ביקורת ספרותית על דפיקה - הזיווג המסקרן בין מדע לסקס מאת מרי רואץ'
בזבוז של זמן

---

קודם כל אני מרגישה צורך להצדיק את העובדה שטרחתי בכלל לקרוא את הספר, למרות שכבר מהכריכה האחורית יכולתי לדעת בודאות שאינו כוס התה שלי. אז ככה - את הספר השאילה לי חברה שהיתה צריכה לכתוב עליו ביקורת ולא התחשק לה לקרוא אותו עד תומו. יצא שהיא ביקשה את חוות דעתי. הייתי חייבת לה והסכמתי. קראתי את כולו בשעה וחצי בזמן הפסקת צהריים ממושכת בקפיטריה באוניברסיטה מסויימת מאוד שבה זה בלתי נסלח, בעודי פוזלת ללא הרף לצדדים, מקווה ששום קולגה או סטודנט שלי לא יבחין בכריכה.

קשה לומר שסבלתי. בסך הכל ניתן לומר שהספר, המתאר פחות או יותר את ההסטוריה של חקר המין, קריא, מלא באנקדוטות, ודי מצחיק. עד כאן הכל בסדר. מה שהפריע לי הוא היומרה להציג את הכתוב כ"מדעי".
הסופרת (קצת יומרני לכנות אותה כך) מנסה להציג את הכתוב כמחקר מדעי, וכאן היא פגעה בציפור נפשי...
אין שום קשר בין הסקירה של חקר המין לבין מדע. ה"מחקרים" לכאורה שרואץ' מצטטת ובודקת מגוחכים ואין שום טענה מדעית ממשית בספר.
באחד מה"מחקרים" המתוארים רצו החוקרים לבדוק מה מעורר נשים, וכמה זמן לוקח לאישה לגמור. קבוצת המדגם היתה זונות ופמניסטיות – כן, כן, כך בדיוק במקור... הזונות הסכימו להצטרף למחקר בתשלום, והפמניסטיות הסכימו בחינם בשם הפמניזם. (מה זה אומר על פמניסטיות?!) אף אחת מהנשים לא ממש מייצגת אישה ממוצעת, אם יש בכלל דבר כזה, כך שניתן לומר שקבוצת המדגם היתה מוטה בלשון המעטה... אז זו אנקדוטה משעשעת, אבל מכאן ועד הסקת מסקנות על ההתנהגות הנשית הדרך עודנה ארוכה.

רואץ' מרבה לתאר עד כמה חקר המין הוא דבר קשה. היא מתלוננת על המחסור בתקציבים הנובע מכך שהנושא נראה למחלקי קרנות המחקר לא ראוי, מה שגורם לכך שהחוקרים נאלצים להיות שפני המחקר של עצמם. עם טענה זו דווקא היה לי קל להזדהות. גם נושא המחקר שלי סובל מאותה בעיה בדיוק. (אתם יכולים למחוק את החיוך. אני מתכוונת למתמטיקה תיאורטית...) אבל גם סבלנותי פקעה כשנוכחתי לדעת שרואץ' מורחת את הטענה הזו על פני ספר שלם.

דבר אחרון שצרם לי וגרם לי להחליט בכל זאת על כוכב בודד במקום השניים שחשבתי לתת, הוא שלכאורה לא ניתן לתת ביקורת שלילית לספר- עולה ממנו ישירות כי מי שנותן כזו הוא שמרני ושובניסט, בדיוק כמו אלה שניסו להפריע לחקר המין, בעוד שמי שתומך בחקר המין הוא ליברל מתקדם ופתוח ובהכרח אמור להתלהב מהספר.

הייתי מסכמת את הספר במילה אחת (ושוב סלחו לי) – דפוק...

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על דפיקה - הזיווג המסקרן בין מדע לסקס