ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר מעולה

---

חייבת לציין כי הגעתי לעמוד 886 מתוך 990 ובשום אופן לא יכולה להמשיך, פשוט עברתי לספרים אחרים.
אז ביקורת? מצד אחד "שאנטראם" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי ומצד שני לקראת סופו הוא לעוס ולעוס כמו מסטיק משומש שיצא לו כל הטעם והוא עיסה בלי טעם ובלי ריח.

נתחיל מזה שהכתיבה עצמה היא משהו שלא נתקלתי בו קודם. הכנות וחוסר הפילטרים נגעו לי ישר בלב. הסופר - אדם מחוספס וקשוח ונקרא לילד בשמו - עבריין, כותב בצורה כל כך אמיתית וחושף נפש רגישה וייחודית מתחת לכל מעטה הקשיחות. יש לו צמא בלתי נדלה ללמוד, לחוות, להרגיש והוא חברותי וחבר אמיתי, מקבל אדם, אמיץ, ובאמת טוב לב והגון וזה דיסוננס עוצמתי במיוחד.

התיאור של הודו (והייתי שם בעצמי מספר חודשים) נגע בי בנקודות מוכרות ופשוט היה מושלם בעיני. תיאור לא יומרני, אמיתי ומרגש. הוא אף גרם לי להסתכל על הודו בצורה שונה ומארץ שחשבתי אותה למלוכלכת, פרובוקטיבית, המונית ומשוגעת היא הפכה לקסומה, מרגשת ועוצמתית והאנשים בה - אנשים טובי לב, מסתפקים במועט, ענווים, מאמינים ובעיקר אמיצים.

שלוש התכונות שאני מנסה ליישם בחיי במאמץ עילאי ומאמינה שיקרבו אותי לאושר הן: "אומץ, אהבה ואמונה" ואת אלו יש להם בשפע.

הרבה הערצה חשתי למספר לא מועט של דמויות בספר על יכולתן לחיות בתנאים מחפירים ועדיין להיות שמחים ללא תנאי ומאושרים כפי אולי שמעולם לא נוכל להרגיש אנו, המערביים.

לעיתים קרובות הרגשתי שאני נשאבת למילים הכתובות, מתרגשת, מזילה דמעה והופכת לאחד עם הסופר.

עם זאת, לא יכולתי שלא להתפקע לפעמים מצחוק מהקלישאות - נראה כי הסופר חלם להיות סוג של משורר רומנטי וכמעט בתום כל פרק הוא מסיים בכמה משפטים מטאפוריים מליציים במיוחד: " היה עולמינו טוב יותר משום שהללבות והחיוכים ששלטו בו היו כמעט טהורים וחפים כעלי הכותרת שפרפרו בשערינו ונצמדו לפנינו כמו דמעות לבנות דוממות"..., ומצפוני היה שקט ורחוק כמו הכוכבים", לבי היה אסיר כפי שרעם מזעזע ענפים של ערבה".. ועוד ועוד....

ומאידך הוא כותב פנינים שסימנתי בספר ואקח איתי הלאה: "כמו כל המעשנים בעולם, גם אני עישנתי אז מפני שרציתי למות לפחות באותה מידה שרציתי לחיות"..."כל מה שתעשה בחייך עשה באומץ ואז לא תטעה יותר מדי"...

האדם כל כך סיקרן אותי שהייתי חייבת לגגל עליו כדי לראות איך נראה האיש הקשוח/רומנטי/מפחיד/רגיש/פייטן/לוחם הזה. לא הופתעתי מחזותו המיוחדת... תראו בעצמכם...

לקראת הסוף, לא יכולתי להמשיך יותר. משהו השתנה ונהפך למשעמם, עוד ועוד חזרה על אותו הדבר. אז הפסקתי אבל זה לא מונע ממני להודות שזה אחד הספרים הטובים שקראתי.

» ביקורות נוספות של ליאת
» ביקורות נוספות על שאנטראם