“כל הכבוד לסופרת חנה גולדברג,ספר נפלא,כתוב בצורה יוצאת מהכלל,אמיתי בכל מובן המילה.
מהעמוד הראשון עד המילה האחרונה בםפר לא הרפיתי ממנו,חוויה ספרותית,וכמו כן עלילה כל כך אמתית,משקף את כל מה שעוברת אישה אחרי גיל ארבעים.
אני מורידה לה את הכובע לסופרת .
לסיכום מומלץ מומלץ בחום.”

“חמוד לא יותר, כתוב זורם וקליל , סיפור על שתי חברות המתבגרות יחדיו ועד בגרותם, כל אחת פנתה לכיוון אחר הן בתחום המקצועי והן בחיים האישיים..נשאלת שאלת השאלות מי עשתה נכון יותר ?? כמובן שאין תשובה חד משמעית..”

“חוות דעת אישית:

רקע: שתי משפחות בשנות החמישים שעלו ארצה באונייה אקסודוס. המשפחות התגוררו בחיפה ושייכים למשפחת השואה. אלה אותן משפחות שנושמות עדיין את שאריות "התקופה ההיא" על כל סממניה ומשמעויותיה כגון: החרדה שהאוכל ייגמר, נישואים מאולצים ללא אהבה ומהפחד להיות לבד, אחסנה ובישול כמויות אדירות של מזון שתמיד יהיה.

לאותה תקופה שלחם ומרגרינה נחשבו לדליקטס - נולדו הבנות רחל ולאה.

לא לחינם בחרה הסופרת בשמות רחל ולאה... בסיפור המקראי שתיהן היו שונות וכך גם בסיפור שלנו הן אכן שונות. לאה ענתה על ציפיות החברה... נישאה, ילדה ילדים ובנתה לה בית עם רפי למרות שהוא לא היה "האביר על הסוס הלבן".

לעומתה, רחל בחרה לא להתפשר וחיכתה לאהבת חייה ובהמתנה הזו אימצה לעצמה כלבה שתלווה אותה.

האם לאה היתה מאושרת בדרך שהיא בחרה?

רחל ולאה סללו לעצמן מסלולים שונים והפוכים אך היו מחוברים כל הזמן למרות שתקופה מאוד ארוכה היו מנותקות.

כל אחת מהן לאה ורחל שילמו את המחיר הנדרש עקב הבחירה שהן בחרו.

רחל כל הזמן חיפשה את האחד והיחיד שיענה על ציפיותיה ולכן, אנו מוצאים אותה בגיל 47, רוקה, חיה עם כלבתה האהובה, שהוריה לא בחיים והקשר עם אחותה היחידה, נותק לפני מספר שנים. בקיצור אישה בודדה שממתינה רק לצלצול הטלפון...

בעת קריאת הספר והמסלול שלאה ורחל צעדו נוצר גירוי לשאיליתות אישיות בינך לבין עצמך... אין ספק שעם סיום קריאת הספר מתחיל דו-שיח בינך לבין עצמך ולכן הספר לא מסתיים בעמוד 265... הוא ממשיך אצל כל אחד מאיתנו עם עצמו.

הזדהתי עם שתיהן ולדעתי כל אחת יכולה למצוא בספר הזה את ה"רחל" שלה או את ה"לאה" שלה.

יש בספר דיאלוגים יפים, שנונים עם קצב כתובים בשפה רהוטה ויפה.

טעות בחיוג מספר טלפון מובילה את רחל לשיחת טלפון עם גבר שמוצא חן בעיניה.

האם סוף סוף זה יהיה הגבר שהיא מצפה לו?

נשאלת השאלה האם לנו יש את היכולת להיות מאושרים מהחיים שבחרנו ועד כמה זה תלוי בנו? תשובה???

לסיכום: אהבתי את הספר, את השפה, השנינות, זרימת המשפטים והדיאלוגים. מאידך, אני חושבת שהספר יפנה לליבן של קהל "הקוראות" ולא לקהל "הקוראים".

לשיקולכם.

ממליצה בחום.


לי יניני”

“ספר מעולה שנקרא בנשימה אחת ואי אפשר להניח מהיד.
מרתק ומרגש. האם בגיל ארבעים ומשהו אפשר למצוא את אהבת חייך? ואולי עדיף היה להתפשר הרבה שנים קודם, שיהיה בבית עוד מישהו חוץ מאיתקה, הכלבה הנאמנה? בספרה של חנה גולדברג, שתי הגיבורות רחל ולאה מאוד שונות, כמעט הפוכות זו מזו, ולמרות זאת לא ברור לעתים היכן מתחילה האחת ומסתיימת השנייה. 'אני לא יודעת מה עדיף, להיות מתה כמוני, או ילדה לא מפותחת כמוך,' אומרת לאה לרחל, ובכך מעוררת גם שאלה בקוראים. הרומן הנפלא של גולדברג רצוף שאלות – גלויות וסמויות כאחת – אולם הוא גם מספק תשובות למי שמוכן, כמו גיבורת הספר, להתבונן בראי, לגעת בצלקות, ולהתמודד עם הבבואה הנשקפת ממנו.”