הילד שחלם לחקור את האדם הקדמון

יש ילדים שרוצים להיות כבאים, ויש שרוצים להיות רופאים ... אלי ולד חלם בילדתו להיות חוקר האדם הקדמון.

כילד הוא חבר לארכיאולוגים בכדי לחשוף צפונות תרבויות עתיקות. בגיל שש עשרה, הוא כבר כתב מחקר על תגליותיו. היה ברור שהילד הזה ייקח את חלמו הכי רחוק שאפשר, כשליחות מדעית.

לאחר שירות צבאי, יצא אלי לטיול הגדול, לפפואה ניו גיניאה, בעקבות שבטים שעדיין משמרים אורח חיים הדומה לזה שבתקופת האדם הקדמון. אלי בדרך לפסגת הרים הרגיש לא טוב, הוא חזר לבדו, כנראה איבד את יציבתו ונפל לתהום, אל מותו.

את סיפרו רובים חיידקים ופלדה, מתחיל ג'ארד דיימונד, באותו מקום בו סיים אלי ולד את חייו, בפפואה ניו גיניאה, במקום המזוהה עם חברת הציידים והלקטים, שם הוא פגש בתושב מקומי ששאל אותו לסיבת הפערים בין התרבות המערבית למקומית. שאלה לכאורה פשוטה, אך התשובה היא כמו רשומון אינטלקטואלי תלוי את מי שואלים.

אם תשאלו היסטוריון, התשובה שתקבלו, מושתתת על קיומה של תרבות שבה היה כתב. אבל פה טמון הפרדוקס, האם לחברות שלא היה כתב והיסטוריה כתובה, לא הייתה תרבות משמעותית ? לכן אחת המסקנות המתבקשות, היא חיבור הכרחי בין פרהיסטוריה להיסטוריה, במחקר ארוך טווח של האנושות, זאת נקודת המוצא לתיאוריה של דיימונד. הציידים לקטים הם קו הזינוק לאנושות.

ההיסטוריה המערבית מנציחה את נרטיב עליונות התרבות האירופית, על שאר העולם, כפי שאותה מעלה על נס ההיסטוריון, ניל פרגוסון בספרו ציביליזציה. דיימונד מביט על ההיסטוריה האנושית במבט על שונה, הלוקח בחשבון את כל מרחבי כדור הארץ, את התרבויות השונות, וציר זמן ארוך טווח, כמחקר פנורמי רחב ממדים. לדיימונד נקודת מבט צנועה יותר על התרבות המערבית.

דיימונד הוא לא היסטוריון רגיל, הוא קודם לכל מדען וחוקר אבולוציה, פיזיולוג וביאוגאוגרף, ולכן המחקר שלו הוא סינתזה מרהיבה הכוללת תחומים ידע רבים המשולבים יחד, היסטוריה, ארכיאולוגיה, חקלאות, בלשנות, רפואה ותחומים רבים אחרים. דיימונד נע על פני מרחבי זמן עצומים, של - 13,000 שנים, ומבקש בכך לתת לנו תמונה כוללת לאודיסאה אנושית. הספר הזה הוא בעצם ההיסטוריה של ההומו ספיינס. דיימונד מתאר במשיכות מכחול גדלות ועזות, את האופן שבה היסטוריה האנושית עברה זינוק ענק תוך זמן קצר יחסית, מהאדם הקדמון לעת החדשה. דיימונד מנסה לתת לנו תשובה, לאופן שבו חברות מסוימות שרדו, והתפתחו ואחרות לא.

האדם המערבי אף פעם לא היה חף מגזענות ויוהרה. דיימונד, שומט את תחושת העליונות הזאת, בטענה שלא גנטיקה או הבדלים ביולוגיים בין גזעים, היו הכוח שהניע ועיצב את ההיסטוריה, היא עוצבה כתוצאה מהשפעת הסביבה על החברה. בחברה שהיו בה, יותר צמחים ובעלי חיים מבויתים, היה לה יתרון, שאפשר צבירת משאבים ליצירת ארגונים חברתיים, כצבא, וממשל, כמו כן היא יכלה לפתח טכנולוגיות מתקדמות, כרובים, פלדה, ואף חסינות גדולה יותר לחיידקים. החברה האירופית החלה לרכוש את היתרונות האלה ביחס לתרביות האחרות, החל מהמאה ה- 15, מה שאפשר לאירופה לכבוש ולשלוט על שאר העולם ולשעבד אותו, בין היתר על ידי השמדת האינדיאנים באמצעות הדבקתם המכוונת בחיידקי היבשת האירופית.

כשקוראים את דיימונד, מבנים את הבסיס האינטלקטואלי והמחקרי של ספריו של נוח הררי, היסטוריה בקנה מידה גדול המשלבת מספר תחומי ידע. דיימונט עצמו מתבסס על אסכולת האנאל הצרפתית שבחנה תהליכים ארוכי טווח באמצעות שילוב של מספר תחומי ידע.

דיימונד לא חף מחסרונות, התיאוריה שלו דטרמיניסטית, טוענת שההיסטוריה היא גורל ידוע מראש, מהי סביבתך הגאוגרפית, ואומר לך מהו גורלך, הטענה הזאת, לא מצליחה להסביר החלטה פוליטית אחת בסין במאה ה- 15 שדרדרה אותה מתרבות עלית לציביליזציה בדעיכה, ובכך גרמה לעליית ההגמוניה האירופית. האירוע המשמעותי הזה לא עולה בקנה אחד עם תיאורית ההשפעה הסביבתית ארוכת הטווח, ולכן דיימונד מתייחס איליו כתקלה.

ספרו של דיימונד חשוב בכדי להבין גישות מחקריות עכשוויות בתחום ההיסטוריה, ומעצם העובדה שהתיאוריה שלו היא אנטי תזה להיסטוריה שבמוקדה אירופה. בכך דיימונד מעניק לנו פרופורציה ביחס לתרבות המערבית, שיש לה אומנם נקודות זכות רבות, אך גם כתמים שחורים בהתייחסות המתנשאת שלה לתרבויות האחרות, ובהרסניות שלה המעמידה בסימן שאלה את עצם המשך קיומה. לא בהכרח מה שחשוב כתוב מעניין, סיפרו של דיימונד מעניין בחלקים מסוימים, ובחלקים רבים שלו הוא כתוב בצורה משעממת, עמוס פרטים שמקשים לעקוב אחרי התמונה הכוללת, ולמרות הכול הוא מומלץ למטיבי קריאה.

אפילוג

לפני שנים, בחירתו של אלי ולד להיות חוקר האדם הקדמון, נראתה בעיניי כהתעניינות בנושא איזוטרי, המעניין חוקרים, המעדיפים להתמודד עם החיים שהיו ולא עם אלה שיהיו.

כעת אני חושב שאילו אלי היה חיי, לבטח הייתה לו אמירה גדולה על האנושות, למה שאנחנו באמת, יהירים ביחס לתרבות האדם הקדומה, והרסניים כמי שמשתייכים לתרבות המערבית. יכול להיות שבאופן הזה הוא היה מעניק לנו מבט צנוע על עצמנו, שעשוי היה להציל אותנו מההרס העצמי שלנו.

מחבר הספר, ג'ארד דיימונד, הוא ביולוג, פיזיולוג וביו-גאוגרף של תורת האבולוציה. הוא זכה בפרס פוליצר בגין ספרו "רובים, חיידקים ופלדה" (1998), במדליה הלאומית למדעים של ארצות הברית (1999) ובפרס וולף (2013). הספר אינו רומן אלא ספר עיון פרי מחקר רב-שנים. לא חיבים לקרא את כל הספר כדי להשתכנע שדיימונד הצליח להראות שההבדלים בין אוכלוסיות העולם אינם פועל יוצא של ביולוגיה, גזע, מוצא אתני. ההבדלים המשמעותיים נובעים מתנאי הסביבה. האירוע הממחיש זאת היטב, הוא אימפריית האינקה - האינדיאנים שהקימו אימפריה שבירתה קוסקו וקודקודה הפך בימינו למוקד משיכה תיירותי - המאצ'ו פיצ'ו (פרו, דרום אמריקה). וכך מספר דיימונד - בסוף המאה ה-15, כאשר קולומבוס הגיע לאמריקה וחשב שהגיע להודו (לכן הילידים קיבלו את הכינוי אינדיאנים), החל מסע הדעיכה של אימפריית האינקה. האינקה היו ידועים כעם חזק, פיקח וחכם. עד היום שרידי המבנים שהקים מהווים הוכחה לחוכמתם. אבל משום מה, בעוד שבאירופה ואסיה במאה ה-15 כבר מזמן יצרו כלים מפלדה, רובים וכן הלאה, והשתמשו בסוסים במלחמה ובימי שלום, האינקה היו עדיין שרויים בעידן האבן. הם הפליאו לבנות באמצעות האבן, ליצור כלים באמצעות האבן. הם היו השליטים הכל-יכולים. וביום בהיר אחד, אחרי גילוי אמריקה, בתחילת המאה ה-16 הגיעו לדרום אמריקה מיסיונרים חמושים מספרד, במצוות המלך קרל ה-1, ועליהם הוטלה משימה להשליט את הנצרות ביבשת. כשהגיעו אל אימפריית האינקה (כיום פרו), הם הצליחו בקלות לקחת את השליט שלהם בשבי, לסחוט ממנו אוצרות בתואנה שישחררו אותו אחר כך, ולבסוף הרגו אותו לעיני צבאו העצום ורב. לספרדים היו אלפים מועטים של חיילים לעומת הצבא של האינקה שהיה עצום ורב. מה היה הדבר שהכריע את המאבק בין הספרדים לאינקה? לאינקה לא היו רובים, הם לא השתמשו בסוסים משום שלא בייתו אותם, ודבר נוסף - החיידקים שהספרדים נשאו על גופם והיו חסינים בפניהם, גרמו למגיפות בקרב האינקה. דיימונד שואל, הכיצד? הכיצד חלק מסויים של האנושות התפתח והשאיר מאחור את עידן האבן, ואילו בחלק זה של העולם עדיין חיו בתקופת האבן, בלי רובים ובלי חיות בית, וסוסים. רק כדי לסבר את האוזן, באירופה שימשו חיל הפרשים במלחמות רבות עד מלחמת העולם הראשונה. האינקה הכירו את חיל הפרשים רק הודות לפלישת הספרדים לשטחם. כל אלו הן עובדות, אבל מה הביא להבדלים כה משמעותיים בהתפתחות העמים? הספר מוקדש לבירור השאלה, ולביסוס התזה שלא הבילוגיה אלא התנאים הסביבתיים הם הדבר שחורץ את גורל העמים. וכך, מבין מבקרי הספר חלקם אינם מקבלים את התזה, וטוענים שדיימונד פשוט שולט במלאכת השכנוע. איך שלא יהיה, הפרסים שבהם זכה דיימונד בגין התזה שלו הוענקו לו בשל החידוש הגדול שלו המוצג בצורה יוצאת מהכלל בספר "רובים חיידקים ופלדה". הענקתי לו 5 כוכבים.

ספר מקיף ומלמד, עושה סדר בראש בכל הקשור להיסטוריה ושאלות על מדוע ישנן חברות שונות ומהן הסיבות לכך, מומלץ מאוד.

את הספר הזה ראיתי בכמה וכמה הזדמנויות על המדפים בחנויות הספרים, ורשמתי לעצמי ש"צריך פעם לקרוא אותו כשיזדמן". אבל לא הזדמן, וגם לא ממש חיפשתי הזדמנות. מה ששכנע אותי כן לחפש את הספר וממש לקרוא אותו, היה איזכור שלו בידי אחי במהלך שיחה מקרית, ובה אחי ציין שמדובר ב"ספר יוצא מן הכלל". היות ואחי זה הוא אדם ביקורתי למדי שמרבה למצוא חסרונות בכל דבר, כך שאם הוא משבח ספר, השבח כנראה אינו מוגזם. וכך מצאתי את הספר (בספריה של אח אחר שלי), וקראתי אותו.

קודם כל חייבים להתייחס לשם האניגמטי משהו. "רובים, חיידקים ופלדה" זה שם קוד לתשובה, או תשובות נפוצות לשאלה הבאה: איך קרה שהגזע הלבן, זה שמוצאו מאירופה וממזרח אסיה, התפשט והשתלט על רוב יבשות העולם, כאלה שהיו מלאות באנשים אחרים, מגזעים אחרים. בעיקר עולה השאלה בהקשר של שתי יבשות אמריקה שנכבשו, ולא בקושי רב, במהלך המאה השש עשרה. "רובים" הוא שם כולל לתחמושת המאפשרת לחימה יעילה, והיא כוללת גם סוסים, תותחים ועוד כלי משחית שהיו ברשות האירופים, ולא היו בשאר העולם בשלב הזה. "חיידקים" הוא תשובה נוספת - הפולשים האירופים באו והפיצו איתם חיידקים גורמי מגפות קטלניות שהרגו ילידים בהמוניהם, ו"פלדה" הוא שם כולל לעליונות טכנולוגית, זו המתבטאת למשל ביכולת לחשל פלדה המצריכה טמפרטורות גבוהות מאוד וכלי עזר משוכללים ביותר.

התשובה הזאת, ולמעשה התשובות האלה, הן שאלות המוצא של דיימונד בספרו. הוא יוצא מנקודת הנחה שיוויונית - כל הגזעים נולדו שווים, בעלי יכולת פוטנציאלית שווה, פיזית וקוגניטיבית, וכולם התפתחו פחות או יותר באותה תקופה בכל העולם (אם כי יתכן שבאפריקה ההתחלה היתה מוקדמת יותר). ואם כך - איך זה ייתכן שבחלוף כמה אלפי שנים היה גזע אחד מצויד ברובים ובפלדה, בעוד השאר לא? שאלת החיידקים היא שאלה נוספת, שכן אם הפולשים הלבנים הדביקו את ילידי אמריקה במחלות קשות, איך זה שלא היו חיידקים קטלניים בכיוון ההפוך - כאלה שהתפתחו באמריקה וקטלו את הפולשים הלבנים שהיו חסרי כל חיסון אליהם? אל השאלות האלה נוספות שאלות נוספות, למשל בנוגע לשיטת הממשל ולהתפתחות הכתב שגם הן היו בין הגורמים התומכים בהתפשטות האירופית.

התשובה של ג'ארד דיימונד היא מתן מסגרת קונספטואלית, כזו המסבירה את כל ההבדלים הגדולים האלה בין תרבויות ותולה אותם בהבדלים גיאוגרפיים בין היבשות השונות. הבדלים גיאגרפיים הם אלה שגרמו לחברות מסוימות להתיישב ולהתחיל בחקלאות ובביות חיות, באיזורים שבהם הדבר התאפשר, ולחברות אחרות להמשיך באורח חיים של ציידים-לקטים ולאמץ את החקלאות באיחור, או לא לאמץ בכלל. אורח חיים חקלאי משפיע בתורו על גודל האוכלוסיה, על ההתפתחות הטכנולוגית שלה (נוודים אינם יכולים לשאת עימם הרבה כלים), על דרך ארגון האוכלוסיה והתפתחות הממשל (אוכלוסיות גדולות שבהן אנשים לא מכירים זה את זה חייבות ממשלה מורכבת), על היכולת של אנשים מסויימים להתמחות בתחומים שאינם קשורים ישירות להזנה: למשל אומנים, או פקידים, או חיילים. וכך הדבר נמשך הלאה. הסבר גיאוגרפי הוא זה שמסביר מדוע החקלאות התפתחה במקומות מסוימים על הגלובוס, והיא גם מסבירה את קלות ההתפשטות של החקלאות באיזורי אירופה הנמצאים באותם קווי רוחב, לעומת הקושי בהתפשטות ביבשות אחרות.

הספר מסביר את הדברים בצורה הגיונית ויפה, כמעט בלי שיפוטיות, ובאמת התחושה היא מקצועית מאוד. אני הרגשתי עומס רב של פרטים, ולקראת סיום הספר גם הורגשה העובדה שהוא נכתב מתוך מאמרים קודמים שהותכו יחד, ולכן יש בו חזרות רבות על עקרונות דומים. חשוב לומר שלמרות שהוא ספר פופולרי, הוא גם כבד. באופן אישי היו ספרים פופולריים שקראתי בעבר, שתרומתם עזרה לי להבין את ריבוי העקרונות שדיימונד מניח כבסיסיים. בין השאר מידע על גנטיקה והתפתחות אבולוציונית שלמדתי מדוקינס בספרו "הגן האנוכיי", מידע על הדרך שבה שפות מתפתחות ומשקפות שינויי אוכלוסין בספר "גלגולי לשון", ומידע על התפתחות טכנולוגית והדרך שבה נוצרים מכשירים בספר "חפצים שימושיים של הנרי פטרוסקי". מידע אחר, כגון ההיסטוריה של כיבושי אמריקה, והגיאוגרפיה של המחצית הדרומית של כדור הארץ, לא היה ברשות, ובאמת הרגשתי סחרור קל בעת קריאת הפרקים הרלוונטיים.

לסיכום הסקירה הארוכה הזאת - הספר מומלץ, כי הוא נותן מסגרת קונספטואלית טובה, ומסביר מדוע תפיסות רומנטיות לפיהן "טבעי" יותר לאדם לחיות בחברה של ציידים-לקטים, אינן רלוונטיות לדיון היום, והוא מאפשר תפיסה אנטי-גזענית של המצב כרגע על פני כדור הארץ. מחכים ומומלץ.

הי רץ
לצערי, הגעתי אל הספר הזה, רק כעת, 6 שנים אחרי שכתבת את דבריך על הספר.
מברך על דבריך המעניינים (ואף מרגשים בעניין אלי ולד ז"ל).
אני סבור שניתן להגדיר את הבעיה, בה עוסק המחבר כך:
מדוע קולומבוס הגיע לאמריקה ולא ההיפך - מדוע האינדיאנים לא הגיעו לאירופה? או מדוע קורטז נחת בדרום אמריקה ולא האצטקים או האינקה נחתו בספרד? או מדוע האדם הלבן סחר בעבדים שחורים באפריקה ולא השחורים באפריקה סחרו בעבדים אנגליים??
הספר גם חיזק את ספרו של פרופ' שמחה נוח קרמר "ההיסטוריה מתחילה בשומר" שנכתב כבר ב 1959.
מעניין לקרוא, מי היו הראשונים שבייתו צמחים לאכילה, ובייתו בעלי חיים למזונם או לשירותם, או מי היו החלוצים שעברו להיות חקלאים ולא ציידים-לקטים, היכן הומצא הכתב הראשון, וכו'...

אגב, את הספר רכשתי באתר, במחיר טוב ובמצב טוב.

בקיץ האחרון טיילתי במזרח. ויאטנם, בורמה, קמבודיה, תאילנד. וכל הזמן הזה הסתכלתי ימינה ושמאלה, מנסה להבין איך זה הגיוני שאנחנו כל כל מפותחים טכנולוגית לעומתם. איך זה יכול להיות, מה גרם לכך שהם גרים בבתי עץ וחורשים את האדמה ליד הבית בעזרת שור, רוחצים בנהר כלים ומכבסים בו בגדים ושוטפים בו גופים, בעוד אנחנו חיים בבתי אבן, נלחמים במכונות מלחמה וטסים אחר כך, בעושר עצום, לקצה השני של העולם. מה שונה בהם? מה שונה בנו?

כשחזרתי החלטתי להתלבש על 'רובים חיידקים ופלדה' ולנסות להבין. אולי כאן תימצא התשובה.

הספר נפרש על פני שלושת מאות ושלושים עמודים ארוכים, חלקם מרתקים וחלקם קצת פחות. לאט לאט, ביד אמן, דיימונד טווה הסבר הגיוני, המתבסס על הכל חוץ מעל ההנחה הגזענית שיש גזעים פרימיטיביים ויש גזעים נאורים. בחכמה רבה ובסבלנות רבה הוא מתחכה אחרי צורת היבשות, האקלים, הצמחיה, בעלי החיים, התפתחות השפות, תפוצת החיידקים והתפתחות הטכנולוגיה. המסע שלו חובק את כל כנפות תבל, החל מהאיים האבורג'ינים הנידחים ביותר וכלה באדמה הזאת שלנו ממש, אדמת המזרח התיכון.

ובסוף, אחרי שלושה חודשי קריאה, מצאתי לי תשובה, תוך הצצה קצרה לתולדות התפתחותיהם של עמים.

קריאה מרתקת ומעשירה כזאת מזמן לא חוויתי. הספר לא חף מפגמים ומחלקים קצת משעממים, אבל הם לא מצילים על הקריאה.

גזענות.
פעם זו הייתה דרך לתאר תיאוריה חברתית מאוד מסוימת. בימינו, היא כבר משמשת ככלי ניגוח פוליטי לכל מאן דיכפין – חרדים, שמאל, ערבים...
אבל מה זאת גזענות? במקור, מדובר היה בתיאוריה נפוצה ומקובלת מאוד, שגרסה כך:
כידוע, יש בעולם קבוצות רבות ומגוונות, וכל קבוצה נמצאת ברמת התפתחות טכנולוגית וארגונית משלה: מהחברות האירואסיתיות המתקדמות, המנעזרות בכוח החשמל והקיטור, עד לטסמני המשתמש בכלי אבן וצד דגים עם הידיים.
עד כאן העובדות, מפה ואילך הפרשנות:
מכיוון שהקבוצות שונות כל כך זו מזו, סימן שיש הבדל מהותי בניהן. כתוצאה, האחד מצליח להגיע לחלל והשני לשרוד בקושי. להבדל הזה קוראים 'גזע', לא ניתן לשנות אותו בשום דרך, והוא מורה על כך שהעמים המתקדמים טכנולוגית הם 'נעלים' יותר מהעמים ה'מפגרים', ומחובתם המוסרית להדריך אותם בדרך הישר(מרחוק, כמובן).
כנגד הפרשנות המוטעית הנ"ל יוצא ספרו של ג'ארד דיימונד.
כמו יהודי אמריקאי טוב, ג'ארד אוהב לטייל בעולם. בעיקר באיזורים נידחים בפפואה גינאה החדשה, כאשר פה ושם עוד נותרו להן קבוצות קניבלים חביבות.
אליבא דג'ראד, חבריו הפפואים התגלו כלא פחות מתוחכמים ואינטליגנטיים מידידיו באוניברסיטה(לא מפתיע במיוחד, אם אתם שואלים אותי), ועדיין – איך הם סיימו במקום כל כך שונה?
כאן מתחיל מסע חוצה יבשות, שבעזרתו הסופר מסביר איך שינויים סביבתיים כגון אקלים, בעלי חיים נפוצים, מחצבים, קרקעות פוריות וכו', הובילו בסופו של דבר להבדלים כל כך דרסטיים בתרבות בין קבוצות ועמים שונים.
בניגוד לספרו של הררי, המלא תיאוריות מבריקות אך מבוסס כמעט על כלום, היקף הידע בספר זה הוא עצום ומרשים. גם בלי כל הקטע הרעיוני, הייתי שמח לקרוא אותו בתור "מסע מסביב לעולם".
אזהרת ספוילר?
האם שמעתם לדוגמא על הכיבוש האוסטרונזי, שהתרחש שנים רבות לפני כיבוש אמריקה והיה לא פחות מקיף, מרשים ואכזרי? או על כך שבאפריקה יש עוד שתי קבוצות עמים ייחודיות שלא דומות לשאר האפריקאים ולא לאף עם אחר?
עד כאן
מבחינתי, הספר מלמד הרבה מאוד ענווה. כל כך הרבה תלוי באיפה, למי ואפילו מתי נולדת, שעל מה כבר נותר להתגאות? מצד שני, מכיוון שהגורמים לכך הם חיצוניים, יש תמיד תקווה לשינוי, לפחות עבור היחיד.
באופן אישי, אני שמח להיות בדיוק כפי שאני. רק אל תקראו לזה גזענות, טוב?

ספר המביא את סיפור תולדות חברות האדם והאינטראקציות ביניהן, וכיצד השפיעו המקומות והיבשות בהם חיו - על התפתחותן. המחבר בחר להתייחס לשנים שמתקופת הקרח האחרונה, לפני כ- 13,000 שנה, ולא לנסות ולהביא את כל תקופת חיי האדם, מאבות אבותינו הרחוקים, לפני כ- 2.5 מיליון שנה.
הפעם, אתחיל במשפט שהקוראת אביבה יובל נוהגת להשתמש בו: "למי מיועד הספר"?
ובכן, לדעתי הצנועה הוא מיועד לכולם. ובאותה נשימה יש לשאול את השאלה השנייה, המתבקשת: "מי עשוי ליהנות מהספר, ומי לא?" ובכן, כאן התשובה מורכבת יותר.
הקוראים הבאים, מן הסתם, לא יפיקו את מלוא ההנאה:
א) אדם דתי יראה בו כפירה. בריאת העולם, כמקובל לפי המדע התרחשה לפני כ- 14 מיליארד שנה, בריאת האדם, לפני כ- 2 מיליון שנה. אולם לפי הדת - בדיוק לפני 5770 שנה, שנת התש"ע, התרחשו גם בריאת העולם וגם בריאת האדם, (האדם נוצר, כידוע, חמישה ימים לאחר הבריאה, ביום השישי).
ב) קוראים שמאמינים שהגזעים אינם אחידים, ויש יתרון אינטליגנטי ברור לגזעים הלבן והצהוב - על פני השחור.
ג) כ"כ לא ייהנו הקוראים שאינם רוצים לקרוא חומר מדעי גרידא, מלא בנתונים, שרובם, לדעתי, אינם מעניינים, וכדי לעשות לי "דווקא" - חוזרים על עצמם פעמים רבות, בעיקר קטעי האוכל...

החלק שמתבקש להתמקד בו, מבחינתי, היא המילה "פלדה". המילים "רובים" ו"חיידקים" מופיעים במשמעותם הברורה, ואילו ה"פלדה" (כאן) משמעותה כלל האמצעים להכנת מוצרים, או במילה אחת פשוטה - טכנולוגיה.
לסופר שתי הנחות בסיסיות, מדוע אירופה התפתחה - לעומת אפריקה שנשארה נחשלת:
אם יבשת בנויה "לרוחב", כמו "אירואסיה" (אירופה-אסיה, בקוי רוחב אחידים), קל להעביר סחורות וידע בין התושבים - דבר הגורם להתפתחות. ולעומתם - באפריקה וביבשת אמריקה, לא היה פשוט לעבור בין קווי רוחב, צפון- דרום, ולחצותם (גם עקב מחסומים גיאוגרפיים), כך שאנשים לא חיפשו הרפתקאות שלא ידעו למה יובילו אותם.
הנחה נוספת מבחינתו היא, שהמצאות וטכנולוגיות "נוצרות" רק אם עם יושב בבטחה בארצו (אירופה, אסיה) ואינו נודד (כמו באפריקה), כך שהוא יכול לייצר מזון, ממשל, צבא וכו', (וכאן תוספת אישית שלי: המושג State בנוסף למדינה, הוא גם יציב...). והמצאות "תבואנה" אם ישנה דרישה להן ו/או אם נמצאים בתוך חברה "ממציאה".

ובנושא האינטליגנציה. אחת הדוגמאות שבהן הוא משתמש הינה ילידי "ניו גיניאה" - שביניהם הוא מצא אנשים שלא נופלים מן הלבנים ברמת האינטליגנציה שלהם. והשאלה הצנועה שלי היא: האם הילידים "עשו משהו" לתועלתם האישית ולמשפחתם עם האינטליגנציה הזו? האם הם התקדמו ברמת חייהם (כפי שאנו בוחנים רמת חיים) ובמוסך שלהם, בצמוד לבקתה, אפשר לראות מכונית יונדאי אקסנט, שנקנתה אצל השכנים הקוריאנים? או שאולי נשארו ברמת ה"צילום בדולר" עם תיירים מזדמנים? על כך לא מצאתי תשובה בספר, וחבל.
דבר נוסף, האפריקנים (בחלק המזרחי של האי) "זכו" בפור ענק ב"ותק" על פני כל תושבי היבשות. מה הייתה הבעיה לכולם לעלות צפונה, ולהתחמק משיני הטורפים הרבים שסביבם, ולהגיע למקומות נוחים יותר, גם מבחינה אקלימית. אם נניח שכל "ההמצאות" והטכנולוגיה יוצרו באירואסיה, הרי היה יותר ממובן כיוון נדידה זה.
מדוע לא "הומצאו" דברים ביבשת אפריקה? הרי היה צריך להימנע מעקיצת עכבישים ארסיים בלילה (הרמת המיטה, ע"י הוספת רגליים), למנוע כניסת טורפים למאהל (שמירה היקפית סביב המאהל) ועוד.
אולי היה צריך לנסות לעשות מאמץ עליון כדי להגיע לאירואסיה. ואולי השמש הקופחת, פשוט "מייבשת את המוח" ומקשה על הפעלתו.
וייתכן, שהסיפור שדמיינתי לעצמי, בכלל קרה כך:
סוואהיל, אפריקני גאה ובעל מרץ, לקח את אשתו ביום בהיר, לפני כ-70 אלף שנה, והציע לה לפתוח במסע אל "הארץ המובטחת" - קרי אירופה. ארזו את מעט מטלטליהם ומיהרו צפונה דרך ארץ ישראל. ואז, נזכרה האישה - שהפלישתי, הכנעני והאדומי לא התלהבו לתת לעם ישראל לעבור בשטחם, ומסיבה זו מושיקו שלנו נאלץ לטייל 40 שנה במדבר, עד שסגנו, שייקה, נכנס לארץ.
"אני זוכרת שהוא נכנס דרך עבר הירדן, ממזרח," אמרה, "בוא ננסה את הדרך ההיא." ואכן, התקדמו לאורך הדרך והגיעו ללבנון וטורקיה.
"עזבי עכשיו את "הכל כלול" באנטליה, אין לנו זמן לזה," אמר תוך שהוא אוחז בזרועה, "נבוא בפעם אחרת," הבטיח. וכך המשיכו לרוץ והגיעו ליוון, ופתאום ראו את האקרופוליס - הרוס.
"חבל," אמר, "יכולנו להתמקם כאן בצל, אילולא נהרס."
"מהר," האיצה, "אני שומעת את פרשי אטילה וההונים שלו מימין, הם עוד יגיעו לפנינו."
וכך, אצו רצו להם סוואהיל ואשתו עד הגיעם לאזור רומא.
"מהיכן הגיעו הפילים האפריקנים האלה של חניבעל?" שאלה, "והאם הם חצו את האלפים, וגם עשו דרך "צפון-דרום"? שכפי שידוע לנו קשה לעשותה."
תשושים אך בעלי אמונה גדולה בדרכם המשיכו לשווייץ, צרפת ובלגיה, ובכל המקומות האלה כבר התיישבו אחיהם הלבנים.
"חבל שאיחרנו, כל המקומות הטובים נתפסו ע"י אלה שהקדימו אותנו בתור, בקופה, איזה באסה!"
וכך חזרו חפויי ראש למולדתם, ותוך כדי הליכה איטית במדבר קלהרי - נפל מהשמים ("The Gods Must Be Crazy") בקבוק, ועליו מוטבעת המילה "קוקה קולה".
"בואי נבדוק במחשב מי החבר'ה האלה," הציע, אולם מאחר ש- Google עדיין לא היה קיים, נכנסו לאתר Alta vista, שהיה אופנתי, ושם מצאו את ההגדרה: "חברה למשקאות בארה"ב - החברה הגדולה והמצליחה ביותר ביבשת אמריקה".
"רק רגע," אמרה, אני זוכרת שכמה חבר'ה שלנו נסעו לשם לחופשה באוניה, וכנראה היה להם שם כל כך טוב, שלא רצו לחזור."
"מתי זה היה," שאל, "תנסי להיזכר, אולי נשלח להם SMS ונוכל להתארח אצלם," הציע.
"בסביבות שנת 1600," אמרה, "לפני כ- 400 שנה."
"ומה הם עושים היום, במה הם הצטיינו?" לאיזה הישגים הגיעו?" שאל.
"לא יודעת, אבל...חכה רגע, אני נזכרת, יש ביניהם אחד שהוא נשיא המדינה, והוא בטח יודע לייצר הרבה דברים."
"לא בטוח," החזיר לה, "אני זוכר את גולדה מאיר, כשנשאלה מה היא יודעת לעשות? תשובתה הייתה: "אני רק יודעת להיות ראש ממשלה..."

וכאן הרגע לשאול את המחבר הנכבד: האם נעשה מעקב אחרי העבדים הרבים שהגיעו לאמריקה, ל"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". האם נבדק אם הגיעו להישגים יוצאי דופן? שהרי כאן ישנו כור ההיתוך הטוב ביותר בעולם לטכנולוגיות ולייצור. ואולי רוחב ארצות, שלא כמו אורכן, אין בכוחו להסביר מדוע אפריקנים לא הגיעו לתוצאות, כפי שהגיעו הלבנים או הצהובים?
גם על כך, לצערי, לא מצאתי תשובה בספר.
והציון? בין טוב לבינוני.
איכשהו "אכיל".
הערה לסיום:
את דעתי, ואת כל הנראה לנו על פניו, ניסיתי להביע במעט הומור קליל (ואף לא טרחתי להיות נאמן לתקופות, כפי שהבחנתם), וללא שום ניסיון לפגוע באיש, כמובן.
אם הכתוב, מסיבה כלשהי, פוגע במי מהקוראים/ות, אשמח לשמוע את דעתו/תה, ובמידת הצורך - לתקן/לשנות את הנדרש.

עבורי זהו כנראה הספר החשוב ביותר להבנת מהלכה של ההיסטוריה האנושית.
מישהו הצליח לעשות את זה, למצוא 4 פינות של הפאזל הענק הזה של ההיסטוריה, להבחין כמה עצמים בולטים במרכז ולהגיד כמה מינימום חתיכות פאזל צריך לשים באמצע כדי להבין את התמונה הכללית.
בטוח שאקרא אותו שוב.