בסדרה "רמזור" זכור לי פרק שבו איצקו (ליאור חלפון) מקבל עצה מחפר גורי (נירו לוי) איך להיראות אטרקטיבי בעיני נשים: צא למסיבה, אבל תבוא עם חבר שנראה די כמוך, רק קצת פחות טוב.
איצקו מבקש מאמיר (אדיר מילר) לבוא איתו למסיבה, ואמיר מתחיל לחשוד ומברר מה חפר אמר לו...
אמיר כמובן נורא נעלב כשהוא מגלה שלשם איצקו לקח את העצה, ושהוא באמת משוכנע שאמיר הוא הפחות אטרקטיבי ביניהם.
כמו רוב העצות של חפר - זה לא מוביל לשום מקום טוב, אז כך שדי הופתעתי לראות סיטואציה כמעט אחד לאחד בספר הזה, וזה בפשט של העניין הפתרון שדן אריאלי מציע, לגברים שמתקשים במציאת זוגיות ויצירת רושם ראשוני.
בהתחשב בעובדה שבחלקים אחרים של הספר דן מצטט ממאמריהם של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שדרכו הצטלבה עם דרכם במהלך הקריירה, ובהתחשב בהסתכלות הכן דווקא די רציונלית ואקדמית שלו על העולם (שהיא שנויה במחלוקת, וחלק מהאמירות שלו כבר עוררו סערות גדולות בעיקר לגבי נושאי חיים ובריאות)
מספר רעיונות מהספר הזה די מפתיעים...

נושא "אפקט הפיתיון" נוגע לתחומי חיים רבים, לא רק היכרויות ומסיבות...
גם בתחומים "סאחיים" נצטרך לשכנע שאנחנו טובים מהמתחרים. נרצה לדוג' להשכיר דירה, למכור ספרים, לעודד אכילה בריאה...
אבל לפעמים, אנחנו פשוט לא יותר טובים מהמתחרים הקיימים.
וכמו במקרה של איצקו, זה יכול להיות בזבוז זמן להמשיך ללכת לבד למסיבה, במקום ללכת עם עדות חיה לכמה עוד יותר גרוע זה יכול להיות...
זה מתקשר לנושא פסיכולוגי נוסף שעולה בספר שהוא במילים אחרות שנאת ההפסד. אנשים שונאים להפסיד כנראה אפילו יותר ממה שאוהבים להרוויח.
זה לא ממש הגיוני בהסתכלות כוללת, אבל אם יש סיכוי שבסוף המסיבה אני אתקע עם הפחות אטרקטיבי, אני אעדיף כבר מראש ללכת על האופציה ה"טובה מספיק".

אבל האם הזכייה האידיאלית תעשה אותנו מאושרים? המשכורת הכי גבוהה או הבחור הכי אטרקטיבי והדירה הכי שווה?
לטענת דן אריאלי זה תלוי בסובבים אותך.
הנה ציטוט מהספר שמראה שלא תמיד העושר מביא גם אושר:
"נפגשתי עם אחד המנהלים הבכירים בחברת השקעות גדולה בארצות הברית. במהלך שיחתנו הוא סיפר שאחד מעובדיו ניגש אליו לאחרונה כדי להתלונן על שכרו.
'כמה זמן אתה עובד בחברה?' שאל המנהל את האיש הצעיר.
'שלוש שנים. התחלתי לעבוד פה מיד אחרי שסיימתי את הלימודים', הייתה התשובה.
'וכשהצטרפת אלינו, כמה ציפית להרוויח אחרי שלוש שנים?'
'קיוויתי שארוויח בערך 100,000 דולר לשנה.' המנהל הביט בו בסקרנות.
'ועכשיו אתה מרוויח כמעט 300,000 דולר לשנה, אז איזו סיבה בדיוק יש לך להתלונן?, הוא שאל.
'טוב' גמגם האיש ,פשוט השניים שעובדים לידי, הם לא יותר טובים ממני והם מרוויחים 310,000 לשנה.'
המנהל לא ידע מה לומר."

לסיכום: ספר קליל ולא כל-כך מעמיק כמו ספרים אחרים בתחום כלכלה התנהגותית, אבל כן מאוד חווייתי ונקרא בקלות ובמהירות.
חלק מהמחקרים מעט ביזאריים אז הרשיתי לעצמי לדלג...

לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה. משום מה חשבתי שהוא אחד מספרי ההדרכה המאוסים. לא התכוונתי, אבל אז קיבלתי אותו במתנה. כמובן קראתי, וגם הוכחתי חלק מטענתו של אריאלי, שלמתנה יש ערך כלכלי מובהק, לעתים יותר מאשר לשווה-ערכה בכסף. וכמובן טעיתי: זה לא ספר הדרכה.

דן אריאלי הוא פרופסור לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, ופרופסור אורח במעבדת התקשורת של MIT. הוא ישראלי למחצה: אחד מהוריו ישראלי, חלק מגדילתו בישראל, חלק מתאריו האקדמיים עשה פה, הוא מצליח להימנע מכתיבה אמריקאית שיגרתית, למרות שהספר נכתב באנגלית. הוא משתמש בהומור שקל לנו להבין וגם בדוגמאות שחלקן מוכרות לנו, וכתיבתו קלילה ומבהירה היטב את מה שהוא רוצה להוכיח. ומה שהוא רוצה להוכיח זה שאנחנו איננו רציונליים, ובחירותינו מושפעות מהשקפת עולמנו, מהטיות הנגזרות מחינוך, מנטייה שלנו להגדיר ולכמט את עולמנו, נטייה שאנחנו נופלים בשבייה והגורמת לנו להחליט החלטות שאינן מיטביות עבורנו. אז מה חדש? שאריאלי מנסה לעגן את התובנה הזו "באופן מדעי", ובזה, נראה לי, לא כל כך מצליח.

אריאלי הוא בעל חשיבה יצירתית: תכנון המחקרים שלו בהחלט אינו שיגרתי. אבל תוצאות הניסוי יהיו צפויות לרוב האנשים שעיסוקם באנשים. הוא מנסח יפה את הדברים שאנחנו, הקטנים, רק יודעים מנסיון. למשל? אם את רוצה להשיג חיזורים כדאי לך להגיע למסיבה מלווה בחברה שהיא קצת פחות מושכת ממך. כל אחת יודעת את זה וגם משתמשת בזה כשניתן. אנחנו מכירים את ההבדל בין מערכת נורמות חברתיות לחוקי השוק. אבל אריאלי מנסח את הכללים כל כך יפה, והופך אותם לכל כך מדעיים(!)

הספר מעניין מאד, כתוב היטב, מנסח יפה את החוקים החברתיים בתוכם אנחנו חיים, מעגן את זה בניסויים מרתקים. כדאי לחמש עשרה האנשים שעדיין לא קראו אותו לקרוא ולהעריך את התנהגותם באותם מצבים. אפשר להפיק תועלת מהמודעות. בכל מקרה הוא מהנה ומבדר

אתם מטומטמים. לא פחות.

זה בערך הרושם הראשוני שמקבלים כשמתחילים לקרוא את "לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי. אם נעלבתם אז אתם או פולנים או לחלוטין לא מודעים להטיית המציאות שמוחנו מבצע והקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להשפיע על קבלת ההחלטות שלנו – מקטנה ועד גדולה. טוב, אולי מטומטמים זו הגדרה קצת מרחיקת לכת וגם לא הוגנת אבל חברים יקרים, אני יכול להגיד לכם בלב שלם, שאתם באופן עקבי לחלוטין לא רציונליים בקבלת ההחלטות שלכם. הבעיה היא שכפי הנראה גם אחרי שנקרא את הספר נמשיך להתנהג באופן צפוי ולא רציונלי. אם אתם שואלים למה לקרוא אם זה לא יעזור לנו – כי ראשית זה מרתק ויהיה לכם על מה לדבר בשיחות סלון בשישי ושנית, אולי אתם יחידי הסגולה שיפנימו את המסר ותשנו במשהו את ההתנהגות הצרכנית שלכם.

אז על מה המהומה?

דן אריאלי הוא פרופסור לכלכלה התנהגותית והוא כותב בשפה הכי לא מדעית שאפשר על ניסויים שביצע במהלך השנים שבהם הוכיח כי בעוד בני האדם סבורים כי הם יושבים בכיסא הנהג ושולטים על הכיוון אליו הם נוסעים, בפועל אין זו אלא אשליה וכי הכוחות הפועלים עלינו (יחסיות, נורמות חברתיות, רגשות ועוד) חזקים מאתנו באופן אשר גורם לנו להיות מובלים מבלי שאפילו נהיה מודעים לכך.
אז כדי לפתוח קצת את ה"תיאבון" שלכם, הנה, על קצה המזלג, כמה דוגמאות:
1. יחסיות – אתם הולכים לקנות חולצה. אתם נכנסים לחנות ומגלים שזו עולה 100 שקלים. ציפור קטנה לוחשת לכם על האוזן כי אותה חולצה בדיוק עולה בחנות שנמצאת במרחק 10 דקות הליכה 70 שקלים. האם תשלימו את הקניה ב- 100 או שתלכו 10 דקות ותקנו את החולצה ב- 70? אני יודע מה עניתם בלי להציץ. למחרת אתם הולכים לרכוש רכב. אתם נכנסים לסוכנות מגלים שזה עולה 100 אלף שקל. אותה ציפור לוחשת כי אותו רכב בדיוק נמכר בסוכנות הנמצאת במרחק 10 דקות הליכה ב- 99,970 שקלים. האם גם עכשיו תלכו? תנו לי לנחש שבעוד שעל השאלה הראשונה עניתם ב"כן" על השנייה עניתם ב"לא". אם 30 שקלים שווים לכם 10 דקות הליכה הם חייבים להיות תמיד שווים 10 דקות הליכה ללא קשר ליחסיות המחיר.
2. המחיר של "חינם" – אם יציעו לכם שוקולד גודיווה ב- 5 שקלים ושוקולד פשוט בשקל אחד במה תבחרו? רוב האנשים יבחרו בגודיווה שכן 4 שקלים שווים את הפער האיכותי. עכשיו יציעו לכם את הגודיווה ב- 4 שקלים ואילו את הפשוט ב"חינם". במה תבחרו עכשיו? רובכם תבחרו את הפשוט! למה? כי הוא בחינם! הגיוני? ממש לא! אם הגודיווה היה שווה לכם קודם 4 שקלים גם עכשיו הוא צריך להיות שווה.
3. נורמות חברתיות מול נורמות "שוק" – אתם שולחים את ילדכם לגן הפועל עד השעה 4. הגננת מבקשת מכם כי תגיעו בזמן לאסוף את ילדכם ולא תתעכבו מאחר והדבר פוגע בה. רובכם תעשו מאמצי על להגיע בזמן ותרגישו רע אם לא הצלחתם. למה? כי זו הנורמה החברתית. לאחר כמה חודשים מודיעה הגננת כי מעתה, כל מי שיאחר ייקנס. מה לדעתם יקרה? האם כמות המאחרים תגדל או תקטן? אם אתם במיעוט שסבור כי תגדל אז...... צדקתם. למה? כי בזה הרגע עברה הגננת מנורמה חברתית (לא נעים) לנורמה עסקית (האם שעה איחור שווה לי את גובה הקנס). ביטול הקנס לא ישנה כי התקבעה כבר נורמה עסקית וקשה לחזור אחורה.
4. המחיר כן קובע – ליין יקר יותר יש טעם טוב יותר. תכשיט שעולה יותר יפה פי כמה. למחיר מוצר יש השפעה מכרעת על מידת ההנאה שלנו ממנו. אז בפעם הבאה שאתם כועסים על המחירים הגבוהים של שטראוס או סלקום אז רק שתדעו שזה לא בגלל שהם חזירים חס וחלילה. מה פתאום! להיפך! הם רק רוצים שהמילקי יהיה לכם טעים יותר ושהגלישה בסלולרי תרגיש מהירה יותר.... :-)


אם כל זה נשמע לכם כמו פיקנטריה או כסיפורים שטובים לאקדמיה אבל לא תופסים במציאות זה בסדר. אתם לא מתנהגים כך כי אתם מטומטמים. אתם ממש לא. כל הסיפורים הללו ורבים אחרים עובדים עלינו Big Time כי כך עובד מוחנו. אנחנו כן נהיה מטומטמים אם נטמון ראשינו בחול ונגיד כי עלינו זה לא עובד ולא ננסה ולו במעט לשבור את דפוסי החשיבה הללו המנוצלים באופן קר על ידי אנשי שיווק מבריקים לדחוף לנו עוד מוצר שממש לא היינו צריכים.

ואם לא השתכנעתם עד עכשיו אז אולי הקטע הבא יעזור לכם: http://www.ted.com/talks/lang/he/dan_ariely_asks_are_we_in_control_of_our_own_decisions.html

מומלץ בחום.

לשם שינוי אתחיל מהסוף – ספר זה הוא ספר חובה לכל מנהל, איש שיווק, יועץ ארגוני, תראפיסט רגשי
וכל אדם החפץ בשיפור אישי והבנה טובה יותר של אחרים ועצמו.
דן אריאלי הוא אדם מיוחד במינו, מוכשר במיוחד ובעיקר – יודע לחשוב אחרת.
אל התחום שבו הוא עוסק כיום (ניתוח, לימוד וייעוץ בתחום "כלכלה התנהגותית") הגיע דרך טרגדיה אישית מקרית שגרמה לו נכות גופנית ותקופת שיקום ארוכה וקשה (כוויות בחלק נרחב מגופו)
בספר זה, הוא מביא אל קידמת הבמה את מה שבעצם ידענו בהרגשתנו, אבל לא באמת השכלנו להבין ולעשות בכך שימוש – ההחלטות שלנו נגועות במידה רבה של "אי רציונליות" תת הכרתית.
הראשון שהסב את תשומת הלב לחשיבות ומרכזיות העניין היה פרויד בהגדירו את ה"תת מודע"
בספר זה נעשית קפיצת מדגה גדולה נוספת בחיבור שבין קיום אותו תת מודע לאופן בו אנו חושבים
ומחליטים החלטות בפועל. בסדרת ניסויים מבריקים ומעניינים, מדגים לנו אריאלי, כיצד אנו,
ללא ידיעתנו, מחליטים החלטות קטנות וגדולות, לא בהתאם לעובדות, אלא לפי מסרים פסיכולוגיים סמויים, חלקם אקראיים וחלקם ניתנים למניפולציה (כגון מסרים פרסומיים תת הכרתיים)
בניסיונות אלו, אנו מגלים תשובות לשאלות כגון: מדוע אנו צרכנים גרועים?, מדוע אנו לא מספיק ישרים? מדוע אנו לא מצליחים לעשות מה שטוב לנו? וכיצד ניתן להשפיע עלינו ללא ידיעתנו.
שתי מסקנות גדולות מתבקשות מספר זה: האחת- כדי להחליט נכון באופן רציונלי, עלינו לנסות "לנטרל"
גורמי השפעה רבים ה"עובדים" על תת ההכרה שלנו. השנייה- כדי לשכנע מישהו אחר בדעותינו,
עלינו לנטרל קודם כל את גורמי ההשפעה הלא רציונלים הקיימים עליו.
קריאה מהנה!

אריאלי טוען בסוף הספר כי הוא לא ממש בקיא בכתיבת ספרי קריאה אלא יודע לכתוב בעיקר מחקרים.
אך מהרגע הראשון שתקראו את הספר תבינו שהוא לא פחות טוב גם בכתיבה "רגילה". הספר כתוב בצורה ידידותית וזורמת, אפילו עם נקודות הומור ומשפטי חכמה.
הוא גורם למחקרים שעשה להישמע קלילים. אמנם אולי זה אכן כך, אך החידוש הגדול בספר הוא לא סיפור על מחקרים אלא הדוגמות הרבות שהכותב (החוקר?) מביא מתחומי החיים השונים. נוסף על העלאת התופעות למודעות, מה שמייחד את הספר הוא הצעת פתרונות יעילים (חלקם לא בני ביצוע על ידי הפרט אך חשוב שנהיה מודעים, וגם אם אין פתרון מוצע - עצם הידיעה היא חצי מפתרון הבעיה).

הספר מחולק לפרקים קצרים שכל אחד מהם עוסק בנושא או תופעה אחרת בכלכלה ההתנהגותית, אך התופעות קיימות גם ברבדי חיים נוספים כמו זוגיות, חינוך וכו'.
ממליצה לכם לחשוב (עוד לפני שקראתם את המחקר שהוא עשה כדי לבדוק תופעה), איזה מחקרים אתם הייתם עושים? כנסו רגע לראש של חוקר ופתחו מיומנויות.

הסיפור של אריאלי גרם לי לחשוב שחוקרי התנהגות הם בסה"כ אאוטסיידרים אקדמאים.
אני מחבבת את אריאלי, לא רק כי הוא חוקר טוב. נשמע שיש לו אישיות נהדרת והומור נחמד.
קראתי את הספר במשך תקופה, ובאחד הימים פגשתי איש בתחנת אוטובוסים, שהיה דומה לו. תהיתי אם הוא קפץ לארץ או אולי מדובר באחיו (אם יש לו כאלה?).

כפי שאמרתי, את המסקנות ניתן ליישם בעיקר בפן הכלכלי ושמירה על הכיס, אבל יש גם מסקנות לנקודות אחרות בחיינו ולכן הוא יתאים גם לאנשים שלא מתעניינים בכלכלה (למרות שהספר יכול מאוד להועיל בהעלאת המודעות בנושאי כלכלה הנוגעים לחיי כל אחד). סיכמתי לעצמי כל פרק, מי שמעוניין (;

האמת שלא אהבתי את מה שקראתי. אני יודע שאני "פרייר" בהתנהלותי כמעט בכל נושא.
אורי אריאלי בדרכו האינטלגנטית ובחוש ההומור שלו "הביא לי את זה בפרצוף".
אני מתנהל על פי ההגיון שלי. מאזין לעצת חבר, לעצת הבנקאי, הרופא משתדל להאמין שבכל זאת אכפת להם ממני.
אורי אריאלי טוען."עובדים עליך כל הדרך. "אתה (זה אני) אוכל אותה בגדול" וזה בהרבה מאד תחומים. לי כבר נדמה שראיתי לא מעט שנפלתי בהרבה מלכודות . מסתבר שיש לי עוד המון מה ללמוד. "המלכודות" רק משתכללות וכנראה שאמשיך ואפול עד יומי האחרון.
מה מחר? מחר אני יודע שלא אשתנה והאמת שאני לא רוצה להיות רציונלי לגמרי . כי זה עצוב. כי טעם החיים נפגם מאד.
אני מניח שתוך ימים ספורים הדברים שכתב יעברו במוחי תהליך של הדחקה. ואמשיך הלאה. בידיעה שאני "פרייר" ובחברה טובה של הרבה מאד כמוני, זה לא אמור לנחם, אבל בכל זאת אני לא לבד.
כמו שאיני צמחוני ואני יודע שאני אוכל חיות שהרגו אותן ומצד שני אני מרחם על צפור פצועה או על חתול רזה .ברחוב ביום חורפי. כך גם יחסי לספר זה. כמעט בכל הוא צודק. אבל אנחנו רק בני אדם. בעלי רגשות שחזקים מההגיון שלנו.
לא הייתי רוצה לחיות בחברתם של רציונלים מוחלטים. כי זה הורס הכל. את הרומנטיקה, את הקשרים הכביכול אישיים שיש לי עם אחרים. לסכום הספר הזה לא עשה לי טוב. יש לו ספרים נוספים איני חושב שאקרא אותם.
מותר לנו לעשות שטויות. אנחנו בסה"כ אנשים.
למען השם גם בארועים שמתרחשים סביבנו שאנו ממהרים לדון אדם על מעשיו מעט ממידת הרחמים, רגש החמלה, ההבנה שאנו לא מושלמים נראה שיש לחיות אתה. לא אנחנו ולא הזולת. רק אנשים. מה שאשתי מכנה בלעג וכאב. "קופים משודרגים" . וככאלו קשה שלא לטעות ולפעול ברציונליות.
לסכום נראה לי שאנחנו צריכים לקבל את עצמנו את כפי שאנחנו. אפשר לנסות לשפר קצת אבל בגדול זה מה יש.
ועם זה אני חי.

רציתי לכתוב ביקורת על הספר הזה כבר מזמן, אבל גיליתי שאני לא זוכרת ממנו כלום. אני עדיין לא זוכרת ממנו כמעט שום דבר, אבל החלטתי לנסות בכל זאת, כשהוא לידי לעזרה במקרה הצורך.

אני מנסה לפעול על פי ההיגיון ודרך הישר, אני מחשיבה את עצמי לבן אדם יחסית שקול, ובכל זאת לפעמים ההיגיון והשפיות שלי עוזבים אותי והולכים לטייל בדיוק כשאני זקוקה להם יותר מכל (יש כמה אנשים שקוראים את הביקורת הזו והרוויחו ביושר את הזכות להרים גבה ולשאול: "באמת,(שם אמיתי מצונזר), רק לפעמים?". זה בסדר. הם הרוויחו את הזכות הזו, כמו שאמרתי.). ואז אני עושה דברים מוזרים לגמרי, ונראה לי שזה המקום להשתמש בקלישאה ולומר שאני "הולכת בעקבות הלב".

אז מה לעזאזל קורה לי, ולמה אני עושה את הדבר הכי פחות הגיוני בנסיבות מסוימות? התשובה הפשוטה היא שאני נערה מתבגרת, אבל איכשהו לא נראה לי שזה יעבור עם הזמן.
בספר הזה דן אריאלי מסביר כמה דברים שלא ידענו על עצמנו ושטוב לדעת. פרטים נוספים בגב הספר.

הספר הזה הגיע אליי מסבתא שלי. אני זוכרת שהדבר הראשון שחשבתי אחרי שסיימתי אותו היה: "אני צריכה לקרוא יותר ספרי מדע פופולרי." אז לקחתי את ספר ההמשך ("לא רציונלי אבל לא נורא". תודה, דן! זה לא נורא שאני לא רציונלית! הצלת אותי!) מהספריה.

כיף לקרוא בספר הזה. קודם כל, רואים היטב שהושקע מאמץ בהתאמת הספר לקהל הישראלי. זה חשוב, וסגנון הכתיבה הנחמד והקולח של אריאלי נשמע טוב גם בעברית. זו אחת הסיבות המרכזיות להנאה שלי מהספר.
בכל אחד מפרקי הספר מציג אריאלי (אפשר לקרוא לך דן?) עיקרון אחר שחקר. הוא מסביר אותו בשפה בהירה ומעניינת, הרבה פעמים מוסיף גם סיפור אישי מעניין לא פחות, לפעמים גם מרגש, ומנסה להסביר לנו איך העיקרון הזה נוגע לחיים המעשיים שלנו. היופי שבספר הזה הוא שהוא לא מנסה להיות ספר תיאוריה, וגם לא ספר-הוראות-לשיפור-חייך-האומללים, הוא איפשהו באמצע. הוא לא עוסק יותר מדי בעקרונות, אבל גם לא מדלג על דוגמאות מהחיים. בנוסף, כל הנושאים שאריאלי מציג מעניינים ומושכים.

עם זאת, ניכר שהספר מנסה למשוך: הכותרות פיקנטיות ומעוררות עניין, התקציר מבטיח תשובה למגוון שאלות שמטרידות אותנו (אני באופן אישי זקוקה לקריאה חוזרת של הפרק על דחיינות, כדי לנסות להבין למה עדיין לא הכנתי את עבודת הקיץ שלי במתמטיקה. התשובה היא שאני מתעצלת, אבל בטח יש הסבר שנשמע טוב יותר. אני צריכה לקרוא כדי להיזכר.), שבחים מודפסים בסימניות הצדדיות (אני סתם קוראת לחלקים האלה ככה. אם יש משהו שאני שונאת, זה שמשתמשים בהם כסימניה.).

אני מוצאת את עצמי פותחת את הספר הזה שוב ושוב ובוחרת כל פעם פרק אחר לקרוא. אני עוברת שוב ושוב על הנושאים. אני אמנם לא חושבת שהספר שינה את נקודת מבטי על החיים, אבל אני חושבת שיש בו דברים שטוב לדעת על טבע האדם.
חוץ מזה, עולות ממנו כמה מסקנות מעודדות ומנחמות בהחלט:
נתון: אנחנו לא רציונליים, אבל...
מסקנות:
1. זה בסדר, כולם ככה.
2. זה לגמרי נורמלי.
3. גם חוסר הרציונליות שלנו קצת צפוי, איכשהו.
4. אפשר לנצל את זה כדי לשלוט בעצמנו.
ולסיום - אנחנו לא רציונליים, אבל (5.) אם זה גורם לאנשים לכתוב כאלה ספרים נחמדים שכיף להעביר איתם את הזמן, אני מקבלת את זה בהבנה ובאהבה.

מודה שזה לא ספר שהייתי בוחר לקנות לעצמי בביקור "מקרי" בחנות הספרים. נשמע וכתוב כמו ספר הדרכה שישנה את איך שאני חושב על החיים, ואפסיק להיות אבא עני, ואמכור את הסיטרואן שלי ואגלה את הסוד...
חברה מהעבודה ביקשה שאקרא, אמרתי שאגיע לזה בהזדמנות, יום אחד הופיעה עם הספר ביד... כבר לא יכולתי להתחמק מ 3 טעמים:
1. קורא כמעט הכול... השם מחייב.
2. כבר המלצתי לאותה חברה פעמים רבות על ספרים, זה הוגן לקרוא לעתים את המלצותיה.
3. כשבחנתי את הספר בידה קראתי 2 עמודים חשבתי לעצמי 10 שעות קריאה, מה יכול להיות...?

הספר עוסק בכלכלה התנהגותית, אשר בשונה מהכלכלה הקלאסית, של ביקוש והציע והנחת יסוד של פעילויות רציונליות המונעות מכוחות שוק כדי למקסם את תועלת הצרכן ועוד בלה בלה בלה בסגנון, הכלכלה ההתנהגותית עוסקת במרכבי התנהגות שלנו כבני אנוש וההשפעה על החלטות שאנו מקבלים לרוב באופן לא רציונאלי בכלל. נשמע לא מי ידוע מה מעניין, אבל דן אריאלי הסופר, מרצה ב MIT כותב בהיר ומעניין בשונה ממה שהייתי מצפה מכלכלן. בכתיבתו ניתן לקרוא בהומור על ההחלטות שלנו ולזהות לאורך כל הדרך את תשוקתו למחקר והרצון האמיתי להבין איך אנחנו פועלים ומקבלים החלטות... ואולי אפילו לשנות.
חלק מהדברים בספר היו מבחינתי הפתעה גמורה, לגלות שככה אנחנו מקבלים החלטות, לדוגמא בדיקת כדאיות של עסקה בכלי השוואה שהרבה פעמים נתונים למניפולציות של היצרן/מפרסם, השפעת פרסומות על התחושות שלנו והתפיסה שלנו, מה זה חינם בשבילנו, השפעת העדריות על בחירותנו (חישבו על זה בפעם הבאה שתרצו לתת ניקוד של 2 כוכבים לספר שאתם מגלים שהממוצע שלו 4 כוכבים, כמה תתנו? מעין בגדי המלך החדשים )ועוד.
היו דיונים בספר בדברים שאני חושב עליהם הרבה ונזהר ממלכודות השיווק של "תיבת נוח" (1+1 כך שבסוף כל ההבית זוגות זוגות של מצרכים שלא בהכרח הייתי צריך 1 מהם)
דיונים עם חברים בתקופת הרווקות בנושא קבלת החלטות בסערת חושים, ועוד נושאים שאריאלי המחיש לי שדווקא אני די רציונאלי רוב הזמן ולא במקרה.

הספר באמת באמת קריא מעניין ומשעשע לפרקים

בין שלל סיפרי ה "brain cocking" בולטים מעט מאד ספרים שמחברם הוא איש אקדמיה אמיתי שהמחקרים עליהם הוא מדווח הם בעלי משמעות אמיתית. הבעיה המרכזית במדעני החברה היא שכאשר אתה מסיים מחקר ומפרסם אותו, אז תגובת הקוראים בדרך כלל היא "מה חדש? הרי זה ידוע". אז חשבנו שאנחנו יודעים למה "בעל הבית משתגע" ומציע לנו עסקאות בחינם או למה ברור לנו איזו הצעה לקחת מתוך השלש האפשריות. גדולתו של אריאלי היא בעובדה שהוא אינו מציג את הקורא כטיפש שנפל במלכודת אלא מגיש לו את החומר כנושא למחשבה.
אפשר להתווכח עם חלק מהמחקרים ועם הרלוונטיות שלהם לחיים האמיתיים, וזו בדרך כלל הביקורת על מחקרים במדעי החברה. אבל אי אפשר להתווכח על איכות הצגת החומר. דן אריאלי עושה זאת בחן ובכישרון רב. שווה לקרוא את הספר וללמוד עוד קצת על עצמנו ועל סביבתנו.