ביקורת ספרותית על הערים הסמויות מעין מאת איטאלו קאלווינו

---

לפעמים אני יכול לדמיין את עצמי על תורן גבוה של ספינת מפרשים, כזאת שקיימת בתוך בקבוקי זכוכית בבתים של דודות, אבל מפליג ממש לתוך איילון, בתוך תעלת הניקוז שמתחת למגדלי עזריאלי, מסביבי שלטי חוצות ובנייני זכוכית ופלדה, שירת הימאים מפלחת תחתי את צפירות הרכבים של מחלף לה גארדיה. הספינה הזאת לא עוצרת, אך אני מתאר לעצמי בקצרה את מה שמרקו פולו היה אומר על העיר הזאת, שאולי היא כחלום ואולי היא קיימת רק בליבנו, שאין באמת ערים אלה בליל של מחוזות זמן וחלומות המתגבשים בראשונו לכדי ערים עם כבישים, פנסים, רחובות ופלאפל ב 20 שקלים.אפשר להניח את תיאורי הערים של קאלווינו על כל עיר כמן סדין גמיש ולבן, ולהפוך כל רחוב ליצירת מופת. רגע אחד, אנחנו עדיין על התורן, הספרות הזאת כתובה בשפה שתגרום לרובנו ליפול ממגדל התורן, אבל הספר מרשה לעצמו להגיע בכריכה רכה ולהיות דק להפליא. אין הרבה יצירות מופת כאלו שמרשות לקורא לא לנסות לנחש למי התכוון טולסטוי כשכתב "פאפא" באחר מ800 עמודיו. אבל יש לזכור שהערים הסמויות מן העין הוא ספר פילוסופי ועוסק בנבכי האדם והחברה ואליו יש לגשת כמו שמגיעים לעיר חדשה, עם ראש פתוח ואולי גם מבטא איטלקי לא יזיק. אני אישית אמליץ לקוראים החדשים, אלה שעדיין לא קראו את הספר בפעם השנייה, להתעלם מהרישומים התקופתיים הנמצאים בספר, ולנסות לרגע אחד לדמיין את אותן ערים, את חומותיהן, מגדליהן ואת נשותיהן היפות שסביר להניח ירדפו את הקורא בחלומות הרבה אחרי שיסגור את הספר. הרימו עוגן.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על הערים הסמויות מעין