אני מאוד אוהבת את ההומור של שרה סילברמן.
לא סלחתי לעצמי ולגופי על החולי שפקד אותי כשהיא הגיעה לארץ, אני עוקבת באדיקות אחרי הופעותיה, הסדרה שלה והגיחות הקטנות שלה בהופעות אירוח וסדרות.
לכן כשכדרכה לא לפרסם את עצמה היא נזכרה אחרי כמה שנים לכתוב משהו על הספר שלה בפייסבוק- גיליתי שיש לה ספר וכבר ידעתי שהוא חייב להיות אצלי.
ucxpr: שרה סילברמן מספרת על ילדותה בהרבה מאוד הומור.
הומור לא מובן כמו התעסקות אובססיבית בכלב שלה (מי שמכיר אותי יודע שזו לא רק היא) ובנושאים שלא יעשו אותה סקסית למרות המראה הנשי שלה, כי היא לא מהנשים שידברו על זוגיות ומה שקורה לה במטבח. לא כשיש נושאי טאבו על עבדות גזענות ושואה.
"גבר אסיאתי איחל לי למות, אימי מאחלת שאלך עם תכשיטים"
לא כל אדם יפרט על ההרטבות במיטה עד היותה נערה ועל בעיות של שיער וכמובן על יהדותה בחן ופתיחות.
ישנה גם הברקה של העורך שמסביר לה מהי באמת קומדיה ומדוע הספר לא מצחיק.
בכיתי מצחוק בחלק הזה...
הפרקים מקבלים כותרות מצחיקות עם נושאים כואבים כמו יחסיה עם אביה ואימה (בסדרות והופעות היא מציגה את עצמה כיתומה)
למרות הגאונות שאני מייחסת לה (ולאלוהים, שהיא טוענת שכתב איתה או שהיא מציגה את עצמה כאלוהים) אני יודעת שהספר פשוט יפגע במי של מבין את הגאונות שבכנות הגועלית שלה.
4 עמודי צבע משני הצדדים מציגים רגעי מפתח ופרשנות אישית , צילומי יומן שכוללים את האמירות "אני לא ארטיב במיטה היום" במנטרה מטורפת ומזכר חשוב ששלחה עם ציור של זין למי שהפיק את תוכניתה.
"מחוסר כשרון להתאמה סביבתית אני גונבת תחתונים נקיים".
שווה לקרוא גם את התודות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
