ביקורת ספרותית על מיץ פטל - ציורים: תמרה ריקמן מאת חיה שנהב

---

*ברוח הספר אנסה לכתוב ביקורת נונסנסית*
---למי שלא יודע, נונסנס, או בשמו העברי אי-גיון - הוא בעיקרו אמירה או כתיבה של סדרת דברים חסרי פשר בטון רציני - ממש כאילו היה מדובר בהשתלשלות הגיונית לחלוטין!
על אף שנדמה שלכתוב אי-גיון זהו הדבר הפשוט ביותר בעולם (ועל כך ביקורתו המומלצת של אלון דה אלפרט) - אין הדבר כך. על מנת לכתוב קטע אי-גיון מוצלח יש צורך בהמון מחשבה על בנייה טובה של הטקסט, וכמו כן גם בשליטה רצינית במיומנות הכתיבה "בהיגיון" עד כדי יכולת לשחק בה. בנונסנס יש הגיון פנימי כבכל כתיבה. למעשה כנראה שמלאכתה של חיה שנהב הייתה הרבה יותר קלה אם הייתה מחליטה לכתוב ספר ילדים "הגיוני"...-----

נוכחותו הצבעונית בצבעי ירוק אדום וצהוב של ברנש בשם מיץ פטל לא מצאה חן בעיני תושבי השכונה, כמו גם נטייתו להסתגרות וחוסר הסכמתו לשתף פעולה בהצבעות ובישיבות דחופות שנערכו בחורשה. לאחר שיצא בסערה מישיבה שעניינה "אם היית חיה - איזו חיה היית?"
החליטו כל החיות לא לשתוק על כך ולחייב אותו לתרום את חלקו כתושב.
האסטרטגיה המרכזית שבה נקטו החיות כדי לחייב שקיפות בחורשה הייתה חזרה אינסופית על השאלה "מי זה מיץ פטל?".
האריה שנבחר מטעמים מקצועיים בלבד לראש הועד, החליט שמתוקף אחריותו ומעמדו עליו לנקוט יוזמה אקטיבית יותר - ונידב את הג'ירפה לנקוט.
האריה והגירפה יצאו למשימה הקשה וכעבור שתי דקות הגיעו.
הם החליטו שהדרך הכי טובה תהיה הסוואה ומארב, אך תוך זמן לא רב פרץ ביניהם ויכוח מר על האופן הנכון להסתוות בשטח.
כל אחד מהם טען שהדבר הכי חשוב בהסוואה הוא להסתתר בתוך שיח שמכסה את כל גופך ולצעוק כל פעם שהאויב חושב שלא רואים אותו.
בסופו של דבר הם הסכימו להסתתר בתוך שיח שמכסה את כל גופם ולצעוק בכל פעם שהאויב חושב שלא רואים אותו.
הם ניסו ליצור קשר עם המודיעין לאחר שלא הצליחו לפענח איזו חיה הם רואים עקב רמזים קלושים מדי של רגלי ארנב, אוזני ארנב וגוף של ארנב.
לאור כשלונם ניסו לשנות טקטיקה ולשבור אותו בשיטות בדוקות כמו לספר לו שהשותפים שלו לפשע הלשינו עליו וגם לרמוז בצורה אלגנטית וחורצת לשון שאין להם צורך אמיתי בהודאתו.
לאור המצוד מחוץ לביתו הגיע מיץ פטל למסקנה שזהו הזמן המתאים ביותר לעדור בגינה שלו.
ברגע שהג'ירפה והאריה הבחינו בו עודר - הם הבינו די בקלות שמדובר בפיל, יתוש, נמר, צפרדע, חזיר, קיפוד או ארנב.
מיץ פטל מתקשה להבין כיצד נתפס ומבקש להתחרות איתם בריצה
לאחר שהוא מנצח אותם הוא מנצח אותם - נכנס לביתו וטורק את הדלת. כך הוא מחזיר את המצב לקדמותו ומותיר את הג'ירפה והאריה שוב ללא קצה חוט.
הם מצידם מחליטים להמשיך את ביקור הנימוסין ומצלצלים בדלתו בנימוס.
הארנב מכניס אותם פנימה ושואל מדוע הם לא באים לבקר אותו.
הארנב מציע להם ממתקים ושתיה ובתמורה הם ימכרו את ערכיהם והם מסכימים.

ספר ילדים מעולה שזכה לקטילה מעולה ואיומה של אלון דה אלפרט, שאני לא מסכימה איתה בכלל. הילדות שלי לא הייתה נראית אותו דבר ללא מיץ פטל, ואני חושבת שחשוב לחשוף את הילדים לנונסנס מצויין שכזה, שמבלי לקחת את עצמו בכובד ראש מעלה סוגיות עמוקות באמת כמו הזכות להגדרה עצמית.
תושבי החורשה לא מסתפקים בתשובתו של מיץ פטל לגבי זהותו - "אני מיץ פטל", ומכריחים אותו להגדיר את עצמו במושגים המקובלים בעיניהם, ובעיניהם בלבד.
יש כאן מסר חשוב על קבלת השונה, ואני לא אתפלא אם הספר נכתב על הקהילה הגאה עוד לפני שקראו לזה כך (בגלל הבית הצבעוני, עניין ה"סוד", והסירוב ואולי חוסר היכולת להיות "כמו כולם")
ממליצה בחום, ובמיוחד על גרסת הקריינות המעולה של גידי גוב, שהוא אלוף הנונסנס עוד מימי כוורת.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על מיץ פטל - ציורים: תמרה ריקמן