקסנדרה קלייר חיברה בין "עיר של עצמות" ל"מלאך מכני". באחד הפרקים הנרי אומר שהוא עובד על משהו שנקרא "חיישן" וכולם (כרגיל) מזלזלים בו ואומרים לו להפסיק. התחלתי לצחוק באותו הרגע כי לא הפסקתי לחשוב על זה שהם לא יודעים שהחיישן הזה עומד לשמש גם בעוד מאתיים שנים.
ואחרון חביב (אני לא מאמינה ששכחתי אותו)- יש את ג'ם. הוא ו-וויל הם כמו אחים, הוא היחיד שממש מסוגל לרכך את וויל. סיפור החיים של ג'ם מאוד עצוב ואני ממש מקווה שימצאו לו מרפא להתמכרות שלו כי אני לא יכולה לחשוב מה יקרה אם הוא ימות. אבל למרות כל זה, מסיבה לא ברורה אני לא רוצה שהוא יהיה עם טסה. זה נשמע מוזר שאני רוצה שוויל וטסה יהיו ביחד למרות איך שהוא מתנהג אליה, אבל יש לו איזה סוד אפל שהוא לא מגלה, אני לא חושבת שוויל עושה את הדברים האלה מתוך רוע לב.
ואח של טסה- אוף, רציתי פשוט לסטור לו או להיכנס לספר ולתת לו נבוט בראש !
אגב- שמתם לב שצ'רץ' החתול נמצא גם בעיר של עצמות? נראה לי שהוא חתול בן אלמוות או משהו כזה.
וגם מועדון ה"פנדמוניום" שהמגיסטר שייך אליו נמצא בעיר של עצמות בפרק הראשון. אני פשוט אוהבת את כל ההקשרים האלה !
אז אחרי כל מה שכתבתי, אני פשוט אוהבת את הספר הזה. קסנדרה קלייר יצרה סדרה שלדעתי אפילו טובה יותר מעיר של עצמות (וזה קשה לעשות את זה). אחרי שסיימתי את הספר אני לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו, אני ממש הייתי הולכת בבית ספר וממלמלת לעצמי דברים על הספר. והדמיון שלי ממש פרח בספר הזה, הרבה זמן שלא דמיינתי כל כך טוב ספר, ממש הרגשתי כאילו צפיתי מהצד והייתי שם.
אם לא קראתם את הספר- רוצו לקרוא אותו !
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
