ביקורת ספרותית על וידויה של עגונת היי טק מאת מיכל הרטשטיין
ספר טוב

---

למען גילוי נאות, הגעתי לספר "וידויה של עגונת היי טק", אך ורק מפני שלפני זמן קצר הוקסמתי מהכתיבה הפשוטה, השנינות ואופן בניית הסיפור של הספר "משפחה הורגת". את הספר הקודם גמעתי בשקיקה ונשאבתי לתוכו ביממה וזה בדיוק מה שקרה לי גם בספר הנוכחי.
יש למיכל הרטשטיין כישרון לקחת בעיה שכולם מודעים אליה, אך מטאטאים אותה מתחת לשטיח. גם בספר הזה ישנה מצוקה מסוימת ומיכל שלנו, בכישרון רב, בכתיבה פשוטה מחד ושנונה מאידך, מציפה קושיה ושמה אותה "על השולחן".
אזי תשאלו אותי בקושיה: מה הבעיה? יש בעיה וגם מודעים לה ובהרבה מקרים גם לא עושים עם המידע הזה כלום עד שיום בהיר אחד... "בום"...מקבלים סטירת לחי! למה הדבר דומה? לאדם שמעשן, אותו אדם יודע שהעישון מזיק לבריאות, אבל הוא ממשיך לעשן עד שמגיעים לרופא והרופא אומר : .... אתם מוזמנים להמשיך את המשפט הזה עצמאית...

הסיפור שלנו עוסק במשפחה: שרון ואיתי+שתי בנות. שרון- עורכת דין ואיתי– איש היי-טק "טוחן שעות עבודה". לכאורה הכול טוב, מגורים בחלק היוקרתי של גבעתיים, יש משכורת גבוהה, מכונית חדשה, כל שנה טסים לחו"ל ואפשר לקנות כל מה שחפצים כי המחיר לא רלוונטי – יש מספיק כסף ובכל זאת? אז מה הבעיה? על זה נאמר: "מה שרואים מכאן לא רואים משם...."

איתי כמעט לא נמצא בבית, מגיע הביתה בשעות מאוחרות כשהבנות כבר פנו לשנת לילה. לזוגיות וחיי אישות - לא נשאר לאיתי כוח ועל אחת כמה וכמה, לא נותר לו זמן להשתתף במשימות השוטפות ובכל הכרוך בחינוך וזמן איכות עם הבנות. איתי היה איש מאוד חיובי. אני אהבתי אותו למרות שהיו קטעים שקצת כעסתי עליו.
מכורח הנסיבות שרון הרגישה בודדה. כי הייתה זקוקה לכתף, כמהה לאהבה ולריגושים כשלא מצאה אותם אצל איתי - היא חיפשה אותם מחוץ לדלת אמותיה.
החיפוש מתחיל דרך אתר וירטואלי "דה מרקר". מתחילות התכתבויות, שיחות טילפון, מפגשי בוקר, מתחרטים, יש גם עוגמת נפש וחשבונות נפש... ציטוט מעמוד 84: "האם בשביל סקס בינוני אני הולכת ובוגדת בבעלי? הרי סקס חלש יש לי כבר בבית. האם אני חייבת להיות מאוהבת כדי ליהנות מסקס? ... "
בחיי הזוג יש עליות ומורדות ובתקופת העליות שרון מפסיקה לחפש את הריגושים מחוץ לבית ומנסה להחזיר את איתי לזרועותיה, לבנותיה ולחיק המשפחה. לצערה של שרון (גם לצערי) היא כשלה. איתי היה נשוי לעבודה! ציטוט עמוד 130: "... איתי המשיך להתעניין בעבודה יותר מאשר בי".
כששרון הבינה שבמלחמה הזו היא לא תנצח , היא ממשיכה "לחפש את הריגושים" עד שהיא מצאה את הכתף של ד"ר מנחם מיכאל וכפי שהוא אהב שקוראים לו "מני".
לא אהבתי את התנהגותה של שרון, מעת לעת אפילו כעסתי על האגוצנטריות והאגואיסטיות שלה. מאידך גיסא ולמרות זאת, הבנתי את התשומת לב ששרון הייתה זקוקה לה.
אהבתי את איתי למרות שכעסתי עליו ואמרתי לעצמי: "איך הוא לא רואה את מה שאני רואה".
ליבי התכווץ כאשר ניתנו "הסברים לבנות" ועל המחיר, שלעיתים הילדים משלמים עקב טעויות של אנשים מבוגרים. אגב, מיכל הרטשטיין מתנסחת בנושא זה מאוד יפה בסיפור.
ציטוט עמוד 264: "שאלתי אותה אם היא לא נהנתה והיא הודתה שהיה כיף עם מני, אבל הכי כיף לה כשאנחנו יוצאים עם אבא. נצבט לי הלב."
בסיפור הזה כל הזרקורים מופנים לשרון אך זה לא נכון. הגיבור שלי ושל הסיפור הזה הוא דווקא איתי. כשתקראו תבינו גם למה. מני מופיע בסיפור כדובדבן על קצפת ומתנהג ברכות בדיוק כמו קצפת. הוא התפאורה בסרט הזה!
לדעתי שם הספר מעולה! כל הכבוד למיכל הרטשטיין שחשבה על שם כזה וגם ברור לי איך היא הגיעה דווקא לשם "עגונת היי טק". קבלי ח"ח!
זהו ספר פשוט מחיי היום יום, ולא שייך לספרות יפה וגם לא מתיימר להיות כזה וזה כל היופי שבו. הסיפור של שרון ואיתי מאגדים בעיה שקיימת בכל העולם המערבי, לפחות מאז עידן ההיי-טק וההתפתחות ההייטיקסיטית והטכנולוגית בעשורים האחרונים.
אני אפילו אגזים ואכתוב שהבעיה של שרון ואיתי הם מאבק יום יומי של אחוז מאוד גבוה אצל לא מעט זוגות ואורח חיים שגובה מחיר יקר מאוד. הספר הזה מנפץ את המיתוס שהחיים דבש כשעובדים הרבה שעות עם משכורת "שמנה".
נשאלת השאלה: האם אחרי שכל אישה ואיש שיקראו את הספר הזה יתפנו לתרבות הפנאי, יבלו יותר עם בת הזוג והילדים ואף ישתתפו בחלק במטלות הבית? האם אותם קוראים יפסיקו להשתעבד לשעות עבודה ארוכות? האם בנות הזוג של אותם "עבדים" יפסיקו להרגיש "עגונות"? ויש עוד הרבה "האם?" אך לא אלאה אתכם. זהו בהחלט ספר שמעורר את השאלות הללו ששאלתי ועוד רבות אחרות.
אהבתי את התמונה שנבחרה לספר בדיוק כמו את שמו.
אני תקווה שמיכל הרטשטיין תמשיך לדשן אותנו בספרים נוספים. קראתי את שני ספריה ואת שניהם אהבתי. יש למיכל כישרון להעמיד את הדברים באספקלריה, לעיתים כואבת, כדי שהדברים לא ישקעו במצולות ולאחר מכן נצעק "גוועלד" איך לא ראינו את זה.
אני ממליצה על הספר הזה בחום ואפשר להישאב לתוכו בלי להרגיש... אז אני מזהירה מתחילים ומסיימים... אין הפסקות קריאה, משום שהוא מרתק ומפני שהוא נוגע בבעיה, של כל אחד מאיתנו למי פחות ולמי יותר.
קריאה נעימה
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על וידויה של עגונת היי טק