ביקורת ספרותית על מוכר האתמולים - זוכה פרס "האינדיפנדנט" לספר המתורגם הטוב ביותר 2006 מאת ז'וזה אדוארדו אגואלוזה
ספר מעולה

---

ספר נפלא על הגבול שבין ממשות לדמיון,חלום וזכרון.
אחרי פתיחה כזאת בומבסטית, יש לאמר, כי הספר כתוב בפשטות,בקסם של משפטים וביטויים, המון תובנות חיים וציניות על הפוליטיקה ותועבות האדם.
הסיפור מובא מנקודת מבטה של.. שממית שעל הקיר בבקתה באנגולה.
שם גר אדם שמיצר ביוגרפיות אותנטיות לאנשים שונים.
בעוד הוא פוחד כי האנשים ינסו לבדוק את "עברם", הרי הם בודקים ומוצאים אותו מתאים לשביעות רצונם.
הסיפור, אירוני.
הקורבן בסיפור היא השממית, שנופלת קורבן לרוע שמתואר בעמוד 125 כך: "הוא היה רע ולא היה מודע לזה. הוא לא ידע מהו הרוע. כלומר הוא היה רע באופן מוחלט".דרך אגב מדובר בעקרב.
יש קטע אירוני על השר שנכנס לחפש עברו. הגיבור ממציא לו, אולם , בדרך יש תיאור של קטנוניותו של השר וגימודו עם הישיבה בבית "מחבר האתמולים".
השר מחליט לקחת את " מוכר האתמולים",כסופר צללים. שכמובן לא יופיע בספר שהשר "כתב".
ולכן מופיע קטע כדלקמן: " הכותב ( האמיתי), בונה היסטוריה מפוארת לשר בשם "חייו של לוחם". לאחר סיום כל פרק הוא מקריאו ל"סופר לעתיד".
כמה "סופרים מדינאים" כאלו מתגלים לנו בארץ.לחלק מהם העיתונות סוגדת למרות, שאני מניח, מעט מהם קראו את יצירת המופת של שרנו האהוד והאינטלקטואל.
אבל לדעתי המוטו העיקרי הוא באמת הגבול בין אמת לבדיה ובין מציאות לדימיון. הרי גם כל אחד מאיתנו "משפץ", במידה כזאת או אחרת את עברו.
האם האתמול המומצא אינו תקף אם הוא משמש לנו מיגדלור להמשך חיינו ואישיותנו?
או למשל בעמוד 167 מוצגת דמות כ "סוכן לשעבר של המשרד לביטחון המדינה" או " עדיף שתאמר בנאדם לשעבר".
והשאלה מתי הוא היה בן אדם? לפני הסוכן, בזמן התפקיד או אחריו?
קצת על מבנה הספר. הוא כתוב פרקים קצרים. בתחילה זה נראה מוזר, אבל רצף הסיפור והרעיונות מקבלים עוצמה בגלל מבנה זה.
ממליץ.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מוכר האתמולים - זוכה פרס "האינדיפנדנט" לספר המתורגם הטוב ביותר 2006