ביקורת ספרותית על הקטרקט בעיני הרוח מאת אופיר טושה גפלה
ספר טוב

---

אני זוכר שאורי פינק, צייר הקומיקס, סיפר פעם שבכל דמות שהוא מצייר יש משהו ממנו. ייתכן שאני טועה, אבל לדעתי בספר הארספואטי הזה, גפלה לא רק פתח לנו חלון לחדר הכתיבה שלו ולתהליך, אלא גם לרעיונות רבים שגנז ולצורות רבות שבהן הוא רואה את עצמו ככותב.
הספר עוקב אחרי מספר סופרים מתחילים שנרצחים לבסוף ע"י אותו רוצח סדרתי. לרוב אני לא מחסידי ספרי המתח, אבל כשמדובר בכתיבה של גפלה אני נהנה כמו תמיד. זה למעשה אוסף של סיפורים קצרים, חלקם טובים יותר וחלקם טובים פחות, כשהקשר בין הדמויות ובין הסיפורים הוא מינימלי- רק הרוצח ושאיפתם להוציא ספר. מדי פעם יש אזכור מפגש אקראי של דמות אחת עם דמות אחרת.
זה הספר הרביעי שאני קורא של גפלה ולדעתי הכי פחות טוב שלו, אבל זה רק בגלל ההשוואה לספרים האחרים שלו. הספר הוא מצוין בפני עצמו. למי שלא קרא אף אחד מספריו, אני מציע להתחיל מספר אחר.

דבר אחד קטן לסיום- כבר בסיפור השני גפלה רומז ששמות הנרצחים הם אנגרמות של סופרים מפורסמים. האתגר לא קטן אבל ההנאה מובטחת לחובבי חידות מסוג זה. עד עכשיו חסרים לי מספר שמות- וניסיתי הרבה.

» ביקורות נוספות של קראתי-קורא-אקרא (תומר)
» ביקורות נוספות על הקטרקט בעיני הרוח