ביקורת ספרותית על הרחק מטשקנט מאת נתן שחם

---

אני לא מדרג ספרים (זה נראה לי יומרני יותר מאשר לכתוב חוות דעת שהיא אפילו לא ביקורת) אבל לוא הייתי מדרג ספרים הדירוג של הספר הזה היה גבוה, ללא שום הגזמה אולי אפילו במקום הראשון. בכנות מזמן לא יצא לי להתחבר כלכך לספר, עד כדי שזה הביא אותי אפילו להרים שיחת טלפון עם נתן שחם, הסופר בכבודו ובעצמו. התנצלתי בפניו שאני אולי מפריע לו, הוא כיום בן 91 ולבטח כבר זכה ללא מעט שיחות שכאלה (אפילו פנים אל פנים) במציאות. הוא באמת עבר לא מעט בחייו, והכל בזכות ולא בחסד למרות שגם בעניין של חסד, בהתחשב לזה שהוא בן של אליעזר שטיינמן הוא יכל להסתפק בהבאת ספריו של אביו לדפוס ובהעסקת עצמו סביב חקר הדברים שכתב כמו לנוח על זרי דפנה אבל לא, מי שמכיר את נתן שחם יודע שהוא לא כזה ובכך זכינו אנחנו לא פחות מאשר מאשר שחם בעצמו שהוא בעל שם עולמי.

אני כמעט ואף פעם לא ממש מתייחס לעטיפות של ספרים, למרות שאני מוצא את עצמי לא פעם אומר לעצמי שגם אליהם צריך להתחיל ולהתייחס ולשים לב שיש סופרים מסויימים שיוצאים לאור כמה מהדורות של ספרים שלהם ומעת לעת העטיפה שלהם משתנה. עטיפת הספר שהיא אגב ציור של טבע דומם, משום מה הרבה זמן הייתי בטוח שזו לא פחות מאשר תמונה, מזכירה לי את סגנון של עטיפות הספרים של אהרן אפלפלד (קחו לדוגמא את "האיש שלא פסק לישון" ואת "מים אדירים").

עד היום קראתי לא מעט מספריו של נתן שחם אבל נראה לי שדווקא בספר הזה הוא הטיב לתאר את הדמויות שהוא העלה על הכתב עד כי אפשר לחוש שהן כמו יוצאות מדפי הספר ובהפסקות שבין קריאה לקריאה אנחנו, הקוראים יכולים לחוש במשהו מנוכחותם בלי לראות אותם מעבר לשורות הכתובות. לא אגזים אם אומר שיצירת הספר הזה הוא פשוט גאונות לשמה, אם בשימוש במילים ואם בטכניקת הלשון. הכל כלכך מדוייק כמו היה סטט בבית-המקדש, והקודש היא הלשון העברית. להזכיר שאם לא ביולוגית אז לפחות רגשית יש לו קירבה למחייה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה ולדור שהאמין בהחייאת השפה והיה כמו ירא שמיים על השימוש המדוייק בשפה. אני לא אכביר במילים, כי פשוט לא אוכל למצות את חווית הקריאה המוגשת לקורא בספר הזה.

נתן שחם בלי עין הרע כתב לא מעט ספרים מתחילת דרכו (לפני לא פחות משבעים שנה !!) ועד היום במשך השנים אחת לכמה זמן לא רק שהוא עושה רושם הוא גם מראה לקוראים שלו איך הוא למד להתעלות על עצמו, המחשבות וההרגשות על הפער בין הדורות והיחס בין המינים ממש מוכיח את זה. לא להאמין, אני באמת לא האמנתי אבל בקטע מסויים בספר שחם העלה גם קטע ארוטי אבל יאמר לשבחו שהוא העלה תיאורים שרק משרתים את העלילה, ואומר שבניגוד לספרים אחרים זה לא גרם לי ולוא לרגע להירתע מהכתוב.

תמיד אהבתי לרכוש ספרים אבל מאז שהתחלתי לעבוד התחלתי להפוך את זה לתחביב עיקרי שלי, לצאת אחת לשבוע, ביום היחיד בשבוע שבו אני לא עובד ולבקר בחנויות ספרים יד שניה, כל פעם בחנות אחרת. לוא דווקא בכדי לקנות ספרים כמו להריח ולחבק אותם. אני מחפש ספרים להעשיר בהם לא רק את הספריה שלי אלא גם את רוחי. לצד הכאב שיש עותקים של ספרים שכבר אי-אפשר למצוא אותם בספריות העירוניות זה סיפוק גדול למצוא דווקא אותם. ביום שישי האחרון, ביקרתי בחנות שזכיתי למצוא בה ערימה של ספרים שנתן שחם כתב במרוצת השנים. תחילה התלבטתי באלו מהספרים לבחור אבל ברגע שביניהם יש את "דגן ועופרת", "האלים עצלים" שהם ממש מהספרים הראשונים שהוא כתב ועוד לא יצא לי לקרוא דברים מתחילת דרכו ומצב של הספרים הוא כשל חדש, ואומר לא רק שאף אחד לא קיפל את הדפים שלהם אלא גם לא קישקש בהם ולא טבע בהם איזו חותמת, הבנתי שהם מיועדים לי. עכשיו יש להם את החותמת שלי ואני כמובן כבר לעולם לא אפרד מהם.

מיותר לומר כמה שהעניין הזה ריגש אותי, זה אולי מה שדחף אותי הכי הרבה, אחרי התלבטות לא מעטה להתקשר אל שחם, לומר לו כמה שאני אוהב אותו ומאחל לו בריאות שלמה ואריכות ימים. שהספרים שלו (כבר רכשתי עד היום לא פחות מעשרה ספרים שלו) הם אוצר בשבילי ולדעתי שאלה של זמן עד שאת "הרחק מטשקנט" יעבדו לסרט קולנוע. בעיניי לספרים שלו יש פוטנציאל מאוד גדול לעשות את המעבר הזה, ובמיוחד לספר הזה בעיקר מהסיבות שהבאתי בכל האמור לעיל. תעשו טובה לעצמכם ותקראו את הספר הזה.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על הרחק מטשקנט