• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לפני השינה

לפני השינה

מאת ס.ג'. ווטסון

הביקורת של משי

תמונה של משי
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2011
סדרה:כתר - מתח
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
תמר
לפני 14 שנים

“ספר מותח שלא ניתן להפסיק לקרוא בו. סיימתי אותו ביומיים בלבד והוא נשאר במחשבות הרבה זמן אחרי זה.”

38/66
ביקורות על לפני השינה
הבאה
עידן

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספר מדהים.
מה קורה לך כשאת קמה בבוקר ולא יודעת מי את, בת כמה את, מי האיש הזה ששוכב לידך במיטה, האם כל מה שהוא אומר לך - אמת? שקר? כל בוקר, לקום בחזרה לחוסר וודאות.
הספר לא קל כל כך לקריאה רציפה, אני מודה, אבל הוא סוחף, מרגש, מעורר הזדהות, מעניין, לקראת הסוף כבר לא יכלתי להפסיק כדי לדעת את האמת על מה שקרה לגיבורה.
פספוס לא לקרוא אותו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של Addicted To Books
Addicted To Books
תמונה של רונית
רונית
3קוראים|גיל ממוצע78|100%נשים

על המבקרת

תמונה של משי

משי

חברה מזה 14 שנים
21 ביקורות•37 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של משי
משי
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות21
לייקים שקיבלה37
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12ספרות מקורית5מדע בדיוני ופנטזיה2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של משי

אהובי הלא ידוע

אהובי הלא ידוע

חנה גולדברג

סיימתי את הספר באותו היום שהתחלתי אותו. ספר מאוד כנה ואמיתי, סוחף ובלתי מתפשר. מומלץ מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
טריידינג אפ

טריידינג אפ

קנדס בושנל

ספר כייפי!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
המדריך לנערות לציד ולדיג

המדריך לנערות לציד ולדיג

מליסה בנק

ספר שמאוד השפיע עלי כנערה.
קראתי אותו יותר מפעם אחת.
ממליצה בחום!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
בנים חוזרים

בנים חוזרים

יריב דומני

דביר, גבר באמצע החיים, גרוש ואב לבת עשרה, העובד כגרפיקאי בבית דפוס, מקבל טלפון בהול מחברת הקיבוץ בו גדל. ידידתו מפצירה בו למהר לבית החולים לבקר את חברו ארז, המאושפז במחלקה הפסיכיאטרית מרצונו. בהתחלה נראה לכאורה כי ארז הוא הדמות הראשית וסביבו סובבת העלילה, אך האמת היא שארז הינו רק כלי ביד הסופר, לחשוף בפנינו את עולמו הפנימי המורכב של הגיבור האמיתי – דביר.

חזרתו של חבר ילדות קרוב לצד אזכרתו הקרבה של אביו, מעלות באוב נשכחות מהילדות ומתקופת נעוריו, המשתלבות בד בבד עם העלילה ההולכת ונרקמת בספר. במהלך העלילה מוזכרים אירועים ודמויות שמשמעותם לא ברורה לקורא בהתחלה. פעם דביר מספר הוא בגוף ראשון, ופעם זהו המספר הכל יודע, המקלפים למעננו שכבה אחר שכבה, ומאירים בעבורנו את עולמו של דביר. לקורא מתחוור כי הדרך בה תופס דביר את עצמו שונה מאוד מהאופן בו מסתכלות עליו שאר הדמויות – אימו, אחיו, אשתו לשעבר, ביתו וחברי ילדותו.

בספר ניתנת לקורא הזדמנות להיווכח עד כמה המציאות היא סובייקטיבית: דביר וחבריו גדלו יחד באותו הקיבוץ, חוו חוויות דומות בילדותם ובהתבגרותם, ועם זאת כל אחד מהם נצר בליבו רגעים מסוימים, שנשכחו מלבבות חבריו, ובחר בדרכו שלו, תוצר תמונת ילדותם המשותפת כשם שנתפסה בעיניו. הקסם שבחופש בו גדלו מתנגש בחוסר הפרטיות שליוותה אותם לאורך כל בגרותם והיעדר ההורים בקרבתם, ויוצרת בכל אחד מהם תשוקה עמוקה, ההופכת לעקב אכילס בחייו הבוגרים. דביר זוכה להיזון חוזר, מחבריו שעליהם הוא מסתכל מעמדה של נחיתות בעוד הם מביטים בו כלפי מעלה, ומביתו המשקפת לו את היפוכו.

את הסוף כמובן לא אספר לכם, כדי להשאיר טעם של עוד...ולא ארצה להעלאות אתכם בפרטים מיותרים. רק אוסיף ואומר שהעלילה בספר מאוד זורמת, והיא גם כתובה כחוט המחשבה ההולך ומתארך של הסופר. מאוד נהנתי מהקריאה, ואילו היה לי את הזמן הנחוץ לכך, ככל הנראה הייתי מסיימת לקרוא אותו עוד באותו היום שהתחלתי.

מומלץ!

לפני 14 שנים•משי
קאטרינה

קאטרינה

אהרן אפלפלד

סיפור עצוב, מאוד אמין, המסופר דרך עינייה של אישה כפרית נוצרייה, החווה ילדות לא קלה. קאטרינה מוצאת עניין ביהודים שסביבה, היא עובדת אצלם ומקיימת עימם מערכות יחסים קרובות ולומדת להכיר אותם, את מנהגיהם, את הדרכים השונות בהן בוחרים לחיות בצל השנאה המקיפה אותם. היא מספרת את הסיפור מזיכרונה כאישה מבוגרת בזקנתה.
זה לא ספר קל לקריאה, אך מומלץ ביותר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
לך לעזה

לך לעזה

שי להב

ספר תקופתי העוסק במחלקה של חיילי נח"ל בתקופת האינתיפאדה הראשונה. הספר מסופר בגוף ראשון, מפיו של בורלה, בן ה-18 שהעלה פרופיל כדי להגיע לקרבי.
הספר מעלה דילמות מוסריות, מצבים בלתי אפשריים בשטח שמתהלים על ידי "ילדים" שרק התגייסו, מתאר עימותים עם ההמון הפלסטיני בעזה, ומשלב סיטואציות מצחיקות ועצובות גם יחד.
הספר מגיע לשיאו בפרק 18 שנקרא "משהו רקוב בממלכת דנמרק". על פרק זה נעשה מחזה שעלה בקאמרי בשם "ע' 17", שבו כל היצרים, הקשיים, החלומות והמועקות מתפוצצים.
ספר ריאליסטי. חובה לבני גרעין ואלו ששירתו בסוף שנות ה-80. ובכלל, למי שרוצה להבין את ההוויה הצבאית בעזה, באותה התקופה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
דברים שצריך

דברים שצריך

סטיבן קינג

ספר מצויין.
אדם זר וחביב מגיע לעיירה ומתחיל לחלק לאנשיה "במקרה" את הדבר שהם הכי רוצים, תמורת טובה קטנה. בהתחלה מדובר במעשי קונדס, אבל מהר מאוד הכל הופך לכאוס אחד גדול ובלתי הפיך.

לא כל הנוצץ זהב הוא - לקח מתבקש מקריאת הספר.

מומלץ בחום!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
מתוך הביואיק

מתוך הביואיק

סטיבן קינג

לא הייתי אומרת שזה ספר אימה. גם לא בהכרח ספר מתח. זה ספר שמספר על התמודדות של אנשי תחנת משטרה עם תופעה על טבעית במחוזם. או בעצם, על בני אדם ואיך הם מתמודדים עם המוזר והבלתי מוכר. ספר מעניין. אני אהבתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי
המשליטים

המשליטים

סטיבן קינג

בהמשך להמלצה למעלה, אני ממליצה לקרוא את הספר מיד אחרי דספריישן, זו אולי הדרך היחידה להבין את הספר. הוא לא הכי קל, כי הוא באמת מבולגן, אבל מצד שני, זה הקסם שלו.
אם אהבתם את דספריישן, כדאי לקרוא גם אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•משי

ביקורות נוספות על "לפני השינה"

לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

תחילת הספר מעוררת ציפיה להמשך מעניין, סוחף ומותח. בקיצור, לספר מתח זורם ואסקפיסטי כמו שצריך.
הבטחה לחוד, מציאות לחוד.
אחרי לא הרבה עמודים העגלה מתחילה לקרטע.
העסק נהיה משעמם.
העלילה מעצבנת במופרכותה.
ספוילר זהירות: *כל כך גרוע שנעצבתי כשהבנתי שהתקווה למות הגיבורה לא התממשה*
מה שאמור היה להיות שיא העלילה מבחינת המתח גרם לי לעבור ל MODE קריאה מהירה.
בגלל האקספוזיציה זה לא כוכב אחד.
ואולי בגלל ההבטחה מהפתיחה שלא קוימה בעצם דוקא היה צריך להיות רק 1...

לפני שנה•
★★★★★
•גלילית1
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

ספר עם הבטחה גדולה, שבסופו של דבר מתגלה כתרגיל בסדנת כתיבה שנשען על עלילה מאד לא ברורה, עולות המון שאלות שהן למעשה פינות שהמחבר לא סגר כראוי. העיסוק האמנזיה מעניין ונראה שנעשה לימוד מעמיק של מה שעובר על אנשים עם בעיות מהסוג הזה, אבל באיזשהו שלב זה נהיה טרחני. לקראת הסוף כבר בא לך להגיע לסוף, להבין איך זה נפתר וזהו.

לפני שבועיים•
★★★★★
•מירב
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

שלום, שמי ס.ג'. ווטסון ואני ניצול של סדנת כתיבה. בעצם רעייתי היא ניצולה, שכן מאז שנרשמתי לסדנה היא ניצלה מטרחנותי. אתם יודעים, כמו כל אדם הנושא בחובו קורטוב של כישרון וחלומות של הצלחה, גם אני הייתי זקוק לזוג אוזניים ופה חנפן שיעניקו לי חיזוקים. מאז שנרשמתי לסדנה, קיבלה אשתי פטור, ידידי לסדנה משמיעים זה באוזני זה את הגיגיהם בכל שבוע, ושלום הבית שב אל מעוננו.
במסגרת לימודנו והתנסותנו בכתיבת טקסט רציף ובעל משמעות, הגיתי רעיון גאוני על אשה שאיבדה את זיכרונה בעקבות תאונה. האמנזיה שלה היא ייחודית, כיוון שמידי בוקר היא מתעוררת לריק של זיכרון וכל זיכרונותיה הם המאגר שצברה עד גיל עשרים. במהלך היום היא חווה חוויות ולומדת על עצמה עד שהשינה מוחקת את הזיכרונות הטריים וחוזר חלילה. למחרת בבוקר היא מתעוררת שוב אל חוסר הידע ואל חוסר האונים שבאי הידיעה.
הרעיון היכה בתדהמה את כל המשתתפים. זכיתי לסופרלטיבים מקיר לקיר וכך התחלתי לכתוב את הספר הטרחני וחסר הכישרון שאתם אוחזים בידיכם.
משתתפי סדנה הם התומכים הנלהבים ביותר. ראשית, הם עצמם מוכשרים רק באופן מינורי, כך שכל הבזק של כישרון, חובבני ככל שיהיה, נדמה להם כמו זינוק מטאורי של כוכב חדש. שנית, כל מחמאה היא בבחינת רפד אותי ואני ארפד אותך. אלא שבשעה שאנחנו נישאים על גל החנופה, אנחנו שוכחים כי יש להתייחס אל המחמאות כאל כרעי תרנגולת.
למזלי הטוב, מנחה הסדנה, גם הוא סופר בהתהוות, שמילא אינספור מגירות בדפים שלא ראו אור יום. המנחה, נכנה אותו בשם ג'ון, הוא בעל קשרים מגוונים בהוצאות הספרים. הסוכנים מכירים אותו בתור היוצר הכי נדחה שחי כיום בבריטניה. שנים עשר כתבי יד הוא הגיש לסוכנים שהגישו למו"לים ונדחה. לא על הסף, כי להידחות על הסף זהו סוג של נחמה: כתב היד שלך אפילו לא הגיע לעורך ונעצר בדרך על ידי לקטור בור ועם הארץ, אלא דחייה מוחלטת, לאחר קריאה של לקטור או אפילו של סגן עורך. משמע: אדוני, הזבל שלך יגרום לכריתת יער גשם. למען האמת, בהתחשב בעובדה כי כל כתב יד נשלח לכל הוצאות הספרים בארצות אנגלוסקסיות, מכתבי הדחייה עצמם גרמו לכריתת עץ או שניים.
ובכן, ג'ון, המנחה שלי, החליט למחול על כבודו הנרמס ולבקש מהסוכן שלו להציג בפני המו"לים את הרעיון הגאוני שלי, על האשה והאמנזיה. אני מעדיף שלא לפרט את מספר מכתבי הדחייה שקיבלתי אני, אבל הוצאת ספרים אחת עמדה על הפוטנציאל הגלום ביצירת הבוסר שלי וחתמה אתי חוזה.
מכאן והלאה התגלגלה ההצלחה כמו סלע במורד הר תלול, רק להיפך כמובן. מיליוני העותקים שנמכרו הם ההוכחה כי גם לספר בינוני יכול להתרחש איזה נס.
פסגת ההצלחה שלי הן זכויות ההסרטה שנמכרו לרידלי סקוט. כמובן שבמאי בסדר הגודל שלו מסוגל להפיק יצירת מופת גם מקש וגבבה כשלי, אבל האחוזים שלי יבטיחו את החינוך הפרטי של ילדי. אני לא תמים לחשוב שסקוט יניח לי לכתוב שורה בתסריט, וככל הנראה הוא גם ישנה את תוכן הספר ויוציא את המוץ מן התבן, כמו שאומרים, אבל מה אכפת לי, לנצח אני אזכר כמי שכתב את הספר שעל יסודותיו בויים סרטו של רידלי סקוט הגדול.
ואם אתם רוצים לקבל מידע נוסף על הספר, אוכל לתת לכם רק רמזים, שהרי מדובר בספר מתח (שלא כל כך מותח, אני מודה). הגיבורה שלי, כריסטין, תמחזר יום יום אותו סיפור ותשחזר בעזרת בעלה והרופא שלה את סיפור חייה הנשכח. נשמע נפלא, נכון? אז זהו, שלא. עד שיגיע הסוף שימתח אתכם קצת, אתם תרגישו שלקרוא את הספר הלעוס שלי, זוהי פעילות מעייפת לא פחות מאשר להיות נשוי לכריסטין וללמד אותה מידי יום מי היא.
הבעייה העיקרית שלי היא, שבתור סופר מצליח אני כבר לא יכול להשתתף בסדנאות. ועכשיו, נטול סדנה ונטול מנחה אני מרגיש כמו תינוק שמשליכים למים. רעייתי המסכנה שוב צריכה להאזין לפירות יצירתי ואני יודע שיתכן כי לפני השינה יהיה פרץ הכישרון היחיד שלי. מה חבל!
שלכם,
ס.ג' ווטסון (וכדי שתהיו במתח, לא אגלה לכם מה המשמעות של ראשי התיבות של שמי!)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אפרתי
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

וואוו ספר נדיר ומיוחד,הייתה לי חוויה נפלאה לקרוא אותו.
כרסטין בחורה בסביבות גיל הארבעים,חולה במחלת האמנזיה,
שנים רבות.
כל בוקר שכרסטין מתעוררת,נבהלת מעצמה איך ומי הדמות שלפניה במראה!
כמו כן מי האדם שישן לידה במיטה?
ואז בן זוגה מתחיל לספר לה מי היא.
עד שהיא מכירה רופא בשם ד"ר נאש,שהוא חוקר את המחלה,
ד"ר נאש מציע לכרסטין לנהל יומן וכל יום לפני השינה לכתוב בו מה עבר עליה ביום לפני.
ואז כרסטין מתחילה להיזכר בדברים שהיו בעברה האפל.
ומפה הספר מתחיל להוביל אותנו להמון מקומות אפלים.
ספר מיוחד במינו כתוב בצורה מיוחדת וזורמת.
ממליצה עליו מכל הלב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

ספר מותח ומהנה קראתי בנשימה עצורה מחכה לראות מה יקרה בסוף. בתוך כל המתח לפעמים לרגע היה נראה לי שפרטים אולי לא מתיישבים אבל מה זה משנה. נהינתי מכל רגע.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אריאלה
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

קראתי לפני הרבה שנים. זכור לי כספר מצוין. אני ממליץ עליו כל הזמן בחנות בה אני עובד (סיפור חוזר). גם ראיתי את הסרט. בקיצור - מומלץ מאד!

נדב.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נדב11381
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

דמיינו את החוויה של כריסטין: כשהיא מתעוררת בבוקר - כל בוקר - היא אינה מזהה את החדר בו היא חיה, ולא את האיש שוכב לידה במיטה. לפעמים כשהיא מתעוררת היא ילדה, לפעמים היא אשה צעירה, ואז, כשהיא מסתכלת במראה היא מזדעזעת מול האשה בגיל העמידה הנשקפת אליה. ועל בעלה להסביר לה בכל בוקר שהיא בעצם בת 47, והם נשואים באושר מעל עשרים שנה, ותאונת דרכים לפני שנים השאירה אותה במצב הזה.

הרעיון של הספר הזה הוא גאוני: התאור של אמנזיה מוחלטת - מצב בו נפגע הזכרון לטווח ארוך - זה האחראי על "איכסון" כל תולדות חיינו וגם הזיכרון לטווח קצר - זה המזכיר לנו מה אכלנו בבוקר, מי האיש אותו פגשנו על השביל לפני שעה, ואיזה סידורים נועדו להיום - פגוע גם הוא. מה שנשאר הוא רק קליפה של אדם: הגיבורה תלויה בכל באנשים שיספרו לה מי היא, מה היא אוהבת לעשות, וידרשו אהבה ואמון בתמורה.

הרעיון, כמו שאמרתי גאוני. אבל הספר כלל לא: חלקו הראשון המתאר את מצבה של כריסטין מרתק בתחילה אבל מתחיל לעייף אחרי זמן קצר. חלקו השני הוא סיפור מתח אבל מהבחינה הזו הוא אינו אמין וככל שמתקדם הסיפור מצאתי את עצמי אומרת "נו, באמת!" יותר מפעם אחת, מה גם שאפשר להבין את הפיתרון מאמצע הספר בערך.

לסיכום: ספר סביר, כתוב בסדר. הפרק הראשון מרתק. אבל הסופרת - שזה לה ספרה הראשון (והוא, כמו שכתוב מאחור, תוצר של קורס לכתיבת רומן...) לא הצליחה להפוך את כישרונה לספר משמעותי. אפשר לקרוא. אפשר גם לוותר.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

"נולדתי מחר
היום אני חי
אתמול הרג אותי"
(פרוויז אוציא)

כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי 20 שנה מחייה נמחקו.
כל בוקר מתעוררת כריסטין ומגלה כי היא שוכבת במיטה זרה ולצדה גבר לא מוכר.
כריסטין סובלת מאמנזיה לאחר תאונה, כמידי בוקר כשהיא מתעוררת אין היא יודעת מי היא והיכן היא, היא רצה לחדר הרחצה בפחד ושם מגלה תמונות שעוזרת לה להבין שבעצם היא איבדה את זיכרונה, והגבר ששוכב לצדה הוא בן בעלה. כל יום נאלצת היא להתמודד עם הלא נודע ולימוד יומי מחדש. בהמלצת הרופא המטפל בה מנהלת כריסטין יומן בו היא כותבת את אשר עובר עליה במשך היום, מדי בוקר מחייג הרופא ומזכיר לה לקרוא ביומן. זו הדרך היחידה שלה לשרוד וכלי עזר לפתור את חידת חייה. הרופא לקח את המקרה כפרויקט וחשוב היה לו להצליח , מטרתו הייתה להחזיר לה את זיכרונה. ד"ר נאש לקח אותה למקומות מעברה , הוא טען שהתמודדות עם טראומת העבר יכול לשמש כקרש קפיצה לטיפול באמנזיה. הקריאה המחודשת כמדי בוקר ביומן גרמה לה לחשוד בכל אחד מהסובבים אותה. הסיפור מסופר בדרך שגרמה לי להזדהות עם הקושי של גיבורת הספר ולהבין את מצבה ומצוקתה. הספר תופס תאוצה בשליש האחרון והופך למותח ומסקרן.

"......זה כמו למות כל יום, אני יודעת שהלילה אלך לישון ומחר בבוקר אתעורר ושוב לא אדע דבר , וכך גם מחרתיים ויום אחרי יום וכן כך לנצח. אני לא מסוגלת לעמוד בזה. אלו לא חיים, זה רק יום, קפיצה מרגע לרגע בלי לדעת כלום על העבר ושום תוכנית לעתיד ...." (עמ' 197).
אהבתי את הספר, ממליצה על קריאתו.
קארן

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קארן
לפני השינה

לפני השינה

ס.ג'. ווטסון

לראשונה מאז הצתרפתי ל"סימנייה", אמליץ לכם לא לקרוא את הביקורת הזאת- הנוכחית שלי, אם יכולתי להמליץ גם לא לקרוא את ביקורת חברי כאן מתחת ובמעלה הדף, הייתי עושה את זה. אבל אני לא יכול, מי אני שיגיד לכם לעשות את זה? אה, אתה עדיין קורא? למרות שהמלצתי שלא. בסדר, אני מבין, לפעמים אני מסתכל על עצמי גם כאדם עקשן. כעת אמשיך: ספרי מתח תמיד היו בתחילת המדף אצלי, אתם יודעים, אלה ספרים שמעבירים משמרת. חלק מקוראי הביקורות עלולים לומר שזאת ספרות בעלת נוסחה, סוגה שתפקידה רק למכור. אבל אני חושב שכשאנחנו נפסיק להיות פה, הספרים האלה ימשיכו. נראה שבשנים האחרונות אמנזיה מעסיקה תסריטאים הוליוודים ומשם הדרך לעיסוק בנושא תחת רומנים כתובים, הופכת קצרה. זוכרים שאמרתי לכם לא לקרוא? יפה, הדמות הראשית בספר אינה זוכרת דבר מימיה ומתעוררת בתקופות שונות בחייה, בקולנוע היו משתמשים בכל הכלים האפשריים להעביר את התפיסה הזאת. ברומן, ישנה סוף סוף הזדמנות אינטלגנטית להתל בקורא, מלבד המתח לגרום לו להרגיש הוא לא זוכר דבר ממה שקרא, לגרום לו להפוך דפים כשחכן. אך במקום זה, הרומן הנפלא הזא מחופש לספרות עקרות בית, רק מה שחסר שהעלילה תתרחש בארה"ב אבל למזלו של ווטסון הוא בחר בדוברי אנגלית מהממלכה המאוחדת. בדיוק כמו שאמרתי לכם לא לקרוא את הביקורת כך גם הדמות הראשית ממשיכה להאמין בחיה למרות שהיא לא צריכה, סקרנות. טימטום..אני לא יודע..גם אני המשכתי להאמין כמוה וכן חברים, נפלתי בפח. נמתחתי כמו מסטיק, ויתרתי על בילויים, עבודה כדי לסיים עוד ועוד שורה מהספר הזה. וכשסיימתי. ידעתי שהייתי רוצה שהספר הזה יגרום ליותר הרהור, יגרום לי לשכוח גם..יהפוך את סיפור חיי לשאלה, כמו מי שרואה את "המטריקס" בגיל 12. במקום כל זה. אני רק מחכה שאקום מחר בבוקר ואשכח את כולו. נכון כבר שכחתם שביקשתי לא לקרוא את הביקורת?, למרות הכל - קראו. רק תוסיפו לכם מחשבות משל מעצמכם- הספר לא טרח לעשות כך. לילה טוב

לפני 13 שנים•עומרי
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
לפני השינה

לפני השינה

מאת ס.ג'. ווטסון

הביקורת של משי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של משי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“הספר התחיל בצורה מעניינת ומיוחדת מאוד וממש ריתק אותי, לאחר מכן נהיה טיפה מסטיק והייתה תחושה שהוא לא”