ביקורת ספרותית על מורדים - מפוצלים #2 מאת ורוניקה רוֹת
ספר מעולה

---

*אזהרת ספויילרים (ויהיו הרבה כאלה)*
מי שחשב שהספר השני לא יכול להיות טוב כמו הספר הראשון, טעה. ממש כמו הספר הראשון הספר מתח אותי וריתק אותי ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.
אז הספר מתחיל בדיוק מהנקודה שבה הספר הראשון נגמר, כל הגיבורים הראשיים נמצאים יחד ברכבת אחרי ההתקפה ועומדים לקפוץ. ממש שמחתי שהספר התחיל ככה כי הדרך שבה הספר הראשון נגמר הרגישה כאילו הפסקנו באמצע הספר.
טריס מאוד התבגרה בספר הזה, היא עשתה המון שטויות ועמדה על סף שבירה הרבה פעמים, אבל היא רק למדה מהטעויות שלה והיא אף פעם לא באמת נשברה, גם אם היא ממש התקרבה לזה.
הקטע האהוב עליי בספר הוא הקטע בו טריס נמצאת בחדר הרחצה ומחליטה לגזור לעצמה את השיער. הקטע הזה מאוד משמעותי ועוצמתי מבחינתי כי השיער שלה היה אחד הדברים היחידים שהזכירו לה את אמא שלה, כשכל שלושה חודשים היא הייתה מספרת אותה. כשהיא החליטה לגזור את השיר היא בעצם הגיעה לסוג של השלמה עם המצב שהיא נמצאת בו, שההורים שלה אינם. ואין דבר קשה יותר להרפות מהזיכרון האחרון שלך מבן אדם מסוים, אפילו אם זה רק השיער שלך, וטריס עשתה את זה ועשתה צעד שקידם אותה להמשיך הלאה.
באופן כללי, בעיניי הספר הזה יותר עוצמתי מהראשון. יש בו כל כך הרבה כאב ולומדים על הדמויות כל כך הרבה דברים חדשים וכאובים, המקרים שעיצבו את האופי שלהם.
הסצנות קרב ממש טובות. הן מתוארות בצורה שגם כשקורים הרבה דברים בבת אחת לא קשה לתאר את המצב. וכמה טוב זה יכול להיות בלי שירים ברקע?
היו בספר הרבה קטעים עצובים ומפתיעים, אבל עוד קטע שהוא אחד האהובים עליי בספר הוא הקטע בו כל חברי פלג "אומץ לב" חוזרים אליו ותוך כדי הסתרת עינית המצלמות הם נקלעו למשחק פיינטבול. זה קטע פשוט בבסיסו, אבל דווקא בגלל כל הדברים המדהימים והלא צפויים שקורים בספר, דווקא קטעים כמו זה נחרטים בזיכרוני, כי אלה קטעים שכיף לקרוא, שיש בהם רגע של הפסקה מכל המתח ואפשר לחזור לנשום ולא לדאוג כל הזמן למה שעלול לקרות.
והייתי בכיף ממשיכה לפרט עוד ועוד אבל נראה לי שזה מספיק. אז שנייה לפני שאני מסיימת את הביקורת, אי אפשר שלא לדבר על כיילב (סוף סוף המתרגמת כתבה את השם שלו כמו שצריך). אני לא יודעת למה, כיילב נראה לי יותר מדי נקי ולא חשוד מכדי להיות סתם מישהו תמים. למדתי מספרים כאלה שדווקא הדמויות שנראות לנו הכי תמימות הם בסוף האידיוטים הכי גדולים. ובחיי שרציתי להחטיף לכיילב איזו מכה הגונה.
האמת היא שפחות אהבתי את מערכת היחסים של פור וטריס. בספר הראשון הם לא באמת היו זוג אז זה היה יותר קליל, אבל כאן הם כבר ביחד ויש את כל הריבים המטופשים האלה של זוגות והם גם היו מאוד דביקים, אז זה משהו שהייתי משנה.
והסוף של הספר. שוב פעם, הסוף מרגיש כאילו הספר נקטע באמצע. לא שוב.
ולסיכום של כל הביקרות שהיא ברובה קטעים מתוך הספר ולא דעתי עליו, הספר מדהים ופשוט בלעתי אותו. הוא מותח, סוחף ומרגש ואם נהניתם מהראשון אין ספק שתיהנו גם מזה. הוא אמנם לא טוב כמו הראשון, אבל הוא שווה קריאה לא פחות.

» ביקורות נוספות של דוריני ♥
» ביקורות נוספות על מורדים - מפוצלים #2