עד שקבלתי לידי את הספר לא ידעתי שקיים מושג הנקרא "עגונת היי טק". אנשי ההיי טק נחשבים למצליחנים, חיים ברווחה כלכלית, צורכים מותגים ומעוררים את קנאתם של בני השכבות הנמוכות יותר. ספר זה מאיר פן אחר של חייהם.

שרון היא עורכת-דין בת שלושים וארבע, נשואה לאיתי, איש היי טק, ואם לשתי בנות צעירות. שרון חשה שהיא נושאת כמעט בעצמה בעול הטיפול בבנות. כאשר איתי מגיע הביתה, בשעות מאוחרות ביותר, אין לו כוח לכלום ובודאי לא לקיום היחסים שהיא כל כך מחכה להם.

איתי הוא בחור טוב, רציני, מתחשב והוגן וגם אבא טוב כאשר הוא מתפנה לכך. הבעיה היא שמרבית זמנו מוקדשת לעבודה, הוא "נשוי" לעבודה. בשלב מסוים שרון חשה שאין היא מוכנה יותר לחיות כך. היא זקוקה ליחס, לאהבה ולריגושים. כאשר אין לה אותם בבית היא מתחילה לחפש בחוץ. החיפוש מתחיל באתר קפה דמרקר ואחר כך בברים תל-אביביים.

לאחר שני ניסיונות נפל שגרמו לה מפח-נפש מוצאת שרון את האהבה האמיתית דווקא במקום בלתי צפוי – אצל הכירורג שלה ! כאן העניינים מסתבכים. אין זה עוד סטוץ מהצד כששני הצדדים לא מעוניינים בפירוק משפחותיהם. זה הדבר האמיתי, האושר אליו שאפה ועליו אין היא מוכנה לוותר גם במחיר פירוק המשפחה.

כל זה גורם כמובן לתגובות חריפות מצד המשפחה אך לא מונע משרון לחתור לקראת מימוש זכותה לאושר.

על הכריכה האחורית כתוב שהמחברת היא בלוגרית ותיקה באתר תפוז וקטעים מספרה פורסמו בבלוג בשם "לגעת באדום". באמת, לאורך הקריאה, הייתה לי תחושה שאני קוראת בלוג או יומן (שזה בעצם אותו הדבר...) או צופה בטלנובלה. זו לא ממש ספרות. קשה לי לשים בדיוק את האצבע מה גרם לי להרגיש כך. אולי פירוט היתר של מעשיה, אולי העדר עומק ותובנות נוספות, אולי התחושה שהיא מוכנה להשליך מה שאחרים לא יצליחו להשיג לעולם ואולי הכל ביחד.

לולא נשלח לי הספר לסקירה יכול להיות שהייתי נוטשת אותו די בהתחלה. החלק שבכל זאת כתוב יפה לדעתי הוא סיפור האהבה עם מני שתופס חלק נכבד מן העלילה.

למען גילוי נאות, הגעתי לספר "וידויה של עגונת היי טק", אך ורק מפני שלפני זמן קצר הוקסמתי מהכתיבה הפשוטה, השנינות ואופן בניית הסיפור של הספר "משפחה הורגת". את הספר הקודם גמעתי בשקיקה ונשאבתי לתוכו ביממה וזה בדיוק מה שקרה לי גם בספר הנוכחי.
יש למיכל הרטשטיין כישרון לקחת בעיה שכולם מודעים אליה, אך מטאטאים אותה מתחת לשטיח. גם בספר הזה ישנה מצוקה מסוימת ומיכל שלנו, בכישרון רב, בכתיבה פשוטה מחד ושנונה מאידך, מציפה קושיה ושמה אותה "על השולחן".
אזי תשאלו אותי בקושיה: מה הבעיה? יש בעיה וגם מודעים לה ובהרבה מקרים גם לא עושים עם המידע הזה כלום עד שיום בהיר אחד... "בום"...מקבלים סטירת לחי! למה הדבר דומה? לאדם שמעשן, אותו אדם יודע שהעישון מזיק לבריאות, אבל הוא ממשיך לעשן עד שמגיעים לרופא והרופא אומר : .... אתם מוזמנים להמשיך את המשפט הזה עצמאית...

הסיפור שלנו עוסק במשפחה: שרון ואיתי+שתי בנות. שרון- עורכת דין ואיתי– איש היי-טק "טוחן שעות עבודה". לכאורה הכול טוב, מגורים בחלק היוקרתי של גבעתיים, יש משכורת גבוהה, מכונית חדשה, כל שנה טסים לחו"ל ואפשר לקנות כל מה שחפצים כי המחיר לא רלוונטי – יש מספיק כסף ובכל זאת? אז מה הבעיה? על זה נאמר: "מה שרואים מכאן לא רואים משם...."

איתי כמעט לא נמצא בבית, מגיע הביתה בשעות מאוחרות כשהבנות כבר פנו לשנת לילה. לזוגיות וחיי אישות - לא נשאר לאיתי כוח ועל אחת כמה וכמה, לא נותר לו זמן להשתתף במשימות השוטפות ובכל הכרוך בחינוך וזמן איכות עם הבנות. איתי היה איש מאוד חיובי. אני אהבתי אותו למרות שהיו קטעים שקצת כעסתי עליו.
מכורח הנסיבות שרון הרגישה בודדה. כי הייתה זקוקה לכתף, כמהה לאהבה ולריגושים כשלא מצאה אותם אצל איתי - היא חיפשה אותם מחוץ לדלת אמותיה.
החיפוש מתחיל דרך אתר וירטואלי "דה מרקר". מתחילות התכתבויות, שיחות טילפון, מפגשי בוקר, מתחרטים, יש גם עוגמת נפש וחשבונות נפש... ציטוט מעמוד 84: "האם בשביל סקס בינוני אני הולכת ובוגדת בבעלי? הרי סקס חלש יש לי כבר בבית. האם אני חייבת להיות מאוהבת כדי ליהנות מסקס? ... "
בחיי הזוג יש עליות ומורדות ובתקופת העליות שרון מפסיקה לחפש את הריגושים מחוץ לבית ומנסה להחזיר את איתי לזרועותיה, לבנותיה ולחיק המשפחה. לצערה של שרון (גם לצערי) היא כשלה. איתי היה נשוי לעבודה! ציטוט עמוד 130: "... איתי המשיך להתעניין בעבודה יותר מאשר בי".
כששרון הבינה שבמלחמה הזו היא לא תנצח , היא ממשיכה "לחפש את הריגושים" עד שהיא מצאה את הכתף של ד"ר מנחם מיכאל וכפי שהוא אהב שקוראים לו "מני".
לא אהבתי את התנהגותה של שרון, מעת לעת אפילו כעסתי על האגוצנטריות והאגואיסטיות שלה. מאידך גיסא ולמרות זאת, הבנתי את התשומת לב ששרון הייתה זקוקה לה.
אהבתי את איתי למרות שכעסתי עליו ואמרתי לעצמי: "איך הוא לא רואה את מה שאני רואה".
ליבי התכווץ כאשר ניתנו "הסברים לבנות" ועל המחיר, שלעיתים הילדים משלמים עקב טעויות של אנשים מבוגרים. אגב, מיכל הרטשטיין מתנסחת בנושא זה מאוד יפה בסיפור.
ציטוט עמוד 264: "שאלתי אותה אם היא לא נהנתה והיא הודתה שהיה כיף עם מני, אבל הכי כיף לה כשאנחנו יוצאים עם אבא. נצבט לי הלב."
בסיפור הזה כל הזרקורים מופנים לשרון אך זה לא נכון. הגיבור שלי ושל הסיפור הזה הוא דווקא איתי. כשתקראו תבינו גם למה. מני מופיע בסיפור כדובדבן על קצפת ומתנהג ברכות בדיוק כמו קצפת. הוא התפאורה בסרט הזה!
לדעתי שם הספר מעולה! כל הכבוד למיכל הרטשטיין שחשבה על שם כזה וגם ברור לי איך היא הגיעה דווקא לשם "עגונת היי טק". קבלי ח"ח!
זהו ספר פשוט מחיי היום יום, ולא שייך לספרות יפה וגם לא מתיימר להיות כזה וזה כל היופי שבו. הסיפור של שרון ואיתי מאגדים בעיה שקיימת בכל העולם המערבי, לפחות מאז עידן ההיי-טק וההתפתחות ההייטיקסיטית והטכנולוגית בעשורים האחרונים.
אני אפילו אגזים ואכתוב שהבעיה של שרון ואיתי הם מאבק יום יומי של אחוז מאוד גבוה אצל לא מעט זוגות ואורח חיים שגובה מחיר יקר מאוד. הספר הזה מנפץ את המיתוס שהחיים דבש כשעובדים הרבה שעות עם משכורת "שמנה".
נשאלת השאלה: האם אחרי שכל אישה ואיש שיקראו את הספר הזה יתפנו לתרבות הפנאי, יבלו יותר עם בת הזוג והילדים ואף ישתתפו בחלק במטלות הבית? האם אותם קוראים יפסיקו להשתעבד לשעות עבודה ארוכות? האם בנות הזוג של אותם "עבדים" יפסיקו להרגיש "עגונות"? ויש עוד הרבה "האם?" אך לא אלאה אתכם. זהו בהחלט ספר שמעורר את השאלות הללו ששאלתי ועוד רבות אחרות.
אהבתי את התמונה שנבחרה לספר בדיוק כמו את שמו.
אני תקווה שמיכל הרטשטיין תמשיך לדשן אותנו בספרים נוספים. קראתי את שני ספריה ואת שניהם אהבתי. יש למיכל כישרון להעמיד את הדברים באספקלריה, לעיתים כואבת, כדי שהדברים לא ישקעו במצולות ולאחר מכן נצעק "גוועלד" איך לא ראינו את זה.
אני ממליצה על הספר הזה בחום ואפשר להישאב לתוכו בלי להרגיש... אז אני מזהירה מתחילים ומסיימים... אין הפסקות קריאה, משום שהוא מרתק ומפני שהוא נוגע בבעיה, של כל אחד מאיתנו למי פחות ולמי יותר.
קריאה נעימה
לי יניני

יותר מ-1/3 מהזוגות בישראל מתגרשים.

המחברת לקחה אולי את הבעיה הקשה ביותר בעולם המודרני , בעיית השאפתנות,הרצון להצלחה בקריירה להתפתחות משמעותית ולהגשמת שאיפות - כל אלו דורשים הקרבה, אנשי ההיי טק, כמוהם גם רואי החשבון ועורכי הדין (ויסלחו עוד בעלי מקצועות שלא ציינתי אותם) קורעים את עצמם, לא רק על מנת לזכות בכר מתגמל, אלא כדי להגשים עצמם, ובדרך הם מקריבים את היקר להם מכל את המשפחה, הזוגיות, הבריאות ומה לא.
העלילה מתמקדת בשרון מוסקוביץ עו"ד בתחום המסחרי,דתל"שית, שבעלה איתי, איש היי טק עסוק לא נמצא שם בשבילה ובשביל בנותיה שירה וירדן,וכל נטל טיפולן נופל עליה. כל נסיונותיה להחיות את הזוגיות שלהם עוליהם בתוהו בגלל ההקרבה. כשזה לא עובד היא פונה לערוצים חיליפיים (וכאן אעצור כדי לא לספר את העלילה כולה)

הספר הוא ספר טוב שמתמקד בבעיה אמיתית.
כמי שעשה את אותו מסלול לימודי כמו המחברת , אני תוהה לעצמי : 1. איך היה לה זמן כ"כ רב לכתוב בלוג. 2. למה לברוח דווקא לעולם ההי טק אם היא רואת חשבון. 3. אני חייב לציין שהייתי במסגרת עבודתי בהולנד במשך חודש בחברת רואי חשבון, הבעיה שמתוארת בספר היא בעיה של כל העולם המערבי ולא רק של ישראל.
עוד משהו שלא ידעתי - אתר קפה דה מרקר -אתר היכרויות ??

קראתי את הספר בנשימה עצורה.
הספר לדעתי לא מיועד למורות לספרות בדימוס. מדובר בספר צעיר, קצבי ומרענן.
לא ספרות גבוהה, אבל מי אמר שכולם צריכים להיות ש"י עגנון?
הספר קולח ומעניק לקורא חוויית קריאה כיפית.
מעבר לכתיבה הקלילה הספר שזור באנקדוטות וסיפורים קטנים אשר גורמים להזדהות אצל כמעט כל אחד מאיתנו וזה בדיוק קסמו של הספר בעיני, כל אחד מוצא את עצמו שם.

אני ממליצה בחום (בעיקר לנשים בנות 20-50)

ספר פשטני, כשבאמצע מרגישים שהוא ריק מתוכןועלילה.
הגיבורים: בעל סטריאוטיפי, עובד הייטק מזניח אישתו.
אישה מוזנחת, מחפשת ומוצאת מאהב.
עכשיו הלאה. העלילה מתגלגלת במסלול שבלוני האהבה ( עם המאהב ) מנצחת, הבעל מתוודה על חטאיו.
הילדות מאוהבות במאהב והשקט חוזר לאשה.
רק.. שהבנתי כי הבעל אינו מגלה ענין באישתו, אבל למה המאהב משתמש באותה פוזה כל הזמן? תיזהר כי הגברת משתעממת בסוף!!! היא תחפש מאהב חדש.
הפשטנות שבה הילדות קולטות את המאהב משונה ומוזרה בכל היבט פסיכולוגי.
רגשי אשמה מהווים חמישית מהתיאור והשאר בסדר.
נו.. איזה כיף לחיות ככה?
כל מה שאישה נשואה צריכה הוא בעל שעובד בהייטק.

אין הנחתום מעיד על עיסתו...
אז אני אתן לתגובות הקוראים בתפוז להעיד.

הבלוג כלל 35 פוסטים – להלן מקבץ של חלק מהתגובות בשני הפוסטים האחרונים בלבד:

===================================================
טאשקה (10.9.10):
"הספר יצליח בסופו של דבר
הייתי מרותקת לבלוג שלך ולא יכולתי לחכות בכל פעם לפרק הבא...
הכתיבה שלך זורמת ועושה חשק להמשיך לקרוא. הרבה יותר טוב מכמה וכמה ספרים שכבר יצאו לאור וקניתי אותם בגלל המלצות המוכרת, אך נתקעתי כבר בהתחלה... "

===================================================
Parpalive (3.6.10):
"סיפור אולי בדיה
אבל יש בו כל כך הרבה מהאמת - לראיה מספיק אחת כמוני שהתחברה המון למילים שלך, למציאות הזאת.
וכן אני מאותן נשים שכמעט ולא רואה בעל ואין למי לדבר. "

===================================================
שכל ישרישר (4.6.10):
"זה היה בלוג מצויין
אחד הטובים ביותר שקראתי. אני חייב להודות שדי האמנתי אני סקרן לגבי דבר אחד: האם יש לך רקע דתי? התיאור של הרקע הדתי היה אמין מאוד. בכל מקרה, הארת בבלוג הזה תופעה חברתית חשובה שלא זוכה למספיק תשומת לב - עבדי ההיי טק. "

===================================================
Micka0011 (4.6.10):
"עקבתי
אחרי פרקי הסיפור, לא ידעתי אם הוא אמיתי או לא,
ואת יודעת?
זה ממש לא חשוב.

חשוב שסיפורך קולח, מעניין, נקרא בקלות ובנשימה אחת
חיכיתי בכל פעם לפרק חדש.
את מוכשרת :-)

מחכה לסיפורים נוספים.. "

===================================================
סיאנון (6.6.10):
"היה נפלא
תודה רבה על חוויית הקריאה הנהדרת,
כתבת פשוט מקסים.
אם הסיפור הבא יהיה בבלוג אחר,
אל תשכחי לעדכן אותנו... :

===================================================
איש עם מסיכה (9.6.10):
"תודה
על סיפור נפלא

לעניות דעתי, אין שום הצדקה להתנצלות שלך על השקר שבבסיס הסיפור
זהו בלוג במדיה שנקראת אינטרנט, אף אחד לא חייב לקרוא את זה ומי שבוחר שיתייחס למילים בצורה הנכונה. בדיוק באותה מידה שספר שינוח על המדף לא חייב להקנות- ומי שקונה אותו שלא יתלונן על הטוויסט לקראת סוף הסיפור.
אני מאחל לך יקירתי שהספר שלך יונח על המדפים של חנויות הספרים, ואני גם מאחל לך שיהיו הרבה כאלו שיקנו אותו, והכי אני מאחל לך שכשאותם אנשים יסגרו את הספר אחרי שקראו את המילה האחרונה יחייכו לעצמם בסיפוק והנאה - בדיוק כמו שאני עשיתי כשקראתי את המילה האחרונה בבלוג שלך.

חבל לי שנגמר הסיפור !"

==================================================
ללא שם (18.8.10):
"תודה
אני נמצאת בעבודתי כרופאה בתורנות וכרגע סיימתי לקרוא את הסיפור מההתחלה עד הסוף ברצף. מקסים אמיתי וגרם לי לחשוב עלי ועל זוגי... תודה "

==================================================
ללא שם (18.8.10):
"סקרנית
בעלך יודע על כתיבת הסיפור? ואם כן איך הוא קיבל את זה?
אהבתי כל מילה וקראתי בשקיקה"

==================================================
אבל התגובה שהכי ריגשה אותי באופן אישי היתה של koontekinte מיום 13.4.10:
"קשה להשתנות
גם סטירה מצלצלת נמחקת לאחר זמן. ולענייננו, אם הייתי צריך להמר על זה לפני כן, הייתי אומר שאיתי לא ישנה ממנהגו. זה פשוט חזק מאיתנו. זה לא בגלל שהוא בן אדם רע. זה פשוט הוא. אוהב את הבנות אבל את העבודה יותר. אוהב אותך אבל בוחר להעדיף חברים על משפחה. יש מי שיכול להסתדר עם זה...

אני, אגב, די רואה משהו מאיתי בעצמי וזכיתי לראות את השיקוף (אם כי קצת מוקצן)בזכות הבלוג שלך. עכשיו, כל פעם שאני אומר לעצמי שיש לי תרגילים להגיש ואולי כדאי להישאר עוד קצת באוניברסיטה אני מזכיר לעצמי שאני לא איתי ויש לי ילדה שאני אוהב ואישה שאני עוד יותר אוהב.

בהצלחה בדרך החדשה "

התגובה נכתבה כאשר הקוראים עדיין סברו שמדובר בסיפור אמיתי.
איתי זה בעלה של שרון.
התגובה ריגשה אותי כל כך כי הרגשתי באופן הכי מוחשי שניתן שהמסר שלי עובר.
===================================================


למי שרוצה לראות עוד קצת תגובות מוזמן לבלוג עצמו:

http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?FolderName=touchred&r=1

קריאה מהנה,
מיכל

מאוד מאוד אהבתי!!!
נושא שקרוב לליבי...
גם בעלי עובד הייטק..
:-)

הייטק עבדות חדשה

הספר אבל לא משהו הוא בסגנון של הרומן הרומנטי!