• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

מאת אשכול נבו

הביקורת של erez_s

תמונה של erez_s
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

מאת אשכול נבו

הביקורת של erez_s

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של erez_s
הוצאה לאור:זמורה ביתן - עמודים לספרות עברית
שנת הוצאה:2004
סדרה:עמודים לספרות עברית
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
נתי ק.
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 18 שנים

“הספר נחמד, אבל לא יותר מזה. דחוס מדי, עודף אירועים, חלקם מיותרים, עודף דמויות. סיום מאכזב, כמעט הולי”

98/131
ביקורות על ארבעה בתים וגעגוע
הבאה
ליהי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

עד שקראתי את הספר, לא האמנתי שהבאזז סביבו באמת מוצדק, ועכשיו אני רק תורם לבאזז לגדול.
ספר נהדר באמת, וקריאה מהנה מאוד.
כשקראתי את הספר הייתי בטיול בדרום אמריקה, ובספר ישנם המכתבים של החבר של אחד הגיבורים שמטייל בדרום אמריקה, כך שזה עוד העצים אף יותר את מידת ההתחברות שלי לספר. אבל זה זניח, הספר עצמו הוא כיף גדול, כל אחת ואחת מהדמויות הראשיות מרתקת ומושכת, הסגנון הסיפורי מצויין והעלילה מבריקה. ובזאת סיימתי את מלאי הסופרלטיבים המצוי באמתחתי, כך שאם אני רוצה להמשיך לשבח את הספר זה יצטרך לחכות עוד קצת, אני בקרוב מתחיל קורס פסיכומטרי ואז אוכל לכתוב מילים בעלות 7 הברות על הספר הזה.
לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, אמרו לי שהספר מצויין מלבד קטע אחד באמצע, ולאחר שקראתי אכן הסכמתי. ישנו קטע אחד די הזוי של אמתחבר בכלל לשאר הסיפור. את האמת, גם חלקו של הפועל בניין הערבי לא התחבר לי עם שאר הספר. אבל, בין אם החלקים האלה קשורים או לא, אשכול נבו הוא סופר בחסד (עפ"י הספר הזה בלבד, אל עף ששמעתי שספרו החדש הוא נפילה אז...) ומצליח לעשות גם את החלקים האלו למעניין ונעימים לקריאה.
כך שמומלץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרובי
כרובי
1קורא|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקר

תמונה של erez_s

erez_s

חבר מזה 19 שנים
22 ביקורות•1 נבחרות•40 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של erez_s
erez_s
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות22
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל40
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12ספרות מקורית5מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של erez_s

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה

ריימונד קארבר

לא יודע למה ואיך, אבל מאז ומתמיד, סוגת הסיפורים הקצרים לא עשתה לי את זה ולא משכה אותי אליה. תמיד העדפתי את הרומנים המלאים (ואין באמירתי זאת לומר שהסיפורים הקצרים הם זניחים לעומת הרומנים). לבלות יותר עם הגיבורים, להתגורר יותר זמן באותו עולם וכו', זה מה שאני מחפש, וזה מה שכן מושך אותי. אבל, מן הסתם, כמו בכל דבר, ישנם היוצאים מן הכלל, שבראשם עומד ריימונד קארבר, ובעיקר קובץ הסיפורים שלו "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", שעל אף החסרונות (מבחינתי, מבחינתי) של הסיפור הקצר, דילג מעל כל הציפיות המפקפקות שלי כשאני מגיע לקובץ סיפורים כלשהו. הכתיבה של קארבר היא משהו שלא פגשתי לפני שקראתי מסיפוריו, וזה משהו שטלטל אותי לחלוטין ושינה את השקפת עולמי הספרותית. לא ראיתי דבר כזה קודם לכן, לספר סיפור נטול כל הבעת רגשות ובכל זאת, בסוף כל סיפור, העולם המסופר רועד ומזדעזע מכל הרגשות שבסאב טקסט. וכך גם אני. מרוב עוצמה וטילטול לא יכלתי לקרוא יותר משניים שלושה סיפורים ביום. כל סיפור הוא מתיש, מכאיב, מכמיר לב ודורש מחשבה עמוקה לאחר כל סיפור. וכתוב כל כך יפה, על אף דלילות האמצעים.
לא אומר שזה מה ששינה את כל התפיסה שלי לסיפורים קצרים ושמאז זה כל מה שאני קורא, כי זה רחוק מאוד מהאמת, ואני עדיין הרבה פחות נמשך לסוגה הזאת. אבל מאז יש לי יותר כוח רצון להתמודד איתם ולגלות עוד "קארברים" שכאלה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
ארץ הגאות והשפל

ארץ הגאות והשפל

אמיטב (אמיטאב) גוש (גהוש)

ספר יפהפה!!
מהספרים הטובים שקראתי לאחרונה.
פורש לקורא עולם חדש ומדהים שלא האמנתי שחיים בו אנשים.
מלא במידע מרתק על הודו, ארץ הגאויות, מדע חקר היונקים הימיים ועוד.
הספר לא ארוך במיוחד אבל מאגד בתוכו עולם ומלואו ודמויות מרתקות ומדהימות. הכתיבה זורמת מאוד ולוכדת בקלות, כך שקל מאוד להתחבר אל הספר וקשה מאוד להתנתק ממנו.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
זכרון דברים (1994)

זכרון דברים (1994)

יעקב שבתאי

כנראה, אבל לא בטוח, אבל רק כנראה, הספר הכי טוב שנכתב אי פעם... לדעתי.
למה כנראה? כי פעם ראשונה ואחרונה שקראתי אותו הייתה לפני 6 שנים, אז תחילת כניסתי לעולם הספרים, כך שלא קראתי יותר מדי ספרים בכלל וקלאסיקות בפרט, ולאחר הקריאה ההיא הגדרתי אותו כספר הכי טוב שקראתי.
עכשיו, לאחר שקראתי כמה וכמה ספרים ברמה זאת, קצת יותר קשה לטעון את אותה טענה. בכל זאת, עברו כמה שנים ואני כבר לא זוכר את הספר כמו שצריך כדי להשוות אותו לספרים אחרים. ו... אהה... כן, קצת התבגרתי מאז, ואני כבר לא טוען דברים כאלה יותר.
מה שכן, אני עדיין טוען שהוא הספר הישראלי הכי טוב. וזה כבר משהו הרבה פחות פומפוזיוני מהטענה הראשונה, מאחר ואני בהחלט לא הראשון ולא האחרון שאומר דבר כזה.
בכל מקרה, חלאס עם הבולשיט, ונעבור לעיקר:
ספר מדהים, קשה מאוד לקריאה (למי שלא יודע, פסקה אחת מההתחלה עד הסוף, מה שגורם לתחושת מחנק לא קטנה), מטלטל כל כך שיוצאים ממש פצועים אחרי הקריאה, אבל בנוסף גם אחת מחוויות הקריאה המדהימות ביותר שיש.
כדאי לבוא עם הרבה סיבולת וסובנלות לספר הזה ולא לוותר לו/עליו אף פעם. שווה מאוד את המאמץ!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

מקרה קלאסי של אכזבה!
הרבה זמן רציתי וחיכיתי לקרוא את הספר הזה, שמעתי דברים מופלאים על הספר ועל הסופר, סוף סוף יוצא לי לקרוא, ספר די מוזר, אבל אני חושב לעצמי שבטח אחרי כמה עשרות עמודים המוזרות הזו תפסיק או משהו כזה כי כמה אפשר למשוך את הגימיק, זה לא נפסק אלב אני מתרגל ותאמת מתחיל ממש לחבב את הגימיק (אני מתכוון למונולוגים של אלכס שכתובים כאילו אלכס כתב אותם קודם ברוסית ולאחר מכן תרגם עם מילון אחד לאחד, ועם המון טעיות), אבל דווקא מה שהפריע לי בא ממקום לא צפוי, בין החלקים של אלכס יש את החלקים של השטעטל הסוריאליסטי והבלתי קוהרנטי בעליל, שלעומת אלכס כתובים יפה מאוד בכישרון יוצא מן הכלל, ומספרים בעיקר סיפורים קטנים בשטעטל אבל בעצם, מבחינתי חסרי תוכלת ועניין ומאוד מציקים ובסוף לא מתחברים ממש לכלום.
מאוד חבל לי, ברור כל כך כמה כישרון יש לסופר הזה ואיזה פוטנציאל יש לו בידיים, ובמקום לכתוב מאסטרפיס הוא כותב ספר שיכל להיות הרבה הרבה יותר טוב אם הוא היה מתרכז באלכס ולא סוטה לשטעטל המיותר או לפחות לא כותב אותו בצורה כל כך לא קוהרנטית היה יוצא לו ספר מדהים.
בכל מקרה, שמעתי כל כך הרבה (ואני מקווה שזה לא יפיל אותי פעם נוספת) על הספר השני שלו של פויר, ושאנשים שלא אהבו את הכל מואר אהבו הרבה יותר אותו, כך שיש מצב שאני אוהב אותו. הוא מלא ובכל מיני גימיקים ואני בנאדם שמאוד אוהב שטיקים וגימיקים כאלה כאשר הם עובדים, רק שאני אחכה עם זה כמה זמן שהאכזבה קצת תשכח ולא תהיה לי בעיה לעבור לספר הבא של פויר בלי חששות מיותרים.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

על אף שתי מגרעות שיש בספר, מאוד אהבתי אותו. התיאור של כרתים והאי המדובר נהדרים, עושה לי חשק להגיע ולראות הכל בעיניים שלי. הנושא הוא מאוד חשוב ושזור בעלילה באופן מצויין. ולמדתי הרבה מאוד דברים חשובים על מחלת הצרעת, שלא היה לי מושג ואני משער שגם להרבה אנשים אחרים. רק בגלל הנושא כדאי לקרוא, שזאת כבר סיבה מספיק טובה.
רוב הדמויות מאוד התחבבו עליי, מלבד שתי דמויות נוראיות (שאלו הן המגרעות). האחות הרעה היא רעה באופן שקשה להאמין שיש אנשים כאלה. והדמות של סופיה, שמהשם של הספר (שממש לא תואם את השם המקורי של הספר: "האי" בפשטות) אפשר לחשוב בטעות שכל הסיפור סובב סביבה והיא הדמות המרכזית, מה שבכלל לא נכון, אלא היא מופיע בחלק קטן ביותר שלו, והדמות הזאת, כל כך רפת שכל וטיפשית, בלתי אפשרי כמעט להאמין שהסופרת שכתבה דמויות כל כך מרתקות ונוגעות בספר הזה עשתה חתיכת פשלה עם הדמות של סופיה.
מאוד ממליץ לקרוא על אף שתי הדמויות המחורבנות האלה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
כפרה

כפרה

איאן מקיואן

כמה שמעתי על הספר הזה לפני שקראתי אותו... אבל בכל זה לא אומר שהייתי מוכן למה שאני אמצא שם. מקיוואן הפתיע אותי חזק מאוד. בחלק הראשון הוא הרבה פעמים שיעמם אותי וגרם לי לפזול לכיוונים אחרים, כך במשך 200 עמודים לערך, ואני לא אומר שזה חלק מיותר, זה הבסיס לכל הספר ולמרות שקצת השתעממתי ממנו לא הייתי משנה אותו אפילו בקצת. במבט לאחור נראה לי שזה מחייב שהוא יהיה איטי כמו שהוא, מלא פרטים ותיאורים מפורטים מדי, העלילה מחייבת את זה. בחלקים האחרים של הספר שמתקיימים שנים לאחר החלק הראשון קיבלתי את הבעיטה בבטן (היו הרבה כאלה, והרציני שבהם הוא מן הסתם לקראת סוף הספר, בקיצור, יצאתי חבול למדי...) ועיכלתי את הכתיבה הגאונית של מקיואן. הבחור השכיל ליצור יצירת מופת מפתיעה ביותר מחומרים מוכרים מאוד (מלחמת העולם ה- 2, ההווי הויקטוריאני, ארס-פואטיות ועוד).
חייב לקרוא עוד משלו, פשוט חייב.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
בית מטבחיים 5 חמש

בית מטבחיים 5 חמש

קורט וונגוט

כשקראתי את הספר לראשונה בגיל 17 קיבלתי כפה והתהפך לי המוח. לא פגשתי ספר כזה לפני כן, ומאז, 6 שנים לאחר מכן, אני עדיין מוקיר אותו ושומר לו פינה חמה במיוחד בשבילו ורק מחכה לזמן שיהיה לי האומץ לקרוא אותו שוב.
השילוב של סיפורו האוטוביוגרפי של וונגוט בתור חייל בדרזדן, האלמנטים המד"בים והפילוסופיה של הספר באמת שהעיפו את המוח שלי באותם ימי נעורים שהם קראתי את הספר, למחוזות רחוקים כל כך שהיווה את אחד הטריגרים היותר משמעותיים שגרמו לי להתאהב כל כך בעולם הספרות החל מאותה תקופה.
ספר עצום!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
אבק כוכבים

אבק כוכבים

ניל גיימן

אגדה יפהפיה, מפתיעה ומקורית ביותר!
מאוד חששתי כשהתחלתי לקרוא את הספר, כי שמעתי עליו שזאת אגדה שנשמעת קצת מיושנת וילדותית, אבל התבדייתי לגמרי, והבנתי שגם ספרי פנטזיה בעלי בסיס קלישאתי יכולים לפרוץ גבולות ולהפוך לסיפור כל כך מדהים.
גיימן במיטבו, נראה לי בספרו הטוב ביותר מבחינתי.
תענוג

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s
דמי מפתח

דמי מפתח

יהלי סובול

יהלי סובול כתב ספר קטן ויפה שממש לא מנסה לקפוץ מעל משהו ומנסה להיות משהו שהוא לא. הזדהתי רבות ונהנתי מאוד מהקריאה. לא ספר שנשאר להרבה זמן אבל בהחלט ניתן להתענג עליו לתקופה קצרה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•erez_s

ביקורות נוספות על "ארבעה בתים וגעגוע"

ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

#
איך אפשר לחשוב על ספר כל כך קריא כמשעמם? מוזר, אבל לא הצלחתי לסיים את הספר, ופרשתי אחרי 161 עמודים, מתוך 361 שהוא כולל.
קורותיהם של שני זוגות צעירים – אלה סטודנטים פריבילגים, שמתחבטים בעולמם הפנימי, ואלה נולדו וגדלו בפריפרייה הירושלמית, מתמודדים עם קשיי פרנסה ועם התקרבות/התרחקות מדת. יש גם משפחה ערבית שגורשה/ברחה מאותו בית בתקופת מלחמת השחרור. מול ביתם של שני הזוגות מתגורר ילד שעולמו חרב עליו. אחיו החיל נהרג והוריו לא מצליחים לחזור לחייהם ולהורותם.

נבו כותב יפה. מנסה לתת לכל דמות סיגנון משלה. לפעמים קצת מצליח. אבל הסיפור מקרטע. לפחות עד הנקודה אליה הגעתי, הסיפור היה רק בשלב האקספוזיציה. בנוסף נבו מקפץ בין דמות לדמות והקורא מנסה לעקוב אחריו, מתנשף.
אם יש משהו שאני ממש שונאת, זה שיבוץ מלים כביכול ערביות בטקסט בעברית, להדגיש את מוצאה של הדמות (כזה "אִבְּני", "יָאמָה" וכו') זו טכניקה שאני לא אוהבת גם בשפות אחרות, וגם סופרים ידועי שם משתמשים בה (כמו המינגוויי ב"למי צלצלו הפעמונים", למשל). בנוסף כתיבתו של נבו עמוסת משמעויות, עם הרבה דיבור פנימי של הדמויות ותיאורים רבים - סגנון שאני פחות מתחברת אליו.

זה חצי הספר הראשון של נבו שאני קוראת. אולי אני עושה לו עוול. הספר נכתב ב2004 ומושפע מאירועים שקרו בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, עם גישה שנראית קצת אנכרוניסטית היום. הספר יוחזר לספריית הבניין שם ייתקל, בשאיפה, בקורא סובלני ממני.

לפני 8 חודשים•yaelhar
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

אחרי שקראתי את הספר הזה אני בהלם שמעולם לא קראתי את אשכול נבו. אני תמיד ידעתי שהוא סופר מאוד מוערך, ויש לו בית ספר לכתיבה, אבל לא ידעתי שמעבר לכתיבה מסתתר, גם אדם שלא רק אוהב לכתוב שמסתכל בדמויות באופן רגיש, ומשרטט את רגשותיהם ומחשבותיהם בצורה מיוחדת. אני מודה שקראתי כמה ספרים של סופרים שלמדו איתו כמו נתנאלה שליזנגר שכתבה את אחרי המעשים, אפילו ראיתי קווי דימיון.
הסיפור מגולל את סיפורם של ארבעה משפחות בבניין אחד, יש את זוג הסטודנטים נועה ועמיר, סימה ומשה הנשואים ולצידם משפחה ששכלה את בנם גידי, ומשפחה הערבית עם העובדת הערביה ג'ינה יותם האח השכול אחיו נקשר מאוד לעמיר והם משחקים שח-מט. בנתיים גם זוג נשואים נקשר מאוד לסטודנטים, והם עוברים תהפוכות בנישואין בזוגיות,יחד עם זאת המצב הביטחוני, העלילה מתרכזת בתקופת רצח רבין והפיגועים שלאחר מכן, כנראה הספר נכתב בתקופה זו ומאוד השפיע על הסופר. הדמויות נכתבו בצורה כל-כך רגישה בחן, ראיתי את עצמי מתחברת לכל אחד. לעמיר ורגישותו לאחר ואהבתו לילדים, נועה הסקרנית שמרגישה זרה כי היא גבוהה ואהבתה לצילום, סימה המקסימה שאוהבת לבשל ומייעצת לנועה ונועה עוזרת לה עם לילך. בנתיים בעלה והיא רבים מדי פעם, וכל הדמויות נקשרות אחד בשני. וגם דמותו של מודי שהוסיפה לספר(חברו של עמיר)כל דמות היא עולם ומלואו, ממש כמו הסופר עצמו ממש אהבתי, אני לא סתם נתתי לזה 5 כוכבים כי מגיע לזה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי החמודה
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

ספר זה היה הראשון שקראתי לאחר תקופת בצורת ארוכה בה התמקדתי בספרות מקצועית והתרחקתי מסיפורת, ללא כוונת מכוון – כך יצא.
וככזה, הוא הדגיש והזכיר מבחינתי את כל מה שיפה בספרות העברית שלנו.
הכתיבה קולחת ומצאתי עצמי אט אט אך בהדרגה רציפה מזדהה עם הדמויות השונות ונכנס לנעליהן.

הספר הודפס ב 2004 והוא עוסק בהווייתם של ארבע משפחות ודמויות לווין נוספות במושב מעוז ציון של שנות התשעים, טרם האיחוד עם היישוב מבשרת ירושלים אשר מיסד את היישוב של היום – מבשרת ציון.

דרך משעולן של המשפחות בעלילה, בארבעת הבתים, אנו מקבלים הצצה אותנטית לישראליות של אז, ובחלקה גם של היום: השכול , תקופת הפיגועים בישראל בכלל ובירושלים בפרט, רצח רבין, הטיול הארוך לדרום אמריקה (או למזרח) של אחרי צבא, הקהילתיות שלעיתים היא חונקת ולעיתים מהווה הצלה, המאבק לשרוד כלכלית, השסעים השונים בחברה הישראלית (חילונים דתיים, עדות כאלו ואחרות), והללו מתובלים באהבה, כמיהה, געגועים, חלומות ויצרים.

הכתיבה נעימה לקריאה, ומאפשרת את גמיעת הספר בבת אחת, ולפרקים, כאחד – בחרתי בדרך השנייה והחזקתי בו שבועיים שלושה כאשר בכל יום אני מאפשר לעצמי לחזור לעולמם (ולבתיהם) של עמיר ונעה, משפחתו של יותם, משה וסימה, צאדק ומשפחתו, ועלילות מודי בדרום אמריקה.

נראה כי נבו ביצע עבודת הכנה יסודית בשחזור התקופה והאירועים (ניתן ללמוד על כך בדף התודות בסופו של הספר) והודות לכך, ההצצה לאיך שהיינו אז, כאן בישראל, היא אכן נאמנה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•Josefico
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

ב2 מילים: יצירת אומנות.
בחיים לא חשבתי שאפשר לתאר את געגוע במילים, אבל אשכול נבו הצליח. והוא הצליח כל כך טוב שפשוט התחלתי להתגעגע.
להתגעגע לבן זוג שלי שראיתי אותו יום לפניי, למשפחה שלי שבקצה השני של הארץ ולתקופות עבר שלא יחזרו.
הספר כתוב בשפה הכי פשוטה שיש, אך בו זמנית גם כל כך מדויקת.
כל מילה הייתה מונחת במקומה.
בין הבתים פה ושם צצים קטעים בחרוזים, שכל כך שבו את ליבי והקפיצו לדעתי את הספר כמה רמות מעל, הם היו כל כך טובים שהייתי חייבת לקרוא אותם בקול כדי לחלוק אותם עם האוזניים שלי, ולא רק עם העיניים.
במהלך הספר לא יכלתי להגיד שהתאהבתי, אבל בסוף הכל התחבר ביחד בצורה כל כך יפה שפשוט הוקסמתי.
דמויות כל כך אנושיות, שאפשר להזדהות עם כל אחת ואחת מהן!

נ.ב- לא הבנתי את הקטע של הכריכה, לא התחברתי אליה בכלל

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Are you ready kids?
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

קראתי ביקורות גרועות על הספר אבל לא חשבתי שאנטוש אחרי 10 עמודים. עוד לפני שהגעתי בכלל להבין את תוכן הספר התייאשתי מצורת הכתיבה המזעזעת. תתי פרקים תלושים אחד מהשני, כתובים בחצאי חרוזים, שכמעט כל אחד מהם בגוף ראשון - כל פעם של דמות אחרת. כשכל חצי עמוד אני צריכה להתאמץ להבין מי מדבר עכשיו ועל מה התייאשתי אחרי פחות מחצי שעה. בלתי נסבל.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ענתי10
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

זה הספר הראשון של נבו שיצא לי לקרוא. לאור העובדה שמראש לא הגעתי עם ציפיות גבוהות (מה שלמרבה האירוניה דווקא היה אמור לשחק לטובתו) בכל זאת הצלחתי להתאכזב קשות. לאורך הספר התלבטתי אם הייתי כולל אותו תחת "לא משהו" הסתמי הרגיל לבין "בזבוז של זמן" ששמור בעיקר לספרי עזרה עצמית בשקל תשעים או ספרים אחרים שמצליחים לעצבן אותי מרה.
נראה שבכל זאת בחרתי בסופו של דבר ב"בזבוז של זמן".
מדוע בעצם? הרי הקריאה בספר קולחת מאד, נראה שרבים מאד קראו אותו ונהנו. אינך סובל מהקריאה ו... ובכן, כאן בעצם מסתכם כל הסיפור. זו התכונה הטובה העיקרית והיחידה איתה אני יכול לתאר את הספר. הקריאה קולחת.

מעבר לכך? אשכול מנסה לתאר את החברה הישראלית שלנו. יצאו לו שני סטודנטים אשכנזים תל אביביים למדעי הדשא שמהגרים לאזור ירושלים, זוג מזרחי עילג שנע בין יחסי אהבה-דחיה לדת לטקסי גירוש שדים, משפחה שכולה לא מתפקדת, וערבי מחמד על תקן הקורבן הקבוע של היהודים שמתעמרים בו להנאתם לאחר הוברח כילד מביתו ע"י אותם יהודים נוראים.

נתחיל מהדמויות. הן פלקטים אנושיים. שום דבר שמצליח ליצור שמץ של הזדהות או הרגשה שמדובר באדם אמיתי מאחורי הדמות (ואולי קצת ספוילרים בהמשך. ראו הוזהרתם, לא שזה נראה לי כל כך קריטי במקרה זה). עמיר הוא סטודנט לפסיכולוגיה שמתחזק מערכת יחסים עם נועה, צלמת מתוסבכת שלומדת בבצלאל (נראה כי לבצלאל יש פרק מרכזי בעלילה, הקורא יוכל להתרשם שמיטב מאורות האומה מתרכזים שם). לוקח לו בערך יומיים לעבוד עם כמה משוגעים קלילים שמעיקים על נפשו העדינה כדי להספיק לרדת קצת מהפסים. נעה, חברתו, היא הצלמת חובבת מראות הפיגועים שלוקחת את הצילומים שלה ברצינות תהומית (שלא פלא שמצליחה לחרפן את עמיר במהירות יחסית).

סימה ומשה זכיאן הם בעלי הבית המזרחים - כורדים לא ממש משכילים, משה מתבייש כי הוא חסר תעודת בגרות, נהג אגד. משה בהשפעת אחיו הרב רוצה לחזור קצת בתשובה, סימה, עקרת הבית הרתחנית עם "העיניים של הנמרה" (לא לדאוג, אם פספסתם את התיאור הזה נבו ידאג לחזור עליו שוב ושוב עד זרא כדי שתבינו עם מי יש לכם עסק) שמדי פעם מפנטזת לה על עמיר. כשאבא של משה עובר ניתוח וקצת מתחרפן, המשפחה ממש תזמין מגרש שדים כפי שידוע כי כל משפחה בישראל עושה בשנות האלפיים.

עומק הדיאלוגים בספר הוא מרהיב. דוגמה אופיינית:
"תגידי סימה, היא אומרת בסוף, קורה לך לפעמים, זאת אומרת, קרה לך פעם, זאת אומרת, יוצא לך לפעמים לחשוב על גברים אחרים, אני מתכוונת חוץ ממשה?
הלב שלי נפל למכנסיים, וגולש משם, כמו מטבע, עד לגרביים. מאיפה היא יודעת? לא סיפרתי על החלומות של לאף אחד, אפילו לא למירית, אז איך היא עלתה על זה? מה, מלמדים אותם שם בבצלאל לצלם מחשבות של אנשים? איזה פחד."
אכן, איזה פחד ואף אימה. היזהרו חברים, פלישת הטלפתים מבצלאל...

בין השאר יש שם משפחה שכולה עם הורים לא מתפקדים, ילד קטן שמתחבר עם עמיר ולא ממש מעורר הזדהות למרות הפוטנציאל, וכמובן איך אפשר בלי? צאדק, הערבי שגורש מביתו ובהמשך נטפלים אליו כמה שוטרים יהודים עילגים ("המפקד-הגמד") שלמדו כנראה לבצע את מלאכתם מהשוטר אזולאי (רק ללא טוב הלב וכשרון המשחק מהסרט המקורי), יתפרו לו אח"כ תיק על לא עוול בכפו כמובן ובחזרה לקלבוש.

לא תמצאו ולו מילה בספר שתתאר מדוע וכיצד קרה שאותם ערבים ברחו מביתם, ובכך הספר מצטרף לז'אנר הביקורת "האמיצה והנוקבת" המכה על חטא ורגשות ה"סליחה ששרדנו" הכה פופולריים במחוזותינו. זה הולך טוב יחד עם תיאור השוטרים הקלגסים והטיפשים בספר, ועוד יותר מצוין עם התודות בסוף לחבר'ה שעזרו למחבר "להבין, להתחיל להבין, את חווית הנכבה". ביניהם למרבה חוסר ההפתעה -איתן ברונשטיין מהארגון הקיקיוני "זוכרות" –אותו ארגון שמגדיר גם את רמת גן וגבעתיים כהתנחלויות.

בקיצור, הספר הוא אסופה של סטריאוטיפים לא מוצלחים במיוחד על החברה בישראל, היהודי, הערבי, החרדי, המסורתי, האשכנזי החילוני המשכיל, המזרחי המסורתי/חרדי הלא משכיל, השוטר האטום והמרושע וכן הלאה וכן הלאה שמודבקים מלאכותית על דמויות קרטון, כדי לייצר עלילה.
זהו ספר שמתיימר להראות כביכול את המורכבות של החברה הישראלית, אבל בעיקר מצליח להראות את נקודת מבטו של המחבר מ... ובכן, מבצלאל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אוריאל
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

כתיבה יפה ואחד הספרים היפים שקראתי, מי שיתחבר לאשכול נבו יאהב את כל שאר ספריו אך לדעתי זה אחד הטובים שלו

לפני שנתיים•
★★★★★
•דודי שן
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

מעפאן - יודעים מה זה? נכון. מאמין שהמילה הזו מאוד שכיחה בסביבת התרחשות הספר ובקרב כוכביו של הסיפור. היא גם מתאימה כמילת תיאור לספר הזה,
כי בתכל'ס (כנ"ל) - אין בו כלום. אוסף דפים אנמים כרוכים לספר - עם כלום בתוכו. השכן שלי השכן שלך - כולם שם, אז ??
אז, יודעים מה - אם עוד לא הגעתם אליו - בחייאת (כנ"ל) - עזבו.

אגב, מאמין שאשכול נבו לא מסתתר כאן מאחורי אחד החתולים או מאחורי סוכריה על מקל, אולם אם כן אז, סבבה (כנ"ל) ד"ש ממני, ודע כי אני אישית את נוילנד אהבתי. אבל רק אותו. רמז וטיפ, ממני הקטן, לספר הבא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

לפני קצת יותר מחודש מצאתי מכתב שכתבתי בערך בגיל 10 ובו הופיעה הבדיחה על יאסר ערפאת, ג'ורג' בוש, אריק שרון וחסאן נסראללה שיושבים יחד במטוס, פתאום הטייס מודיע על נחיתת חירום. בנדיבותי, אחסוך מכם את סוף הבדיחה, ממש כמו שחסכתי מעצמי את סוף הספר של אשכול נבו. כן. צר לי, אך אשכול נבו לא רק מספר לנו על זוג כורדים, זוג אשכנזים, ערבי מגורש ומשפחה שכולה, אלא עושה זאת גם בחרוזים רחמנא ליצלן. כמי שמתיימר לכתוב ספר על המפץ הגדול של החברה הישראלית אחרי רצח רבין, נבו נופל לכל הבורות שבדרך, והחמור מכולם - הישאבות לסטריאוטיפים שטחיים, שמילא שהם עושים עוול לחברות שלמות, הם הופכים את הספר למשעמם וסתמי.
הערבי - אותנטי, מחובר לאדמה, מגורש ומנושל מן הנחלה אליה לא יפסיק להתגעגע בכאבי פאנטום
השכולים - מפספסים את הילד החי, כמו את החיים עצמם ואת הזוגיות, באבל ויגון על הבן החייל שנהרג
הכורדים - הבעל נמשך למסורת, היא בתרגום של ש"ס הופכת סיוט לכל הסביבה, המשפחה המורחבת מטבריה מעירה לכלה על עומק מחשוף ואורך שרוול וטקסים פאגנים זה בכלל כיף, ככה זה אצל הכורדים, לא?
איזה מזל שיש סטודנטית אשכנזיה מבצלאל כדי שנסגור את הסט. קליק במצלמה.

מי שחי בישראל יותר מחצי שעה, מצופה ממנו להבין שהעולם קצת יותר מורכב, מאתגר, מעניין, מופרע, הזוי, מבהיל, משגע, ממכר, הרבה. אבל את הבדיחה הזו אשכול נבו לא הבין. חבל.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
דירוג
5.0
לפני 18 שנים

“מדהים! מושלם! חובה לדעתי, במיוחד לאוהבי הספרות העברית ולאוהבי סגנון ה"ראשומון".”