ביקורת ספרותית על הרחק מטשקנט מאת נתן שחם
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 באוקטובר, 2011
ע"י dyona


גיבור הספר הוא יגאל מאור, אלמן בן שבעים ותשע, גימלאי של היחידה הארצית למודיעין שטח וחקירות בנציבות מס הכנסה. הוא מחליט לעבור לדיור מוגן מאחר ומאס בחיי הרווקות שנכפו עליו עקב מות אשתו האהובה ליזי מסרטן.

במהלך פינוי דירתו והשכרתה לבוריס ויבגניה, זוג עולים מרוסיה, הוא נתקל בתיק עור ישן ובו מכתבים והערות שכתבה אשתו על חייה הסודיים. הוא מחליט לקחת עמו לדיור המוגן את התיק ולעבור ביסודיות על תוכנו.

מר מאור (כך הוא מכונה לאורך הספר כולו) ידע שאשתו משתתפת בסדנאות כתיבה אך מעולם לא ראה ולא קרא את פירות יצירתה. היא הייתה פרפקציוניסטית וטענה שהיצירות עדיין לא בשלות. מר מאור לא לחץ עליה ולאמיתו של דבר גם לא גילה עניין רב בכך.

עכשיו, כשהחל לעשות סדר בדברים, הצטער מאוד על חוסר התעניינותו. במאוחר הבין שהכתיבה הייתה חלק מאוד משמעותי בחייה והחוויות שעברו עליה בתקופת מלחמת העולם השנייה (היא הייתה מילדי טהרן) הותירו חותם עמוק ובל יימחה בנשמתה. הוא גילה מכתבים שכתב לה ב.פ. על יצירותיה. כל ניסיונותיו לגלות מיהו ב.פ. העלו חרס. ברור היה לו שזהו סופר ידוע אשר נתן סדנאות כתיבה באוניברסיטה. הוא קרא את ספריו של מי שחשבו לב.פ. אך לא הצליח להסיק מכך הוכחה ברורה.

מיד ביומו הראשון בדיור המוגן "התלבשה" עליו אישה נאה ואסרטיבית בשם רות. היא הייתה אלמנתו של מנתח לב ידוע ובסופו של דבר הפכה לבת-זוגו של מר מאור. ההתחקות אחר יצירותיה האבודות של ליזי מאור עוררו גם בה עניין רב והיא עזרה רבות למר מאור. רות גילתה כיווני חקירה מעניינים ולא התביישה לשאול את האנשים שמר מאור נרתע מלפנות אליהם ישירות. כל חיפוש היצירות מתואר בספר כמבצע בלשי של ממש ומעורר עניין רב.

הגיבורה הראשית של הספר היא ליזי מאור. על אף העובדה שהכל מתרחש לאחר מותה, הרי דמותה העדינה והמיוחדת עומדת במרכזו של הסיפור כולו. דמויות משנה נוספות הם שלושת ילדיו של מר מאור, הסופר שאול עין-דור, שוכרי הדירה בוריס ויבגניה ועוד מספר דמויות מעברה של ליזי בשואה אשר מתגלות בעקבות החיפוש הנרחב של מר מאור.

יש בספר דיאלוגים שנונים ונפלאים בין מר מאור לבין רות, בינו לבין בנו מולי ובינו לבין יבגניה. כתיבתו של נתן שחם היא מופלאה, אהבתי אותה מאוד.

10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ