• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

מאת אשכול נבו

הביקורת של ליהי

תמונה של ליהי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

מאת אשכול נבו

הביקורת של ליהי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ליהי
הוצאה לאור:זמורה ביתן - עמודים לספרות עברית
שנת הוצאה:2004
סדרה:עמודים לספרות עברית
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
erez_s
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

מדהים! מושלם! חובה לדעתי, במיוחד לאוהבי הספרות העברית ולאוהבי סגנון ה"ראשומון".

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נדיה
נדיה
1קורא|גיל ממוצע39|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ליהי

ליהי

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
53 ביקורות•4 נבחרות•70 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של ליהי
ליהי
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות53
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה70
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית24ספרות מתורגמת22מתח ריגול והרפתקאות2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ליהי

כל הסיפורים

כל הסיפורים

אברהם ב. יהושע

זה הספר הכי טוב שקראתי עד עכשיו בימי חיי.

בדרך כלל אני לא מתה על סיפורים קצרים. תמיד אני מרגישה שאני לא מספיקה להתחבר לדמויות, וכבר הסיפור נגמר. זה תמיד נראה לי שטוח מדי ולא מעמיק למקומות אליהם אני אוהבת להגיע עם הדמויות. אבל בקובץ הסיפורים הקצרים הזה הדבר שונה.

קובץ הסיפורים הזה נדמה בעיני כחיים עצמם. יהושע מטפל בכל האלמנטים הכי חשובים של חיינו בצורה מדהימה ונוגעת ללב. יש שם סיפור על מוות, סיפור על אהבה, סיפור על שינה, מערכת יחסים בקריסה, סיפורים פוליטיים ועוד.

הדמויות עגולות, עמוקות, לא משנה שלעיתים אפילו את שמן המספר לא טורח לומר לנו. החיבור הוא מיידי, עצמתי. רמת ההזדהות (שלי לפחות) היתה מאד גבוהה וזה מה שמשך אותי כל כך לספר הזה. כל כך הרבה חמלה מייצר יהושע אצל הקורא כלפי דמויותיו. כל כך הרבה עצב טמון בהן, וכל כך הרבה יופי כי שקראתי את הספר פשוט הרגשתי שיש בו הכל, וכמו שציינתי כבר קודם - החיים עצמם.

הסיפורים הם לעיתים הזויים, מיסטיים משהו, הגבול בין דמיון למציאות לא תמיד ברור ולעיתים כלל לא ברור, ועדיין יש בהם כל כך הרבה אמת, הדברים הקטנים, היומיומיים, האמיתיים והמוחשיים כל כך מתחבאים בין המטאפורות הפוליטיות המרתקות.

הדמויות שלו הן אנשים קטנים, לרוב בודדים, הזויים לעיתים, ברוב במוחלט של הסיפורים עושים הגיבורים מעשים מטורפים לחלוטין ועדיין, הכל נדמה פתאום כל כך הגיוני! למה בעצם שלא ארצה לרצוח את הילד של האקסית שלי? למה באמת שלא אצא לי פשוט במשך יום העבודה לישון כי אני כל כך עייף? ועוד ועוד...

כל מה שלא אנסה לכתוב פה לא ישווה לחוויה המופלאה שעברתי עם הספר הזה בשבועיים האחרונים. הוא פשוט מדהים ובראש ובראשונה "שלשה ימים וילד", גולת הכותרת של הספר הזה, סיפור שכבר הכרתי מקובץ סיפורים אחר שלו שקראתי בעבר ושוב חזרתי להתענג עליו כבפעם הראשונה.

פשוט תקראו. לפחות תנסו. בעיני יותר טוב מזה אין (או שאני עוד לא הגעתי לזה)

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
קציצות

קציצות

אילן הייטנר

זה ספר פשוט מתוק! מתוק ברמות על. קשה לי מאד להאמין שמישהו שנמצא בשנות ה- 20 או ה- 30 לחייו לא יתחבר לספר הזה.
זהו סיפורו של אריאל גסטנר, בחור בן 36, זיין מדופלם, שמחליט לחפש אהבה אמיתית. הבחור חי ונושם תל אביב, ופשוט מספר לנו על החיפוש שלו. הוא לא בוחל בשום תיאור, קללות של אנשים ברחוב, טיפוסים שונים ומשונים הסובבים אותו, תיאורים מפורטים של חיי המין והפנטזיות שלו ובעיקר בעיקר, עפ"י מיטב המסורת ה"הייטנרית", המחשבות ה"פילוסופיות" שיש לו על כל דבר ועניין, ובאופן כל כך משונה, הן בדיוק אותן מחשבות "פילוסופיות" שיש לכל אחד מאיתנו (טוב, לא אגזים, אבל אני משערת שלרובנו...)
הדבר הכל כך יפה בספר זה שאתה קורא אותו וכל רגע מסכים עם ה"שטויות" שכתובות שם, הקורא אומר לעצמו "זה כל כך נכון, יא-אללה". ומכאן גם ההזדהות הגדולה שנוצרת, עם הגיבור, עם מחשבותיו, עם החיים. אותם חיים שיש לכולנו, אותו רצון באהבה שיש לכל הרווקים שביננו, ואולי גם אצל אלה שכבר לא כל כך רווקים...

מעבר לעניין הנוצר דרך צורת הכתיבה האישית מפי הדמות המאד מעוררת הזדהות ישנו כאן סיפור אהבה מאד יומיומי, ולפיכך גם מאד מרגש.
סיפור על מערכת יחסים, לא מושלמת, לא גרנדיוזית, לא גדולה מהחיים, שהזכירה לי את אותה התרגשות שחוייתי כשקראתי את "ארבעה בתים וגעגוע", זה יושב בערך על אותה נישה לטעמי.

אין לי הרבה מה להוסיף, כדאי פשוט לקרא, בעיקר אם אתה בן 20-39 (פלוס - מינוס ), ובעיקר אם אהבת את "חכמת הבייגלה".

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
אש בבית

אש בבית

איריס לעאל

זה סיפור ממש מקסים על אשה קטנה בת 43 בשם ליזה. היא קטנה, היא יפיפיה, היא קפריזית בטירוף, יש לה אופי מלא סתירות והיא מלאת שגעונות. קל מאד להתחבר אליה, אפילו שהיא עושה דברים לא ממש יפים, כמו לעזוב את בעלה אחרי 10 שנות נישואים, למרות שהוא בעל החלומות, כליל השלמות, לטובת בחור לא פחות קפריזי הצעיר ממנה בשבע שנים.

תוך כדי ההכנות לאירוח זוג חברים למשך השבת בכפר בו הם גרים ביחד, נחשף בפני הקורא סיפור חייה של ליזה, ההיכרות עם אדי, "בעלה" החדש, וכמובן הילדות בה לא ליקקה דבש.. ליזה גדלה בשכונת עוני בדרום תל אביב עם אמא שכל מילה לנסות לתאר אותה רק תפחית מהטיפוס שלה, ואביה המותיר אותה יתומה בגיל צעיר.

הסיפור קופץ קדימה ואחורה בזמן בלי היסוס, דבר קשור בדבר שקשור בדבר. הכל ססגוני מלא חיים ומלא טעם, הדמויות הבישולים, החיות והטיפוסים השונים. סיפור מלא בכל טוב.
עוד סופרת ישראלית מוכשרת, סגנון מאד עכשווי, מאד מזכיר ספרים אחרים שיצאו בשנים האחרונות, התחושה של "חיים אמיתיים" והירידה לפרטים הקטנים ביותר. הצלחתי להזכר בשלומית אברמסון, וגם בצרויה שלו תוך כדי הקריאה, אבל מצד שני גם יש משהו אחר ויחודי שלא היה בספרים האחרים מאותו הסגנון שקשה לי להצביע עליו.

בכל מקרה, מומלץ מאד, ובטח למי שמתחבר לספרות ישראלית.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
ספר האשליות

ספר האשליות

פול אוסטר

אני אעז ואומר שזה הספר של אוסטר שהכי אהבתי, וקראתי כמה ספרים שלו.
עוד אוסיף, שזה ספר חובה לאוהבי קולנוע קלאסי.
לא ידעתי שאפשר לתאר סרטים שלמים במילים, ולגרום להנאה כל כך גדולה ולהבנה כל כך עמוקה של הסרט. לדמיין אותו בצורה מושלמת ממש כאילו צפית בו, עד שקראתי את הספר הזה זה היה נראה לי סותר...

דיוויד זימר מאבד את משפחתו - אשתו האהובה ושני ילדיו הקטנים בתאונת מטוס. דיוויד נכנס לדיכאון בלתי רגיל, הוא על סף אבדון מוחלט עד שנתקל במקרה בטלוויזיה בקטע קצר מסרט אילם שעשה במאי סרטים עלום בשם הקטור מאן. הקטע מעלה חיוך על שפתיו, ודיוויד יוצר למסע מחקרי על אותו במאי ומתחיל לכתוב ספר אודות עבודתו ויצירותיו.
אותו הקטור מאן נעלם באורח מסתורי בשנת 1929 אחרי שביים סרטים בודדים בלבד, ועובדה זו לא ממש עניינה את דיוויד במחקרו, עד שהוא מקבל מכתב מאשה מסתורית בשם פרידה ספלינג, הטוענת שהיא אשתו של הקטור מאן. בעקבות מכתב זה יוצא דיוויד למסע די הזוי לעבר גילוי עברו וסודותיו של אותו מאן, בעל כורחו בעצם, הוא מתגלגל לתוך פרשיות סבוכות מעברו של הבמאי.

ספר מעניין ביותר, ומעל הכל גורם להרהורים על הקשר שבין היצירה והחיים, על הקשר של אמן לקהלו. אלי הנושאים האלה קרובים באופן אישי ולכן הספר מאד ריתק אותי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
מסע אל תום האלף

מסע אל תום האלף

אברהם ב. יהושע

א.ב לא אכזב גם הפעם! (הוא אכזב רק פעם אחת, ב"אש ידידותית"...)
אמנם אני חייבת לציין שזה לא ספר "זורם", הוא די קשה לקריאה, לקח לי המון זמן לסיים אותו, אבל היה שווה.

א.ב משתמש כרגיל בלשונו הציורית ומלאת הפרטים, אך הפעם לוקח את הקורא רחוק, יותר מאלף שנים חורה, למשפחה יהודית מהמאגרב, משפחה מאושרת המורכבת מגבר אחד בעל שתי נשים.
בן עטר נשוי באושר לשתי נשותיו ואוהב אותן מאד, גם הן מאושרות וטוב להן בחייהן. בן עטר הוא סוחר ממולח, יש לו שותף ישמאעלי נאמן, ושותף נוסף, אחיינו האהוב רפאל, שגלה לפאריס, עיירה קטנה באירופה הרחוקה. הכל מתנהל שנים על מי מנוחות, שלושת השותפים מגלגלים את ענייניהם בהצלחה מרובה, אך העניינים מתחילים להסתבך כשרפאל נושא לו אישה חדשה, אשכנזיה תכולת עיניים וצהובת שיער בשם אסתר-מינה. הגב' אסתר מינה מפתחת |הדגש|רתיעה|סדגש| מהשותפות של רפאל עם דודו בעל שתי הנשים, ברוח חרם דרבינו גרשום, וגורמת לדוד האוהב לנסוע בספינה ישנה עד פאריס הרחוקה, עם שתי נשותיו האהובות, על מנת להוכיח לה שבעצם אין לה ממה |הדגש|להירתע|סדגש|.

הפן ההיסטורי בסיפור מאד חזק ומאד מרתק, אנחנו נחשפים לעולם שלפני אלף שנה, שלפחות לי אישית, ממש לא היה מוכר. מאד מעניין ללמוד על המנהגים הדתיים של אז, שבמפתיע מאד קרובים למנהגים של היום, ובכלל האוירה והעולם של אותה תקופה, נחשף מרתק לעיני הקורא.
מלא רגש ומלא אהבה, כדרכו של הסופר האהוב עלי כל כך.
מומלץ ביותר.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
בעיה קטנה

בעיה קטנה

מארק האדון

לג'ורג', אב משפחה בן חמישים פלוס, פנסיונר טרי יש "בעיה קטנה": אקזמה בירך. הבעיה היא, שהוא בטוח שזה סרטן! ומכאן מתחיל הסיפור ומתגלגל, מתאר בצורה אמינה ומרתקת את החרדות העוברות עליו עד שהוא מגיע לסף שיגעון.
התהליך הנפשי שעובר ג'ורג' משפיע על כל המשפחה, שגם ככה אינה נורמלית לגמרי...
אישתו הכמושה מנהלת רומן לוהט מהצד, בתו הווכחנית והכוחנית עומדת על סף נישואין שניים לבחור שנוי במחלוקת, ובנו ההומוסקסואל גם הוא מתמודד עם שאלות הרות גורל לגבי הזוגיות שלו.
מה שכל כך אהבתי בספר זה את האמת שבו. זה סוג הספרים שאני הכי אוהבת, ספרים שמדברים על החיים, ספרים שאני מרגישה שקורים בהם דברים שיכולים לקרות גם לי, או שקורים גם לי... ההזדהות עם רגשותיהם של הדמויות היתה מוחלטת!
כל הדמויות בנויות היטב ובצורה אמינה, קל להזדהות עם כולם, וכולן אהובות, אף דמות כמעט לא מעצבנת, הסיפור מסופר מכמה נקודות מבט, עוד דבר שמאד אהוב עלי בספרים.

חשוב לציין שבספר ישנם תיאורים "לא נעימים", בלשון המעטה, שלי היו קשים קצת לקריאה. לא אתאר מה בדיוק, כדי לא להרוס, אבל כדאי להתכונן נפשית..

בקיצור - מומלץ מומלץ מומלץ, במיוחד למי שאוהב את סוג הספרים הזה.. כפי שתיארתי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ליהי
עולם הסוף

עולם הסוף

אופיר טושה גפלה

אני חושבת שזה אחד הספרים המעניינים שקראתי, כשהמונח "מעניין" מתייחס כאן לכמה וכמה דברים: הסיפור עצמו, סגנון הכתיבה, הדמיון המטורף, בניית העלילה והרמזים..............
הסופר המיוחד הזה, שזה ספרו הראשון הוא בעל דמיון מופלא וסוחף, זה פשוט מרתק לקרוא מה שהוא המציא זה ספר חצי בדיוני וחצי אמיתי, אבל גם הבדיוני נשמע כל כך הגיוני... העולם שאחרי המוות של אופיר טושה גפלה הוא עולם מופלא ומרתק שרוצים לקרוא עליו עוד ועוד לפרטי פרטים... (לפחות אני...)
הספר הוא גם מאד מאד אינטרטקסטואלי, הוא מדבר עם כל כך הרבה סופרים וספרים לפניו...
אני מצאתי בו את אורי אדלמן ואת סרמאגו ועוד הרבה דברים שהזכירו לי דברים אחרים שלא יכולתי לשים עליהם את האצבע אבל זה מעניין כי זה כמו בליל מיוחד כזה
הספר הוא גם ספר מתח/ בלשי, גם רומן, גם מדע בדיוני שכזה, כל כך הרבה סגנונות באחד שמתיישבים נפלא ביחד.
מאד מאד מיוחד ומומלץ!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליהי
דודה פרהומה לא היתה זונה

דודה פרהומה לא היתה זונה

יוסי אבני-לוי

הספר נוגע בשני נושאים, האחד מאד פופולרי בספרות הישראלית ובשנים האחרונות בפרט, והשני קצת פחות חשוף בדרך כלל לקורא הממוצע:
את הנושא הראשון הייתי מגדירה כ"המשפחה המסורתית-עדתית", חיי העוני בשכונה נידחת זו או אחרת.
הנושא השני הוא בפשטות: הומוסקסואליות.
בשני הנושאים מטפל הסופר בצורה די מעניינת, הוא מספר לנו על החיים במשפחה פרסית קשת יום, דמות אם חזקה ומעניינת (כרגיל...), קשר מאוד מיוחד בין האם לבן, המאכלים, הריחות, הטיפוסים... מוכר מעוד הרבה ספרים אחרים ועדיין מעניין.
הנושא השני חושף את הקורא לעולם ההומוסקסואלים בצורה מאד ישירה, בלי גינונים ו"החלקות", כמו שזה, לטוב לרע. אין התיימרות של הסופר להציג את הקהילה באור חיובי, וכמובן גם לא באור שלילי. עם הרבה חמלה הוא מספר על עצמו בתוך העולם הזה. יש תחושה מאד חזקה לכל אורך הספר שהסופר מדבר על חייו, אם כי אני לא יכולה לומר אם זה נכון או לא כי לא בדקתי את הנושא... התחושה המועברת היא מאד אותנטית ואמינה, מתיאורי סקס, עדינים ונעימים, לא בוטים, ועד תיאורי מערכות יחסים מורכבות, יותר או פחות, בין שני גברים.
מה שיפה בספר זו הטבעיות בה הוא מתאר את חיי ההומואים, אין שם מלחמות או תיאורים על ההתמודדות עם "איך זה להיות הומוסקסואל", אנחנו כאילו נמצאים שלב אחד אחרי, במקום בו ההומוסקסואליות היא כמעט לגמרי מקובלת, הספר בכלל לא מטפל בנושא "המלחמה של הקהילה", כאילו בעידן נאור יותר, וזה מאד נעים.

ארבעה כוכבים מתוך חמישה, ספר קצת אחר, מומלץ.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליהי
פרפר (הפרפר)

פרפר (הפרפר)

הנרי שרייר

אני חושבת שהוא נכנס לרשימת עשרת הספרים הכי טובים שקראתי אי פעם.
אמנם לוקח זמן רב לקרוא אותו (לפחות לי לקח... כשבועיים וחצי), מאחר והוא עמוס בפרטי ובשמות וצריך לפעמים לחזור ולהתעמק, אבל מהצד השני הוא זורם וקריא ונפלא וסוחף לתוכו לגמרי!
פרפר הוא בחור בן 25, שבתחילת שנות ה- 30 של המאה הקודמת נדון על הריגה בצרפת ארצו, ונשלח למאסר עולם עם עבודות פרך בקולוניה הצרפתית גיאנה.
פרפר הצעיר לא מוכן להשלים עם עונשו ומגלגל בסיפורו את הרצון המתמיד להיות חופשי. הוא מספר על ניסיונות הבריחה שלו לאורך השנים, שלעיתים אף מצליחים.
בפרטי פרטים עסיסיים הוא מתאר את החיים בבתי הכלא השונים, בעבודת הפרך, בבידודים אליהם נשלח במדינות שונות. מה קורה בין גברים מסוכנים הכלואים יחד, לטוב ולרע. בתוך ההומוסקסואליות, האלימות והפחד המתמיד מהמוות עולות גם חברויות אמיצות ומרגשות.
האמת? אי אפשר ממש לתאר את הספר הזה, צריך פשוט לקרוא, ומהר!!
מבוסס על סיפור אמיתי.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליהי

ביקורות נוספות על "ארבעה בתים וגעגוע"

ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

#
איך אפשר לחשוב על ספר כל כך קריא כמשעמם? מוזר, אבל לא הצלחתי לסיים את הספר, ופרשתי אחרי 161 עמודים, מתוך 361 שהוא כולל.
קורותיהם של שני זוגות צעירים – אלה סטודנטים פריבילגים, שמתחבטים בעולמם הפנימי, ואלה נולדו וגדלו בפריפרייה הירושלמית, מתמודדים עם קשיי פרנסה ועם התקרבות/התרחקות מדת. יש גם משפחה ערבית שגורשה/ברחה מאותו בית בתקופת מלחמת השחרור. מול ביתם של שני הזוגות מתגורר ילד שעולמו חרב עליו. אחיו החיל נהרג והוריו לא מצליחים לחזור לחייהם ולהורותם.

נבו כותב יפה. מנסה לתת לכל דמות סיגנון משלה. לפעמים קצת מצליח. אבל הסיפור מקרטע. לפחות עד הנקודה אליה הגעתי, הסיפור היה רק בשלב האקספוזיציה. בנוסף נבו מקפץ בין דמות לדמות והקורא מנסה לעקוב אחריו, מתנשף.
אם יש משהו שאני ממש שונאת, זה שיבוץ מלים כביכול ערביות בטקסט בעברית, להדגיש את מוצאה של הדמות (כזה "אִבְּני", "יָאמָה" וכו') זו טכניקה שאני לא אוהבת גם בשפות אחרות, וגם סופרים ידועי שם משתמשים בה (כמו המינגוויי ב"למי צלצלו הפעמונים", למשל). בנוסף כתיבתו של נבו עמוסת משמעויות, עם הרבה דיבור פנימי של הדמויות ותיאורים רבים - סגנון שאני פחות מתחברת אליו.

זה חצי הספר הראשון של נבו שאני קוראת. אולי אני עושה לו עוול. הספר נכתב ב2004 ומושפע מאירועים שקרו בשנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, עם גישה שנראית קצת אנכרוניסטית היום. הספר יוחזר לספריית הבניין שם ייתקל, בשאיפה, בקורא סובלני ממני.

לפני 8 חודשים•yaelhar
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

אחרי שקראתי את הספר הזה אני בהלם שמעולם לא קראתי את אשכול נבו. אני תמיד ידעתי שהוא סופר מאוד מוערך, ויש לו בית ספר לכתיבה, אבל לא ידעתי שמעבר לכתיבה מסתתר, גם אדם שלא רק אוהב לכתוב שמסתכל בדמויות באופן רגיש, ומשרטט את רגשותיהם ומחשבותיהם בצורה מיוחדת. אני מודה שקראתי כמה ספרים של סופרים שלמדו איתו כמו נתנאלה שליזנגר שכתבה את אחרי המעשים, אפילו ראיתי קווי דימיון.
הסיפור מגולל את סיפורם של ארבעה משפחות בבניין אחד, יש את זוג הסטודנטים נועה ועמיר, סימה ומשה הנשואים ולצידם משפחה ששכלה את בנם גידי, ומשפחה הערבית עם העובדת הערביה ג'ינה יותם האח השכול אחיו נקשר מאוד לעמיר והם משחקים שח-מט. בנתיים גם זוג נשואים נקשר מאוד לסטודנטים, והם עוברים תהפוכות בנישואין בזוגיות,יחד עם זאת המצב הביטחוני, העלילה מתרכזת בתקופת רצח רבין והפיגועים שלאחר מכן, כנראה הספר נכתב בתקופה זו ומאוד השפיע על הסופר. הדמויות נכתבו בצורה כל-כך רגישה בחן, ראיתי את עצמי מתחברת לכל אחד. לעמיר ורגישותו לאחר ואהבתו לילדים, נועה הסקרנית שמרגישה זרה כי היא גבוהה ואהבתה לצילום, סימה המקסימה שאוהבת לבשל ומייעצת לנועה ונועה עוזרת לה עם לילך. בנתיים בעלה והיא רבים מדי פעם, וכל הדמויות נקשרות אחד בשני. וגם דמותו של מודי שהוסיפה לספר(חברו של עמיר)כל דמות היא עולם ומלואו, ממש כמו הסופר עצמו ממש אהבתי, אני לא סתם נתתי לזה 5 כוכבים כי מגיע לזה.

לפני שנה•
★★★★★
•אורי החמודה
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

ספר זה היה הראשון שקראתי לאחר תקופת בצורת ארוכה בה התמקדתי בספרות מקצועית והתרחקתי מסיפורת, ללא כוונת מכוון – כך יצא.
וככזה, הוא הדגיש והזכיר מבחינתי את כל מה שיפה בספרות העברית שלנו.
הכתיבה קולחת ומצאתי עצמי אט אט אך בהדרגה רציפה מזדהה עם הדמויות השונות ונכנס לנעליהן.

הספר הודפס ב 2004 והוא עוסק בהווייתם של ארבע משפחות ודמויות לווין נוספות במושב מעוז ציון של שנות התשעים, טרם האיחוד עם היישוב מבשרת ירושלים אשר מיסד את היישוב של היום – מבשרת ציון.

דרך משעולן של המשפחות בעלילה, בארבעת הבתים, אנו מקבלים הצצה אותנטית לישראליות של אז, ובחלקה גם של היום: השכול , תקופת הפיגועים בישראל בכלל ובירושלים בפרט, רצח רבין, הטיול הארוך לדרום אמריקה (או למזרח) של אחרי צבא, הקהילתיות שלעיתים היא חונקת ולעיתים מהווה הצלה, המאבק לשרוד כלכלית, השסעים השונים בחברה הישראלית (חילונים דתיים, עדות כאלו ואחרות), והללו מתובלים באהבה, כמיהה, געגועים, חלומות ויצרים.

הכתיבה נעימה לקריאה, ומאפשרת את גמיעת הספר בבת אחת, ולפרקים, כאחד – בחרתי בדרך השנייה והחזקתי בו שבועיים שלושה כאשר בכל יום אני מאפשר לעצמי לחזור לעולמם (ולבתיהם) של עמיר ונעה, משפחתו של יותם, משה וסימה, צאדק ומשפחתו, ועלילות מודי בדרום אמריקה.

נראה כי נבו ביצע עבודת הכנה יסודית בשחזור התקופה והאירועים (ניתן ללמוד על כך בדף התודות בסופו של הספר) והודות לכך, ההצצה לאיך שהיינו אז, כאן בישראל, היא אכן נאמנה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•Josefico
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

ב2 מילים: יצירת אומנות.
בחיים לא חשבתי שאפשר לתאר את געגוע במילים, אבל אשכול נבו הצליח. והוא הצליח כל כך טוב שפשוט התחלתי להתגעגע.
להתגעגע לבן זוג שלי שראיתי אותו יום לפניי, למשפחה שלי שבקצה השני של הארץ ולתקופות עבר שלא יחזרו.
הספר כתוב בשפה הכי פשוטה שיש, אך בו זמנית גם כל כך מדויקת.
כל מילה הייתה מונחת במקומה.
בין הבתים פה ושם צצים קטעים בחרוזים, שכל כך שבו את ליבי והקפיצו לדעתי את הספר כמה רמות מעל, הם היו כל כך טובים שהייתי חייבת לקרוא אותם בקול כדי לחלוק אותם עם האוזניים שלי, ולא רק עם העיניים.
במהלך הספר לא יכלתי להגיד שהתאהבתי, אבל בסוף הכל התחבר ביחד בצורה כל כך יפה שפשוט הוקסמתי.
דמויות כל כך אנושיות, שאפשר להזדהות עם כל אחת ואחת מהן!

נ.ב- לא הבנתי את הקטע של הכריכה, לא התחברתי אליה בכלל

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Are you ready kids?
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

קראתי ביקורות גרועות על הספר אבל לא חשבתי שאנטוש אחרי 10 עמודים. עוד לפני שהגעתי בכלל להבין את תוכן הספר התייאשתי מצורת הכתיבה המזעזעת. תתי פרקים תלושים אחד מהשני, כתובים בחצאי חרוזים, שכמעט כל אחד מהם בגוף ראשון - כל פעם של דמות אחרת. כשכל חצי עמוד אני צריכה להתאמץ להבין מי מדבר עכשיו ועל מה התייאשתי אחרי פחות מחצי שעה. בלתי נסבל.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ענתי10
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

זה הספר הראשון של נבו שיצא לי לקרוא. לאור העובדה שמראש לא הגעתי עם ציפיות גבוהות (מה שלמרבה האירוניה דווקא היה אמור לשחק לטובתו) בכל זאת הצלחתי להתאכזב קשות. לאורך הספר התלבטתי אם הייתי כולל אותו תחת "לא משהו" הסתמי הרגיל לבין "בזבוז של זמן" ששמור בעיקר לספרי עזרה עצמית בשקל תשעים או ספרים אחרים שמצליחים לעצבן אותי מרה.
נראה שבכל זאת בחרתי בסופו של דבר ב"בזבוז של זמן".
מדוע בעצם? הרי הקריאה בספר קולחת מאד, נראה שרבים מאד קראו אותו ונהנו. אינך סובל מהקריאה ו... ובכן, כאן בעצם מסתכם כל הסיפור. זו התכונה הטובה העיקרית והיחידה איתה אני יכול לתאר את הספר. הקריאה קולחת.

מעבר לכך? אשכול מנסה לתאר את החברה הישראלית שלנו. יצאו לו שני סטודנטים אשכנזים תל אביביים למדעי הדשא שמהגרים לאזור ירושלים, זוג מזרחי עילג שנע בין יחסי אהבה-דחיה לדת לטקסי גירוש שדים, משפחה שכולה לא מתפקדת, וערבי מחמד על תקן הקורבן הקבוע של היהודים שמתעמרים בו להנאתם לאחר הוברח כילד מביתו ע"י אותם יהודים נוראים.

נתחיל מהדמויות. הן פלקטים אנושיים. שום דבר שמצליח ליצור שמץ של הזדהות או הרגשה שמדובר באדם אמיתי מאחורי הדמות (ואולי קצת ספוילרים בהמשך. ראו הוזהרתם, לא שזה נראה לי כל כך קריטי במקרה זה). עמיר הוא סטודנט לפסיכולוגיה שמתחזק מערכת יחסים עם נועה, צלמת מתוסבכת שלומדת בבצלאל (נראה כי לבצלאל יש פרק מרכזי בעלילה, הקורא יוכל להתרשם שמיטב מאורות האומה מתרכזים שם). לוקח לו בערך יומיים לעבוד עם כמה משוגעים קלילים שמעיקים על נפשו העדינה כדי להספיק לרדת קצת מהפסים. נעה, חברתו, היא הצלמת חובבת מראות הפיגועים שלוקחת את הצילומים שלה ברצינות תהומית (שלא פלא שמצליחה לחרפן את עמיר במהירות יחסית).

סימה ומשה זכיאן הם בעלי הבית המזרחים - כורדים לא ממש משכילים, משה מתבייש כי הוא חסר תעודת בגרות, נהג אגד. משה בהשפעת אחיו הרב רוצה לחזור קצת בתשובה, סימה, עקרת הבית הרתחנית עם "העיניים של הנמרה" (לא לדאוג, אם פספסתם את התיאור הזה נבו ידאג לחזור עליו שוב ושוב עד זרא כדי שתבינו עם מי יש לכם עסק) שמדי פעם מפנטזת לה על עמיר. כשאבא של משה עובר ניתוח וקצת מתחרפן, המשפחה ממש תזמין מגרש שדים כפי שידוע כי כל משפחה בישראל עושה בשנות האלפיים.

עומק הדיאלוגים בספר הוא מרהיב. דוגמה אופיינית:
"תגידי סימה, היא אומרת בסוף, קורה לך לפעמים, זאת אומרת, קרה לך פעם, זאת אומרת, יוצא לך לפעמים לחשוב על גברים אחרים, אני מתכוונת חוץ ממשה?
הלב שלי נפל למכנסיים, וגולש משם, כמו מטבע, עד לגרביים. מאיפה היא יודעת? לא סיפרתי על החלומות של לאף אחד, אפילו לא למירית, אז איך היא עלתה על זה? מה, מלמדים אותם שם בבצלאל לצלם מחשבות של אנשים? איזה פחד."
אכן, איזה פחד ואף אימה. היזהרו חברים, פלישת הטלפתים מבצלאל...

בין השאר יש שם משפחה שכולה עם הורים לא מתפקדים, ילד קטן שמתחבר עם עמיר ולא ממש מעורר הזדהות למרות הפוטנציאל, וכמובן איך אפשר בלי? צאדק, הערבי שגורש מביתו ובהמשך נטפלים אליו כמה שוטרים יהודים עילגים ("המפקד-הגמד") שלמדו כנראה לבצע את מלאכתם מהשוטר אזולאי (רק ללא טוב הלב וכשרון המשחק מהסרט המקורי), יתפרו לו אח"כ תיק על לא עוול בכפו כמובן ובחזרה לקלבוש.

לא תמצאו ולו מילה בספר שתתאר מדוע וכיצד קרה שאותם ערבים ברחו מביתם, ובכך הספר מצטרף לז'אנר הביקורת "האמיצה והנוקבת" המכה על חטא ורגשות ה"סליחה ששרדנו" הכה פופולריים במחוזותינו. זה הולך טוב יחד עם תיאור השוטרים הקלגסים והטיפשים בספר, ועוד יותר מצוין עם התודות בסוף לחבר'ה שעזרו למחבר "להבין, להתחיל להבין, את חווית הנכבה". ביניהם למרבה חוסר ההפתעה -איתן ברונשטיין מהארגון הקיקיוני "זוכרות" –אותו ארגון שמגדיר גם את רמת גן וגבעתיים כהתנחלויות.

בקיצור, הספר הוא אסופה של סטריאוטיפים לא מוצלחים במיוחד על החברה בישראל, היהודי, הערבי, החרדי, המסורתי, האשכנזי החילוני המשכיל, המזרחי המסורתי/חרדי הלא משכיל, השוטר האטום והמרושע וכן הלאה וכן הלאה שמודבקים מלאכותית על דמויות קרטון, כדי לייצר עלילה.
זהו ספר שמתיימר להראות כביכול את המורכבות של החברה הישראלית, אבל בעיקר מצליח להראות את נקודת מבטו של המחבר מ... ובכן, מבצלאל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אוריאל
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

כתיבה יפה ואחד הספרים היפים שקראתי, מי שיתחבר לאשכול נבו יאהב את כל שאר ספריו אך לדעתי זה אחד הטובים שלו

לפני שנתיים•
★★★★★
•דודי שן
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

מעפאן - יודעים מה זה? נכון. מאמין שהמילה הזו מאוד שכיחה בסביבת התרחשות הספר ובקרב כוכביו של הסיפור. היא גם מתאימה כמילת תיאור לספר הזה,
כי בתכל'ס (כנ"ל) - אין בו כלום. אוסף דפים אנמים כרוכים לספר - עם כלום בתוכו. השכן שלי השכן שלך - כולם שם, אז ??
אז, יודעים מה - אם עוד לא הגעתם אליו - בחייאת (כנ"ל) - עזבו.

אגב, מאמין שאשכול נבו לא מסתתר כאן מאחורי אחד החתולים או מאחורי סוכריה על מקל, אולם אם כן אז, סבבה (כנ"ל) ד"ש ממני, ודע כי אני אישית את נוילנד אהבתי. אבל רק אותו. רמז וטיפ, ממני הקטן, לספר הבא.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•
ארבעה בתים וגעגוע

ארבעה בתים וגעגוע

אשכול נבו

לפני קצת יותר מחודש מצאתי מכתב שכתבתי בערך בגיל 10 ובו הופיעה הבדיחה על יאסר ערפאת, ג'ורג' בוש, אריק שרון וחסאן נסראללה שיושבים יחד במטוס, פתאום הטייס מודיע על נחיתת חירום. בנדיבותי, אחסוך מכם את סוף הבדיחה, ממש כמו שחסכתי מעצמי את סוף הספר של אשכול נבו. כן. צר לי, אך אשכול נבו לא רק מספר לנו על זוג כורדים, זוג אשכנזים, ערבי מגורש ומשפחה שכולה, אלא עושה זאת גם בחרוזים רחמנא ליצלן. כמי שמתיימר לכתוב ספר על המפץ הגדול של החברה הישראלית אחרי רצח רבין, נבו נופל לכל הבורות שבדרך, והחמור מכולם - הישאבות לסטריאוטיפים שטחיים, שמילא שהם עושים עוול לחברות שלמות, הם הופכים את הספר למשעמם וסתמי.
הערבי - אותנטי, מחובר לאדמה, מגורש ומנושל מן הנחלה אליה לא יפסיק להתגעגע בכאבי פאנטום
השכולים - מפספסים את הילד החי, כמו את החיים עצמם ואת הזוגיות, באבל ויגון על הבן החייל שנהרג
הכורדים - הבעל נמשך למסורת, היא בתרגום של ש"ס הופכת סיוט לכל הסביבה, המשפחה המורחבת מטבריה מעירה לכלה על עומק מחשוף ואורך שרוול וטקסים פאגנים זה בכלל כיף, ככה זה אצל הכורדים, לא?
איזה מזל שיש סטודנטית אשכנזיה מבצלאל כדי שנסגור את הסט. קליק במצלמה.

מי שחי בישראל יותר מחצי שעה, מצופה ממנו להבין שהעולם קצת יותר מורכב, מאתגר, מעניין, מופרע, הזוי, מבהיל, משגע, ממכר, הרבה. אבל את הבדיחה הזו אשכול נבו לא הבין. חבל.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
דירוג
5.0
לפני 18 שנים

“עד שקראתי את הספר, לא האמנתי שהבאזז סביבו באמת מוצדק, ועכשיו אני רק תורם לבאזז לגדול. ספר נהדר”

99/131
ביקורות על ארבעה בתים וגעגוע
הבאה
ג'ודי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 8 שנים

“לדעתי זה ספר חובה לכל ישראלי! מעבר לזה תמיד כיף לקרוא קצת בחרוזים”