ביקורת ספרותית על אות מאבשלום מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר טוב

---

ב'אות מאבשלום' לוקחת על עצמה הסופרת, נאוה מקמל עתיר, לא רק את המשימה המאתגרת של העלאת אירועים מההיסטוריה הציונית המרוחקים שנות דור מתקופתנו אנו על הכתב, אלא גם את האתגר שבבריאה מחדש של דמות שכמעט ונעלמה מהתודעה הלאומית, דמות שהיתה ואיננה יותר. האתגר הזה מוכפל היות וכבר בתחילת הספר אנו למדים שהאדם המדובר, אבשלום פיינברג ממקימי תנועת ניל"י, לא היה איש ככל האנשים: לפי ספרה של מקמל-עתיר נאמר עליו ששבה את לב כל מכריו, שהיה מיוחד במינו, שהיושב במרומים בכבודו ובעצמו פרש עליו את חסותו ושמעבר לשכל חד ואומץ לב נדיר היה גם בעליו של מעין חוש שישי - אינטואיציה מוזרה, כמעט מיסטית. זאת ועוד, התקציר שבגב הספר גם הוא צופן בחובו הבטחה מאד שאפתנית, מאד מסקרנת – ההבטחה לפרוש את סיפורו ודמותו של אדם שבזכות הקסם הנתון בכתב ידו בלבד, ובאווירה השורה מסביב לכל מה שקשור בו, הצליח לשבות את ליבה של גיבורת הסיפור, גיבורה שמעולם לא פגשה בו ואינה יודעת מי הוא אך – הפלא ופלא – הולכת שבי אחריו רק בזכות צורת אותיותיו בהם נתקלה בעת קריאת מכתב ישן פרי עטו על דף נייר צילום.
אם בתוכנו של התקציר ואם בין דפי הספר עצמו, בניין גדול של ציפיות ומתח הולך ומתגבה אל מול עיניו של הקורא, כאשר ההנחה הברורה היא שככל שנעמיק אל תוך הספר, נקרא יותר ונלמד את חייו ונפשו של אבשלום, יתממשו הציפיות והספר והדמות יוכיחו עצמם כמיוחדים במינם. ההבטחה הזו, מצער לומר, אינה מממשת את עצמה.
קודם לכל הוא סיפור המסגרת – סיפור בלתי אמין ובלתי ברור בעליל. גרפולוגית בעלת שם אך חסרת בסיס יציב בעולם מקבלת לניתוח מכתב ישן מצולם ופניה מאת השולח המורה לה להשאיר את התוצאות בתיבת דואר עלומה. הגרפולוגית בת השלושים ומשהו שמעולם לא צלחה במשימה הקשה של מציאת גבר חלומותיה מוצאת בין האותיות את הפוטנציאל לבעל המושלם והיא יוצאת לחפש אותו בשלל מקומות בארץ ובחו"ל, משוכנעת תוך כדי שהכותב ממתין לה בנקודת הסיום עם הטבעת, מפזר בינתיים רמזים מעורפלים באשר למקום הימצאו. בדרך היא גם פוגשת דמויות שונות ומשונות, על רובן עברו שנות חיים ארוכות בדיוק מספיק בשביל לשרת את העלילה, שבמפתיע ובדרך נס הן יותר מנכונות לעזור לגרפולוגית הנחושה מוכת האהבה ולכוון אותה קצת יותר קרוב ליעדה. סיפור מסגרת קצת פחות תלוש מהמציאות, עם גיבורה קצת יותר מעוררת אמפטיה והרבה פחות נואשת, היה משפר את העלילה בצורה משמעותית.
הדבר השני, במפתיע, הוא אבשלום עצמו. מסיבה בלתי ידועה מקמל-עתיר בחרה לקשור לו כתרים רבים ומהללים, מאירה אותו באור בלתי-אנושי כמעט, אולי מסתמכת על עדויות ישנות של משפחה, מעריצים ואהובות ישנות, ואולי בוחרת בתיאורים המפוצצים על מנת להעניק חיים לפנטזיה או אידיאל כלשהם. התוצאה בלתי-מספקת: למרות דמותו וחייו המעניינים ביותר של אבשלום, קשה לומר שהרושם שהוא מותיר הוא נדיר במיוחד או אלמותי; בין אם הסיבה נעוצה בכך שאכן מדובר, בסופו של דבר, בבן אנוש ככל שאר בני האדם, ובין אם בתיאור של הסופרת שחוטא למציאות – התוצאה היא תמונה מעומעמת, מרתקת ככל שתהיה, של אדם צעיר ומבולבל עם תיאבון עמוק לחיים אך ללא כיוון ברור, חסר יכולת לבחור בין קריירות ובין אהובות, מזכיר בצורה בולטת צעירים מודרניים רבים כ"כ.
בנוסף, גובר בקלות על שני החסרונות הקודמים, נראה שהחסרון הגדול ביותר ב'אות מאבשלום' הוא הכתיבה. לפעמים חצי טיפשית, לפעמים מכילה מטאפורות ושנינות שהתגובה המתאימה להן ביותר היא גלגול עיניים, לפעמים פשוט מגזימה. השפה הגבוהה אמנם תקסום לקוראים אותה, אך מעבר לה כמעט כל אלמנט בכתיבה נותן בעיקר את הרושם של כתיבה המנסה לעשות רושם ובטוחה שהיא מצליחה, אך בעצם נכשלת בכך נחרצות.
אולי הדבר היחיד בספר שבולט לטובה הוא הערך שלו כמקור למידע היסטורי – ניתן לקבוע בקלות שנערך מחקר מקיף ויסודי. על סמך המחקר הזה אנו מקבלים תיאור מורחב ומרתק לא רק של אבשלום, אלא של המושבות העבריות הראשונות, של תנועת ניל"י ומשפחת אהרונסון, של דמויות בולטות רבות בציונות המוקדמת ועוד פרטים רבים אחרים הקשורים בחיים בארץ ישראל שתחת השלטון העות'מאני. הערך ההיסטורי הזה לבדו בהחלט מצדיק את קריאת הספר בן 500 העמודים הזה והופך את חווית הקריאה לנעימה ומשכילה הרבה יותר.
לסיכום, ניתן לומר שיתכן והיה טוב יותר לו מלאכת הכתיבה על נושא הספר היתה נופלת לידיים אחרות, אולי כמו שניתן לראות ב-'אדום עתיק' של גבריאלה אביגור-רותם שם מתואר סיפורם של אבשלום והאהרונסונים (גם אם בצורה הרבה יותר מצומצמת ומעורפלת) בצורה מוצלחת הרבה יותר. נאוה מקמל-עתיר אולי יצרה ספר מעניין ביותר ושווה קריאה, אך כזה שאינו מגיע אפילו לחצי מהפוטנציאל הטמון בחובו.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על אות מאבשלום