ביקורת ספרותית על זיקוקי דינור בעלטה מאת גיל כהן

---

בדרך כלל אני לא קורא "ספרי שואה", כמו אלה קצטניק, (לכל היותר אני מוכן לשמוע בדיחות שואה. איזה משחקי ילדים היו אהובים בגטו?חי, גוסס, מת, סבון) כן קראתי את "הכלב היהודי", "הנער בפיג'מת הפסים" ואת "הפתרון הסופי" , כולם ספרים שעוסקים בשואה אבל לא עוסקים בשואה, או אם נדייק הם עוסקים בשואה אך מזווית מעט אחרת, בדיוק כמו "זיקוקי די נור בעלטה".
הספר נע בשני קוים מקבילים, באחד הוא עוקב אחרי ערן, גבר מבולבל, בוגדני, שנישואיו כושלים, עבודתו מאוסה עליו, הוא חי בתחושה של לחץ ומחנק, שלבסוף מביאים ל... (בלי ספוילרים, נכון?)
הקו השני מתאר את חייו ורעיונותיו של יחיאל די נור, הידוע בכינויו קצטניק, סופר שאיננו סופר, מפני שהוא כותב רק על מה שראו עיניו, שם, בפלנטה האחרת, באושוויץ. האם באמת הייתה אושוויץ פלנטה אחרת? האם היו שם כח המשיכה, אהבה, שנאה, בני אדם? אם אושוויץ היה אכן פלנטה אחרת, איך נשפוט? איך נבין? איך נספר? יחיאל די נור שרד את אושוויץ או שאולי לא שרד, אולי הקצטניק שרד, אבל גם הוא לא שרד באמת, כי הוא הפך לרעיון, לזיק, לניצוץ, לחלום על הטוב שמנצח את הרע.
כשהיינו בבית ספר למדנו ששני קוים מקבילים אינם נפגשים לעולם, כידוע לכם לא כל מה שלמדנו בבית הספר הוא לגמרי מדויק ובגיאומטריות אחריות שאינן אוקלידיות קוים מקבילים נפגשים ואכן גיל כהן מצליח לחבר את שני הקוים המקבילים האלה, בלי שום הסבר, הם פשוט מתחברים.
"זיקוקי די נור בעלטה" הוא ספר לא ארוך, קריא מאוד ומעורר מחשבה, אני ממליץ.
תודה לגיל ששלח לי את הספר, (אחרי שהבטחתי שאשלח לו את שלי, אבל לא הבטחתי שאקיים...) תודה לתסמונת דוסטויבסקי שפוקדת כותבים חדשים, (יש איזה כותב שלא דמיין שהוא דוסטויבסקי או טולסטוי לכל הפחות) ותודה לכם שקראתם.

» ביקורות נוספות של דוידי
» ביקורות נוספות על זיקוקי דינור בעלטה