"האם עדיף לדעת את האמת על מי שאהבנו, גם אם היא כואבת – או שלפעמים מוטב להשאיר חלקים מהסיפור לא פתורים?"
כשאדם "מחזיר ציוד", נדמה שהסיפור שלו נחתם. אבל מה אם דווקא שם מתחילה האמת? מה קורה כאשר הדמות שחשבנו שהכרנו מתגלה כאוסף של סודות, חיים כפולים ואמיתות שלא נועדו להיחשף?
העלילה נפרשת סביב מותו של ליאם נון – איל הון ואב לשלושה ילדים משלוש נשים שונות, שדאג כל חייו לשמור על מרחק ביניהם. לאחר נפילתו מ

לא רע. אבל גם לא טוב.
הרעיון יכול להיות מעניין ורוב הספר כתוב בצורה שנעים לקרוא. לא סוחפת אבל גם לא משעממת. הבעיה מורכבת משני חלקים: חוסר אמינות והסוף רדוד.
אז אם כבר יש רעיון מעניין, ואם כבר לוקחים וכותבים ספר - אז שיהיה טוב עד הסוף.
והסיפור - שאדם שהיה בתפקיד בכיר בחברה שהונפקה בבורסה אבל אף אחד לא ידע מי הוא... (מגוחך) ואחר כך החברה קורסת ונפתחת חקירה פלילית (לא מציאותי כל כך) ועדיין האיש נע

.
בסטודיו שלה היא פוגשת את אוון, אלמן + ילדה. אשר עובד בחברת סטארט אפ
הם מתאהבים אבל הדרך ללב הבת, ביילי, לא קלה היא. האנה עושה ככל יכולתה להתקרב אל ביילי, הם גרים יחד בביתו הצף.
האנה חשבה כי אוון סיפר לה העל על חייו לפניה, התאלמנותו ושנות לימודיו, אך...
פתק שנוחת על סף ביתה "תשמרי עליה" אשר נשלח מאוון, הופך את חייה.
בד בבד בחדשות נשמעים האשמות כבדות על החברה בה הוא עובד, הבעלים נאסר ואף בי א

הספר הזה נפלא! הוא מעין שילוב עדין של מתח ודרמה. הוא לא סחף אותי מהשנייה הראשונה כמו ספר מתח טוב, אבל היה בו משהו שגרם לי להמשיך כי יש בו איכויות ורגעים שבאמת נוגעים ללב, כאלו שאפשר למצוא בדרמה משפחתית טובה. הוא מתואר כ"מותחן פשע", אבל הוא עדין יותר, רך יותר (לא תמצאו כאן מרדף עם אקדחים שלופים) וזה מה שלדעתי מעניק לו את העומק. וכל זה בפחות מ-300 עמודים.

המספרת היא האנה, אמנית עץ כמעט בת 40 שהתח

אני מאוכזב מהספר הזה כי הוא התחיל ממש טוב עם פוטנציאל אדיר אבל לא המריא באמת לשום מקום. אבל נתחיל מהדברים הטובים- הספר אינו ארוך והקריאה זורמת. העלילה מסופרת בזמן הווה ובגוף ראשון, שזה כשלעצמו נקודת זכות גדולה מבחינתי, מפיה של האנה הול כשבחלק מהפרקים ישנה חזרה לעבר המשותף עם אוון. ציפיתי שהחזרה לעבר תוסיף לעלילה וכל פעם יתגלה נדבך נוסף, אך לצערי החזרה התבררה לרוב כסתמית ומיותרת.
כפי שאפשר להבין מ