דניאל דנה יליד איראן, 1945, גדל כמוסלמי שיעי, בשם ג'משיד חסאני. לאחר מכן התנצר, וכיום הוא חי בישראל כיהודי לכל דבר.
במסגרת מאבקו נגד שלטון האייתולות, היה הראשון שהתנגד לחומייני, שהגיע ב-1978 לפריז כדי להמשיך את המהפכה השיעית בתמיכת מדינאים מערביים. כצלף בעל מדליות, הציע למלכה פארה פהלווי לקחת על עצמו את ההתנקשות בחומייני, אך הצעתו לא התקבלה. הוא הקים באירופה ארגון התנגדות מיליטנטי ראשון, "ג'וואן", נגד המשטר האיראני, שזקף לזכותו מס' מבצעים ידועים.
ב-1986 חזר לאיראן, למרות שלושת פסקי דין-מוות שעמדו מולו ועבד כעורך דין מכובד, תחת ידם של שירותי המודיעין האירניים. ב-1989 עזב לאוסטרליה שם קיבל אישור למקלט מדיני. ב-1990 התנצר ולמד שלוש שנים לימודי הסמכה לכמורה באוני' מלבורן. כשתרגם לפרסית את ספרו של סלמן רושדי "פסוקי השטן", נתקל מספר פעמים ביחס עוין מצד שירותי המודיעין האוסטרלי.
הוא הגיע לארץ בפעם הראשונה ב-1994 בעקבות מלגת מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים. כשהגיש בקשה לשגרירות האוסטרלית בארץ להאריך לו את האשרה ואת אישור היותו בעל מקלט מדיני באוסטרליה, הוחרם על ידם והוגדר כסיכון ישיר לביטחון הלאומי של אוסטרליה. הוא נותר ללא דרכון, ללא תעודת זהות וללא מקלט מדיני, ולכן נאלץ להישאר בישראל. חלפו עשר שנים עד שהפך לאזרח ישראלי וקיבל אישור לעסוק בעריכת דין. בין היתר היה יועץ משפטי לפליטים המחפשים מקלט מדיני, בעיקר לפליטים אירניים. ב-1995 הוא נישא בפעם השלישית לאישה ישראלית שהכיר בארץ. מנישואיו הראשונים יש לו בן ובת שמאבקו הפוליטי גרם לקרע ביניהם.
ב-2007, כשהיה כבר בהליכי גיור, נפגש עם בת דודתו במהלך אירוע משפחתי בארה"ב. היא ספרה לו, כבדרך אגב, על שיחתה האחרונה עם אביה – דודו מוסא – לפני מותו, בה גילה לה שהם יהודים ושם משפחתם היה אבאייף. כשהגיעו לאיראן מרוסיה, נאלצו לשנות את שם משפחתם ולהציג את עצמם כמוסלמים שיעיים.
בעקבות גילוי זה החליט דניאל לסיים את הליך הגיור.
כיום, מתגורר דניאל דנה בירושלים ושוהה תקופות ארוכות בחו"ל לרגל עסקיו. במשך הזמן יצר קשרים תרבותיים הדוקים עם ארגונים של קהילת יוצאי איראן בישראל כדי לרתום אותם לפעילותו הפוליטית נגד איראן.
