ביקורת ספרותית על רודף העפיפונים מאת חאלד חוסייני

---

אני חייב להודות שאני לא מבין דבר בהיסטוריה של מדינות אסיה התיכונה, אני בכלל לא מבדיל בין כל ה"סטנים" למיניהם, טוב אולי את פקיסטן ואפגניסטן קל לי לזהות אחרי שהחדירו לנו אותו לתוך הורידים בעזרת CNN, אבל לא באתי לכתוב על עצמי. הספר הסופר פוליטי הזה נקרא כרומן קיטשי לעיתים על ידי קוראים רבים, ההפך הוא הנכון, הדמיות המוקפדות יוצרות אצלנו תחום משנה פוליטי אחר, הדמיות שמיצגות את המערב- הלבנות, העשירות (עאסאף) ואת המדינות שמייצגות את אפגניסטן(לא רוצה לעשות לכם ספויילר). חברות ובגידה, סלידה ואדישות בהם עוסק הספר הם חלק בלתי נפרד מיחסי הגומלין בין מדינות המערב..ואיך להגיד בעדינות, כל השאר. הנוף של אפגניסטן מרגיש קרוב מאוד, גם כאן, יצרו סרט לספר המוצלח הזה. קצת הורס האמת, כי אין כמו לדמיין את הארץ הרחוקה הזאת לפני שנפלו זוג המגדלים, הספר הזה אקטואלי מאוד בשל העובדה שהוא נזהר להראות לקורא כמה אנחנו דומים אך שונים מהם, אלה שאנחנו נלחמים נגדם כמערב בשפה מערבית, כאן אנחנו יכולים להבין אותם תחת צילו של עץ רימונים.

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על רודף העפיפונים