“ספר הילדים הראשון של מאיר שלו שאני מבקרת. אני יודעת, אני לא קהל היעד, אבל לכמה דקות (זה הזמן שנמשך לקרוא אותו) הייתי.
רציתי להציץ לצד אחר של שלו, סופר שאני רואה כלא פחות ממאסטר מספר סיפורים. והצצתי, ולקח לי רק כמה שורות להתרגל לצד הזה ולהתאהב גם בו.

אני מצרה על שהתבגרתי לפני שהספקתי לקרוא ספר זה כילדה. ויכולתי, כי הייתי רק בת שלוש ביציאתו לאור. זה נופל לרשימת ההחמצות האישית שלי דוגמת, להבדיל, הופעות של לד זפלין.

סיפורו של האדם הקדמון אשר מאס במאכלים המסורתיים של תקופתו כמו דייסת שורשים, מרק לטאות או לפתן דרדרים, והחל לתהות במה חשקה נפשו. הוא רצה משהו אחר, עסיסי וחם וריחני. עד שידע בדיוק מה הוא רוצה: קבאב רומני.
סוף סוף ספר ילדים שלא מנסה להעביר מסרים יומרניים, ללמד לקחים או לתפוס נושאים רגישים בחברה על מנת למשוך הורים. ספר פשוט, שמטרתו הנאה.
האיורים של יוסי אבולעפיה מקסימים ומוסיפים מאוד.

טרם יש לי ילדים להקריא להם, אבל אם היו, היה קבאב לפני השינה.”

“שילוב נפלא מאיר שלו ויוסי אבולעפיה הוציאו ספר חמוד מתאים לקטנים ולגדולים כאחד.
שימו לב למה שמסתתר שם באיורים הנפלאים.
הם קורצים לנו המבוגרים בחן רב.
ממליצה להקריא לקטנים.
מובטחת גם לכם הנאה.
אני לא מגלה את הסוף-אבל ברמז הסוף נמצא אצלכם בבית ומנפנף.
שתקראו תבינו!”

“ללא ספק הספר הטוב ביותר של מאיר שלו.
מסופר בו על מסעו של אדם שכול מה שרצה בחייו הוא קבב רומני. מה לעשות שהקבב עדיין לא היה קיים באותו הזמן, וגם לא הרומני?
ללא ספק יצירת מופת ספרותית.
אין לי מושג איך מעולם לא קיבל המחבר את פרס נובל לספרות על הספר”

“"אני אספר לך סיפור שעוד לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לעצמי" (עמוד 5)

הספר "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני" מאת מאיר שלו הוא, אולי, ספר הילדים החביב עלי יותר מכל, ואולי אף ספרו הטוב ביותר של שלו (טוב, בסדר, האמת שהכי אני אוהב את "יונה ונער"). מה עוד יכול לבקש חובב בשר שכמותי (ועוד ממוצא רומני) מאשר ספר על התרומה הגדולה ביותר של העם היושב בבוקרשט למין האנושי. סיפורו של האדם הקדמון אשר מאס במאכלים המסורתיים של תקופתו, דוגמת חרדונים, והחל לתהות במה חשקה נפשו: "כל היום הוא לא נרגע, כל הלילה הוא לא נרדם, ובבקר הוא פתאם קפץ וצעק: 'אני יודע בדיוק מה אני רוצה, אני רוצה קבאב רומני!' הוא אפילו לא ידע מה זה קבאב, הוא אפילו לא ידע איך קבאב צריך להראות,ותדע לך, מיכאל, בימים ההם עוד לא היו רומנים וגם לא היו מסעדות." (עמוד 9) מסע החיפושים של האדם הקדמון אחר הקבאב משעשע: "חשב עליו כשהוא עמד וחשב עליו כשהוא שכב. ובסוף הוא אמר: 'אם הקבאב לא בא לי, אני אבוא אליו." (עמוד 11) וכאשר מוצא האדם הקדמון את אשר רצה, מופיע המשפט החביב עלי בספר: "ומיד הגיעו שמה הכל וצעקו 'קבאב עכשו' ו'אלהים גדול' ו'תנו גם לנו קבאב לאכל'." (עמוד 25)

בקיצור ספר מומלץ בחום לכל גיל ובמיוחד לילדים!!!!”