אין הנחתום מעיד על עיסתו...
אז אני אתן לתגובות הקוראים בתפוז להעיד.
הבלוג כלל 35 פוסטים – להלן מקבץ של חלק מהתגובות בשני הפוסטים האחרונים בלבד:
===================================================
טאשקה (10.9.10):
"הספר יצליח בסופו של דבר
הייתי מרותקת לבלוג שלך ולא יכולתי לחכות בכל פעם לפרק הבא...
הכתיבה שלך זורמת ועושה חשק להמשיך לקרוא. הרבה יותר טוב מכמה וכמה ספרים שכבר יצאו לאור וקניתי אותם בגלל המלצות המוכרת, אך נתקעתי כבר בהתחלה... "
===================================================
Parpalive (3.6.10):
"סיפור אולי בדיה
אבל יש בו כל כך הרבה מהאמת - לראיה מספיק אחת כמוני שהתחברה המון למילים שלך, למציאות הזאת.
וכן אני מאותן נשים שכמעט ולא רואה בעל ואין למי לדבר. "
===================================================
שכל ישרישר (4.6.10):
"זה היה בלוג מצויין
אחד הטובים ביותר שקראתי. אני חייב להודות שדי האמנתי אני סקרן לגבי דבר אחד: האם יש לך רקע דתי? התיאור של הרקע הדתי היה אמין מאוד. בכל מקרה, הארת בבלוג הזה תופעה חברתית חשובה שלא זוכה למספיק תשומת לב - עבדי ההיי טק. "
===================================================
Micka0011 (4.6.10):
"עקבתי
אחרי פרקי הסיפור, לא ידעתי אם הוא אמיתי או לא,
ואת יודעת?
זה ממש לא חשוב.
חשוב שסיפורך קולח, מעניין, נקרא בקלות ובנשימה אחת
חיכיתי בכל פעם לפרק חדש.
את מוכשרת :-)
מחכה לסיפורים נוספים.. "
===================================================
סיאנון (6.6.10):
"היה נפלא
תודה רבה על חוויית הקריאה הנהדרת,
כתבת פשוט מקסים.
אם הסיפור הבא יהיה בבלוג אחר,
אל תשכחי לעדכן אותנו... :
===================================================
איש עם מסיכה (9.6.10):
"תודה
על סיפור נפלא
לעניות דעתי, אין שום הצדקה להתנצלות שלך על השקר שבבסיס הסיפור
זהו בלוג במדיה שנקראת אינטרנט, אף אחד לא חייב לקרוא את זה ומי שבוחר שיתייחס למילים בצורה הנכונה. בדיוק באותה מידה שספר שינוח על המדף לא חייב להקנות- ומי שקונה אותו שלא יתלונן על הטוויסט לקראת סוף הסיפור.
אני מאחל לך יקירתי שהספר שלך יונח על המדפים של חנויות הספרים, ואני גם מאחל לך שיהיו הרבה כאלו שיקנו אותו, והכי אני מאחל לך שכשאותם אנשים יסגרו את הספר אחרי שקראו את המילה האחרונה יחייכו לעצמם בסיפוק והנאה - בדיוק כמו שאני עשיתי כשקראתי את המילה האחרונה בבלוג שלך.
חבל לי שנגמר הסיפור !"
==================================================
ללא שם (18.8.10):
"תודה
אני נמצאת בעבודתי כרופאה בתורנות וכרגע סיימתי לקרוא את הסיפור מההתחלה עד הסוף ברצף. מקסים אמיתי וגרם לי לחשוב עלי ועל זוגי... תודה "
==================================================
ללא שם (18.8.10):
"סקרנית
בעלך יודע על כתיבת הסיפור? ואם כן איך הוא קיבל את זה?
אהבתי כל מילה וקראתי בשקיקה"
==================================================
אבל התגובה שהכי ריגשה אותי באופן אישי היתה של koontekinte מיום 13.4.10:
"קשה להשתנות
גם סטירה מצלצלת נמחקת לאחר זמן. ולענייננו, אם הייתי צריך להמר על זה לפני כן, הייתי אומר שאיתי לא ישנה ממנהגו. זה פשוט חזק מאיתנו. זה לא בגלל שהוא בן אדם רע. זה פשוט הוא. אוהב את הבנות אבל את העבודה יותר. אוהב אותך אבל בוחר להעדיף חברים על משפחה. יש מי שיכול להסתדר עם זה...
אני, אגב, די רואה משהו מאיתי בעצמי וזכיתי לראות את השיקוף (אם כי קצת מוקצן)בזכות הבלוג שלך. עכשיו, כל פעם שאני אומר לעצמי שיש לי תרגילים להגיש ואולי כדאי להישאר עוד קצת באוניברסיטה אני מזכיר לעצמי שאני לא איתי ויש לי ילדה שאני אוהב ואישה שאני עוד יותר אוהב.
בהצלחה בדרך החדשה "
התגובה נכתבה כאשר הקוראים עדיין סברו שמדובר בסיפור אמיתי.
איתי זה בעלה של שרון.
התגובה ריגשה אותי כל כך כי הרגשתי באופן הכי מוחשי שניתן שהמסר שלי עובר.
===================================================
למי שרוצה לראות עוד קצת תגובות מוזמן לבלוג עצמו:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?FolderName=touchred&r=1
קריאה מהנה,
מיכל










![חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/44819.jpg)