ביקורת ספרותית על הכול מואר מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר בסדר

---

מקרה קלאסי של אכזבה!
הרבה זמן רציתי וחיכיתי לקרוא את הספר הזה, שמעתי דברים מופלאים על הספר ועל הסופר, סוף סוף יוצא לי לקרוא, ספר די מוזר, אבל אני חושב לעצמי שבטח אחרי כמה עשרות עמודים המוזרות הזו תפסיק או משהו כזה כי כמה אפשר למשוך את הגימיק, זה לא נפסק אלב אני מתרגל ותאמת מתחיל ממש לחבב את הגימיק (אני מתכוון למונולוגים של אלכס שכתובים כאילו אלכס כתב אותם קודם ברוסית ולאחר מכן תרגם עם מילון אחד לאחד, ועם המון טעיות), אבל דווקא מה שהפריע לי בא ממקום לא צפוי, בין החלקים של אלכס יש את החלקים של השטעטל הסוריאליסטי והבלתי קוהרנטי בעליל, שלעומת אלכס כתובים יפה מאוד בכישרון יוצא מן הכלל, ומספרים בעיקר סיפורים קטנים בשטעטל אבל בעצם, מבחינתי חסרי תוכלת ועניין ומאוד מציקים ובסוף לא מתחברים ממש לכלום.
מאוד חבל לי, ברור כל כך כמה כישרון יש לסופר הזה ואיזה פוטנציאל יש לו בידיים, ובמקום לכתוב מאסטרפיס הוא כותב ספר שיכל להיות הרבה הרבה יותר טוב אם הוא היה מתרכז באלכס ולא סוטה לשטעטל המיותר או לפחות לא כותב אותו בצורה כל כך לא קוהרנטית היה יוצא לו ספר מדהים.
בכל מקרה, שמעתי כל כך הרבה (ואני מקווה שזה לא יפיל אותי פעם נוספת) על הספר השני שלו של פויר, ושאנשים שלא אהבו את הכל מואר אהבו הרבה יותר אותו, כך שיש מצב שאני אוהב אותו. הוא מלא ובכל מיני גימיקים ואני בנאדם שמאוד אוהב שטיקים וגימיקים כאלה כאשר הם עובדים, רק שאני אחכה עם זה כמה זמן שהאכזבה קצת תשכח ולא תהיה לי בעיה לעבור לספר הבא של פויר בלי חששות מיותרים.

» ביקורות נוספות של erez_s
» ביקורות נוספות על הכול מואר