ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 בדצמבר, 2011
ע"י חמדת
ע"י חמדת
אין תמונה יותר פסטורלית ,צבעונית, שקטה ,ונעימה מתמונת כפר שאדמותיו שחורות ודשנות,מרעי- העשב ירוקים,עצי פרי -הדובדבן אדומים-ועסיסיהם נגרים.הפרות,העגלים והתרנגולות רועים ומסתובבים בשלווה ,נחל קטן שמימיו קרים צלולים ושובבים,בתים קטנים ובארובותיהן עשן ככחל של בישולי ארוחה כפרית בריאה וטעימה... קחו את התמונה הזאת מקמו אותה בפולין-ובכפר המרוחק שישים ק"מ מקרקוב-ומצאו שם שדים ,אמונות ישנות,דעות קדומות ונופים מקסימים .
הגיבור- יעקב -יליד הארץ ,קצין-לוחם ,כבן 40 ,נשוי ולא באושר ,שתי בנותיו הבוגרות מנוכרות אליו ,דור שני לניצולי שואה שמהם ירש חנות לבדים והפכה לחנות בגדי אופנה .עד לשנתו השמינית אהב לשמוע מאמו כיצד היא ואביו ובת דודתו הקטנה נאלצו להתחבא ברפתות ,וביער תמורת תשלומי כספים מרובים שנסחטו מהם מאיכרים בכפרם ,שם בפולין .
,אביו היה שותק ואינו מספר דבר על -"שם ".ובהתבגרותו -לא רצה יותר לשמוע דבר וחצי דבר על השואה ,ששיאו -בהתנגדותו לקיים את בר -המצוה היהודי המסורתי .מכאן ואילך -התנועה, הבנות,הבילויים, הצבא ,האוניברסיטה מלאו ועצבו את חייו כישראלי.לאחר מות הוריו -עשה הכל ומהר כדי להיפטר מכל רהיט ,חפץ, תמונה ,והדירה עצמה שתזכיר את הוריו וההיסטוריה שלהם מפולין ומהדור ההוא .
ממעמקי חיי הבורגנות המשמימים והמנוכרים שלו -הוא מחליט יום אחד לקום לנסוע לפולין לראות את הכפר שבו חיו הוריו .טיול קטן של עשרה ימים והוא חוזר -שום דבר משמעותי .
מרגע שכף רגלו נוחתת בפולין -הוא נחשף לאמירות ,מחשבות,דעות ואמונות על היהודים ועל הישראלים . ולמערבולת תהליכים נפשיים ומחשבתיים שמתחוללים בו פנימה ושאינם ברורים לו מהותם.
עם הגיעו לכפר הוריו הוא לן אצל אשה ,מגדה ,מבנות המקום אשר מסתבר כי בהיותה ילדה ונערה הייתה עובדת בבית ובחנות של סביו, וכי הכירה היטב את הוריו ,ואת שאר בני המשפחה. דודתו ברונקה שעזבה את הכפר ואת משפחתה ,עברה לעיר ,הפכה קומוניסטית קנאית ,ועקבותיה אבדו ברוסיה ,דוד אחר אח -אביו -ברח מהכפר התנצר התחתן וניתק את הקשרים עם המשפחה. מגדה הופכת להיות עבורו "סוכנת" הסיפורים הזיכרונות והחוויות על קורות המשפחה והיהודים בכפר ,כשבע משפחות- פחות ממאה נפש,שבגינם הכפר היה פורח ,משגשג ובעל חיות -עד אותו האסון .כל הסיפורים ,הזיכרונות שמיאן לשמוע משם ,מפולין,מהכפר-עכשיו הוא מרגיש כחייב,כנשאב .
במהלך שוטטותו בכפר הוא נפגש עם איכרי המקום גברים ונשים אשר החשדנות והעוינות כלפיו גוברת ועולה .הם חוששים כי הוא בא לדרוש את נכסי היהודים ומשפחתו מבני המקום .הפגישות והשיחות מוציאים את השדים ,האמונות הישנות והפחדים מהאיכרים בכל מה שקשור ליהודים מהותם, התנהגויותיהם, אמונתם וגורלם .
יהודי הכפר -את הגברים לקחו לשדות שם הכריחו אותם לחפור בורות ואח"כ ירו בהם .את הנשים הילדים והזקנים אספו בתוך בית הכנסת ,סגרו אותו והעלו את האנשים באש -חיים . זעקות היהודים והתמונה של האש המלחכת -לא מרפה מזיכרונם של זקני הכפר וסיפוריהם הולכים ותופסים נפח מיתי כלפי עצמם והדור הצעיר,עד שהאמונה השוררת בקרבם כי דינו של הכפר במחלות ,במיתות שונות,ברעב ובשממת-אדם בו, שבאו לאחר מכן ,מקורם באין היהודים בכפר .
בית הקברות היהודי -אינו קיים, חרשו עליו ובו .את המצבות ריצפו ברחבת מועצת הכפר,שם מוצא יעקב חלקים ממצבת סבו ועוד שבע עשרה אחרים של יהודים . כאשר רצה לקנותם דרשו ממנו הון עתק בטיעון כי זה שריד היסטורי תרבותי של הכפר .העסקה לא התקיימה .
בזמן שהותו בכפר הוא נשאב ליופיו של המקום ,לחיי הכפר הבריאים והפשוטים,בכל מקום הוא מוצא את זיכרון סיפוריה של אמו אודות הכפר .בינו לבין מגדה מתרקם רומן אשר מעניק לו את החסר בחיי האהבה שלו אי-פעם .
אבל הוא צריך לחזור ,לשם,לשם ,בהתהפכות היוצרות - למדינת ישראל ,למשפחתו ולהווייתו הישראלית שהוא אינו חפץ בה עכשיו ,והוא קרוע .
כתיבתו של אפלפלד הנה קולחת,פשוטה ולא מתוחכמת לכאורה , אבל היא עטויה בצעיפים רבים וברבדים רבים בעלי משמעיוות.
ישראלי אינו יכול להיות מנותק מיהדותו ,וההפך.לכל יהודי -יש את אבותיו היהודיים מקדמה -דנא והם אלו שמתווים את הדרך הלאה ,מעניקים חכמה ועצה שאינה מתייתרת לעולם.
האנטישמיות הטבועה בגויים הכפריים מקורה ביסודותיה הדתיים ולכן היא כה מושרשת,חזקה ודמונית ,שלא ניתן באף דור לעקרה מהשורש .
ספריו של אפלפלד תמיד מעניקים לי חווית קריאה עמוקה ומהדהדת, אני מוצאת בהם נחמה,אנושיות ,ויהדות אמתית.
לצד קיום שנאות ,פחדים ,אמונות ישנות ,דעות קדומות שהופכים את היהודי לדמות שרק השטן משתווה לו או שהוא בעצמו התגלמותו .
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ליותם ,עד כה קראתי שני ספרים שלו
בלבד ,אבל אני מרימה את הכפפה שזרקת אלי .בספר הנוכחי קיימות שתי גיבורות ,נשים גויות שהן לא עומדות בנוסחה שלך גוי=נאצי=רע ,ולהן יש שמות .האחת מגדה שלאורך כל עלילת הספר ,והשנייה -ואנדה הישישה יותר{עמ:83 -87],שתיהן מדברות בזכות יהודי הכפר שהיו ונגד תושבי המקום,אם כי ואנדה בדעה שעל שרידי היהודים בעולם להתנצר כדי שיוכלו לשרוד {עמ:172 -1177}.ראש המועצה -אף הוא מנומס ,עדין,מסביר פנים אבל חמדן מאוד {עמ:111-112, 139-142},כך שהדמויות של אפלפלד אינם שטחיים ,אלא מורכבים .אם כי יש את הדמויות של האיכרים בעיקר {גם בספר הקודם שקראתי } שהם משורטטים שחור לבן יותר גוי=בור=בעל אמונות קדומות =דתי ביותר=ומוקצן בשל כך .ואילו הגויים העירוניים -הם דמויות יותר מורכבות .ולא צריך להיות אינטליגנט במיוחד כדי לעשות הכללה שאיכרים הם אנשים פשוטים עם מחשבות פשוטות,והעירוניים -יכולים להיות יותר מורכבים במידה והם אינטליגנטיים, שנחשפו לאג'נדות שונות ,ושוב כל זאת בהכללה .
|
|
יותם
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
אני מבין שלא ירדת לסוף דעתי
אך אני מוותר על הדיון בשלב הזה. אולי נפגש בדיונים אחרים בהם נבין אחד את השניה טוב יותר.
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
יותם, חמדת וכל השאר,
מטרת הדיונים הפומביים הללו היא להוכיח את טיעונינו ולא לשכנע את הזולת להסכים להם. הרי כל משפט או פסקה או פרק שחמדת תעלה, נוכל כולנו להבין בכמה צורות ולפרש בדרכים שונות. לכן, יש לוויכוחים הללו ערך רב, אבל מוגבל. אין לחמדת צורך להוכיח את טעותך כי אתה לא טועה כשם שהיא אינה טועה. האם יש אמת אחת בהבנת טקסט או יצירה ספרותית? ברור שלא. הרי גם בקרב מבקרים "מקצועיים" חלוקות הדעות. צודקת חמדת, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם ולגיל ולנסיון יש משמעות. אבל לא בטוח שבגיל 55 דעתך על אפלפלד תהיה שונה. יש אנשים שמתרגשים מספרי שואה בגיל 25 דווקא, ואילו אחרי שקראו וצפו ושמעו והאזינו וקיבלו הזרקות לווריד של סיפורי שואה, בגיל 55 הם כבר פחות קשובים לנושא. גם זה קורה. זה קורה, בעיקר, לבני הדור השני, שהם מצבה חיה של כל השריטות האפשריות. תאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת, כי העורקים שלי מלאים לא רק בדם כחול אלא גם בנזקי השואה (נזק משני, יש מי שיגיד, אני בטוחה שיותר מזה). בכל אופן, מצאנו חמדת ואני לפחות עדיפות אחת עליך, שיש תובנות שבאות עם הגיל. בכל אופן, אם הייתה פייה מציעה לי ברגע זה לחזור לגיל 25, הייתי מוותרת על התובנות (ועל עוד כמה צרות) והייתי ממהרת מיד למנהרת הזמן הקרובה.
|
|
עינתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת נהדרת
תודה
|
|
יותם
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
חמדת וכולם
אני כמובן מודע לכך שאנשים משתנים עם השנים, אך אני עדיין חושב שכשמנהלים דיון רציני צריך להתמקד בטיעונים תקפים שניתן לדון עליהם. משמע - אם את חושבת שאני טועה בהערכתי את אפלפלד את יכולה להפנות אותי לספר מסויים או קטע מסויים שיוכיח לי את טעותי. אם אני לא טועה אז עליך להסכים איתי וכמובן שאת יכולה לטעון שהדברים שמפריעים לי הם דווקא הדברים הטובים בעיניך. במקרה זה העובדות הן ברורות ורק היחס אליהן הוא סובייקטיבי, שעל זה כל ילד יודע שלא ניתן להתווכח.
האם את חושבת שתפיסתי את גישתו של אפלפלד לנושאי ומושאי הכתיבה שלו מוטעית? האם את יכולה להפנות אותי לספר שלו שיוכיח לי את טעותי? |
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ליותם - הבנתי את הטיעון
ובכל זאת ללא כל מטרת שכנוע כי אני מכבדת את עמדתך,אבל בכל אופן איני מתייחסת פה לגילך סיפיציפי ,אלא שככל שאנו מתבגרים יש לנו תובנות אחרות בחיים וזה כולל גם ספרים . יחד עם זאת זה לא חוק טבע שאין בלתו .אפשר כך ואפשר כך .איני חושבת שבגיל 25 הייתי מבינה וחשה את אפלפלד והשואה כמו שאני מבינה וחשה היום . דברים מתרחשים בבן האדם ככל שהוא מתבגר .
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
אד הומינום- דיון לגופו של אדם,
או בלשון העם: לערבב את תוכן הביקורת עם צבע שערו ומבנה גופו של יותם. (חברה, אני מודיעה שמדובר בהומור. בזמן האחרון אני שמה לב שאנשים פה נורא רציניים ומקבלים כל מילה שלי כמו הערות רציניות. אז לא. שימו לב: זו הייתה הערה הומוריסטית. טוב?)
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
יותם, רשמתי לי בלוח
(לוח שנה של נייר, אלא מה, עד אז שום אייפון לא יהיה ממשי, רק וירטואלי), אני אהיה בעזרת השם בת 83, שבוע לפני שאלבב לביבות לנינים שלי ארוץ למחשב ואפתח את סימניה ואמצא את הביקורת שלך על אפלפלד. ואז הנינים שלי יגידו, סבתא'לה, באמת, בגילך... ואני אגיד: תירגעו, אני מכירה אותו עוד כששהיה בן 25...
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ליותם - לא הבנתי -מה זה
"אד-הומנום"???!
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
לא חושבת שיש קשר לגיל.
אני לא יכולה לקרוא אותו, וכבר עברתי את גיל 25...
|
|
יותם
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
לחמדת ואפרתי
בדרך כלל אני לא אוהב ביקורות אד-הומנום, בעיקר כאלו העוסקות בגיל. אני לא אוהב אותן בעיקר משום שהן לא רציונליות ולכן אין בשבילן שום תשובה רציונלית ומכאן שאי אפשר להתקדם בדיון בעקבותיהן. אם כן, אקרא את הספר בגיל 55 ואחזור אליכן.
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
יותם, כמו שחמדת כתבה: נסה עכשיו
בגיל 25 ותנסה שוב בגיל 55 ואחרי זה נדבר שוב.
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
בנוסף -לאנקה וליותם -חן חן .
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
יותם - פרשנותך לגבי המסרים
של אפלפלד אינם נכונים .בספריו ישנם דמויות כפי שכתבת ,אבל וגם דמויות והם לא במיעוט של גוי= הומני=אנושי,בעבר ובהווה .הבעיה לדעתי היא בקריאתך עוד בתיכון שם נתקבעה תודעתך .כתיבתו של אפלפלד הרבה יותר מורכבת ומרובדת .תנסה עכשיו כשאתה בן 25 .
|
|
יותם
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעניינת
משתי השורות האחרונות של הביקורת לא ברורה לי עמדתך לגבי תפיסת היהדות של אפלפלד, או של אחרים. אני נוטה לא לאהוב את אפלפלד, עוד מהתיכון, בעיקר בגלל הפשטנות של המסרים שלו - יהודי=ישראלי=טוב, גוי=נאצי=רע (בין אם בעבר ובין אם בהווה). אני כבר אוהב רעיונות מורכבים יותר.
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
אחרי תיאורים פיוטיים כאלו ושפה כזאת . יש לי רק 2 מילים : ביקורת מעולה.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת