ביקורת ספרותית על לאכול, להתפלל, לאהוב מאת אליזבת גילברט
ספר בסדר

---

אם הסופרת הרשתה לעצמה לחלק את יצירתה לשלושה חלקים, ארשה זאת גם לעצמי.
איטליה עשתה לי כיף, היא מצליחה להעביר את ההתרגשות שלה מהשפה האיטלקית, עושה לי חשק מוזר לאכול פסטה, ומצליחה לחבב עלי את האנשים הנזכרים בסביבה.

הודו הייתה אכזבה, לא התחברתי לאווירה הרוחנית באשראם, ואני רק מצטערת על זה שהיא ויתרה על טיול ברחבי המיני יבשת לטובת כמה מנטרות. אבל אם זה עשה לה טוב... טוב.

אינדונזיה גורמת לי, מעל הכל, להיכנס לאתר של הדקה התשעים ולברר על טיסות קרובות לבאלי. תאורי אנשים ונופים שהופכים את הספר לחווית קריאה לא רעה, אחרי הכל.

» ביקורות נוספות של המילה הכתובה
» ביקורות נוספות על לאכול, להתפלל, לאהוב