ספינות טרופותאקירה יושימורה15אתחיל בזה שזהו אחד מהספרים המדהימים/המשפיעים שקראתי. אינני יודעת מה השפיע עלי יותר. מה טלטל את נימי נפשי ומה השאיר חותם עמוק בליבי.... אני חושבת שכל הספר , מתחילתו ועד סופו עשה זאת. אני חושבת שמה שתרם לספר הזה להיותו אחד הספרים הטובים היא הכתיבה המרוחקת של אקירה יושימורה, כתיבה אוביקטיבית ונטולת רגשות , נטולת נקיטת עמדה, נטולת ביקורת. בנוסף, החיים הקשים של אנשי הכפר, ההתמודדויות עם פגעי החיים ועם הרצון לחיות ככ נוגעים ללב ככ עדינים בשבריריותם... אינני יודעת מה אכזרי יותר. הרצון של בני הכפר לבוא או פונה סמה, או למרות שקבלו לידיהם בני הכפר בגד משומש, נגוע במחלה שמחו שמחה אמיתית, התרגשו כילדים והסתפקו בזה. במהלך הקריאה שכחתי לרגע שילד בן 9 מספר את הדברים, הבגרות שלו, הרגישות שלו, קנו את ליבי ומוחי הייתי שבויה בו. כשנזכרתי הסתכלתי בבני, בן 8 וחצי, שהתנהלות חייו שונים ככ מחייו של איסאקו, ששמחה ועצב היו שזורים זה בזה. שמחתי שחייו קלים יותר, מלאים באהבה ורגישות. שמחתי שהוא בטח לא צריך לדאוג לבני משפחתו שמא ימותו מרעב. נעצבתי כי חייו המלאים כל טוב, לא מוערכים מספיק, כי הוא רגיל לקבל הרבה דברים. כי לפעמים הפשטות מופלאה.. נהניתי מאוד. ממליצה באהבה...
נערה מברליןג'ייק ווליס סימונס13סגרתי את הספר ונשארתי עם תחושה כואבת וקשה... הרהרתי על רוזה - הנערה מברלין. הרהרתי על ילדי ה ״קינדרטרנספורט״ שנשלחו ללא קרובי משפחה ללונדון כשהמטרה היא להציל אותם. עצוב. כואב. מעטים ניצלו. רבים מתו. הספר כתוב בצורה טובה בעיני. מרתק, אמין, מרגש. כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי , עוד ספר על הנושא הכואב. האם ידמה לאחרים? להפתעתי, הוא נגע בצורה אחרת בנושא. הוא הצליח לרתק אותי, ללמד אותי, והחשוב , לרגש אותי. ממליצה מאוד.
הנסיך הקטן - מהדורה מיוחדת לרגל 70 שנה לצאת הספר אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)10הנסיך הקטן- ספר נצחי. חוגג 70 שנה ותקף ורלוונטי כאילו נכתב אתמול. כמובטח , על גבי הכריכה כתוב ״בעל תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה״. קניתי את הספר לילדיי, שיספגו קצת ספרות אחרת.... ואני מצאתי את עצמי קוראת בו שוב, מקריאה לקטן ונותנת לגדול לקרוא. בכל קריאה ישנן תובנות חדשות נוספות. הדיכוי של המבוגרים לדברים רוחניים כמו ציור, הריצה אחר הדברים הגדולים והתעלמות מהדברים הקטנים החשובים באמת. אי ראיית המבוגרים את היופי וההנאה מרגעים קטנים, ממחוות קטנות... ועוד ועוד. מדהים ומומלץ מאוד !!!
שמי מספר ארבעטינג-שינג יה13״מהפיכה תרבותית״ - צמד מילים שלא מסתדר לי. אוקסימורון ממש. היכולה להיות מהפיכה תרבותית? ניתן להפוך את התרבות על פיה? ניתן למחוק את התרבות וליצור חדשה? הרי תרבות מתבססת על שכבות, על עברו של עם. עד כה, לא נתקלתי לצערי בהפיכה תרבותית חיובית. בכל אותן מהפיכות ראיתי רק צער, הרג, אובדן וכאב לב של אותם אנשים, של אותו עם. טינג שינג יה מספרת על חייה כבת עשרה בזמן המהפכה התרבותית בסין בשנות ה 70. בגלל המהפכה זכתה טינג שינג לחיי עוני, לחיי עבודה בחוות אסירים רחוק מביתה. בגלל המהפכה זכתה מספר 4 (רביעית מהאחים במשפחה) בשיעור של השפלה, חוסר נאמנות, בדידות ואבסורדיות. אבסורדיות כי מה שהיללו אתמול כבר לא רלוונטי היום. אבסורדיות כי ״נאה דורש נאה מקיים״ לא היה קיים בהתנהלות של המנהיגים בסין. מה שאנשים נאסרו עליו ונענשו היה מקובל בהתנהלות של המנהיגים. של האחראים. של השומרים. כאבתי מאוד על חייה של טינג שינג ועל חיי הסינים. הבנתי שצדק לא קיים. (נכון יותר להגיד שצדק לא קיים גם שם) ניסיתי להבין מה מטרת אותה מהפכה? הרי לבטל מעמדות לא ניתן. תמיד ישנה היררכיה כזו או אחרת. תמיד יהיו מקורבים יותר ומקרובים פחות. חוץ מכאב, הרג והרס לא יצא שום דבר מאותה מהפכה. בזמן הקריאה חשבתי על המהפכה בסוריה. מי משלם בסוף את המחיר עבור חילופי השלטון? העם הפשוט הנושא בעול. עצוב...
אהבת שאולאלי עמיר13היה לי חבר בעבר הרחוק, סמך טית (ספרדי טהור לפי מילון הסלנג. יהודים שחיו בארץ ישראל מאות שנים). ממוצא עירקי היה. ירושלמי. דרכו הכרתי את ״התרבות הירושלמית״ את המאכלים, מחנה יהודה,את היהדות וחיי המשפחה של הזמן ההוא, הרחוק, של שנות קום המדינה. הוא הכיר לי את רחובותיה של ירושלים, את מקומות המחבוא שילידי העיר מכירים. אלי עמיר החזיר אותי לירושלים של אז... לחיים בארץ ישראל של שנות ה 60-70. אל הציונות ואל אהבת הארץ ללא מרכאות וללא אירוניה. התרגשתי לא פעם אחת. התרגשתי מהאהבה הצעירה והתמימה. התרגשתי מהכבוד והאהבה שרכשו לארץ ישראל הצעירה. התרגשתי מהיחס והכבוד שנתנו למשפחה, לחברים ולמדינה. הדברים מתוארים בפשטות וללא ציניות . אהבה אמיתית. אהבה אמיתית לחברה, לחברים, למשפחה ולארץ ישראל. עמיר, משכיל לשזור את המצב הישראלי פלשתיני מרגע הכיבוש ועד לרגע שנצטרך לוותר על הרעיון של ישראל השלמה תמורת אי מלחמה. היופי, שאין הוא מוותר על הציונות ואהבת הארץ לצד השלמה שישראל תיהיה שלמה גם ללא חלק מאדמתה. לכל מי שרוצה לחוות את ישראל של פעם, לכל מי שחסר לו משהו בישראל של היום. להכיר את מלח הארץ וגיבורי הדור שעליהם גדלנו. ממליצה בחום לקרוא. פשוט תענוג.
שחף שחוררינת קליין30כשהגיעה העלייה הרוסית לארץ, שרתתי בצבא. בזמן הזה ניסו הורי למכור את ביתם בשכונת נוה שאנן בחיפה. שנים שגרנו בו. כמעט ולא היתה תחלופת שכנים מסביבנו. ואז הגיעה העליה הרוסית. עולים שדברו עברית בשגיאות ועם מבטא נוראי, יצאו ממכוניתהם החדשות שנרכשו כהטבה לעולה חדש. הסתובבו בבית וניסו להוריד במחיר. פעם אחת בזמן שמשפחה זרה שוטטה לי בבית ולאחר מומ על המחיר ותחינות שיקר להם, יריתי לעברם ״אז לכו תגורו באוטו״ . הורי הסתכלו עלי בתדהמה, אני, ילדה מנומסת שכזו מפגינה כעס על אנשים שלא עשו דבר. כן. כעסתי עליהם. כעסתי על כל העולים שעלו וקבלו הטבות בן רגע בעוד שהורי עבדו שנים וחסכו לרכב חדש. אני מודה כעסתי על המדינה. כעסתי על כולם. כן , ראייתי היתה צרה ואגואיסטית. באותם רגעים לא חשבתי על הקשיים של העולים החדשים, לא הבנתי את ההרגשה של לעזוב הכל ולעבור לארץ זרה. כעס ילדותי. אני יודעת ומודעת. לאחר התקרית המביכה, קלטתי מה בעצם עובר עליהם. לכמה דברים הם צריכים להסתגל. ב״שחף שחור״ החזירה אותי רינת קליין לאותם רגעים... (לא הכועסים (-: ) לחיפה, לבית ההורים, למראות הארץ ישראלים. לתחושות שליוו אותי לפני ואחרי ״התקרית״. שמחתי להיוודע לחיים שם, ברוסיה הרחוקה והקרה. נהניתי מאוד מהספר. מהמתח השזור בו, מהאנושיות ומהמשפחתיות ששוב הוכיחה שאין לה תחליף. צחקתי על סבתא רוזה, הערצתי את מארק וכאבתי על סשה. כבר כתבתי שאהבתי ..?
והיום איננו כלהצ'ינגיס אייטמטוב24במה אתחיל? קראתי את הספר המדהים והמיוחד בזה. קראתי את הביקורות והתשבחות של הקוראים. הזדהיתי עם מה שכתבו, הרגישו, חשבו על הספר. אז כן. זה ספר מיוחד מאוד. מעטים הספרים שאני אוכל לכנותם ״מיוחד״. יש בו ככ הרבה... ככ הרבה נושאים הספר מעלה. ככ הרבה מחשבות הוא פותח. אייטמטוב סופר גדול. קראתי גם את נמר השלג שלו. יחד עימו חייבים לציין את המתרגמים לעברית שעשו עבודה נהדרת. השתמשו במילים ובשפה שהאוזן אינה רגילה לה, אך מתאימה להפליא לתקופה. 3 ציטוטים משכו את תשומת ליבי. 1) ״ כמה רב חלקו של אדם בעולם, וכמה מעט״.... כמה ממצה המשפט הזה. נחייה חיים שלמים, נחווה חוויות, קשיים ושמחות. נעשה דברים, ניצור וניבנה. כמה מעט... 2) ״אם לא נלך בוודאי לא יקבלו. אבל אם נדרוש יקבלו. ועל כל פנים המנהל הגדול בכבודו ובעצמו יוכל לצאת אלינו. הרי הוא לא הר שלא זז ממקומו ״. איזו ראייה פשוטה ונכונה. אם לא נגיד/ נעשה לא יידעו. וגם האדם הבכיר ביותר בכל ארגון הרי הוא אדם... 3) ״יוצא שאתה חי רק בשביל התחת שלך עצמך. בדיוק כך. מה חשבת? לך זה פשוט - מי אתה? אפס מאופס. אבל אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לתחת שלנו עצמינו כדי שיהיה מתוק בפה״. מוכר מחיינו העכשוויים?? כמה מצער... הפכנו לחברה כזו. עם הציטוטים והתובנות האלו מקווה לעולם טוב יותר. אני אעשה את חלקי בעניין....
הדברים שאני רוצהגרגואר דלקור9ככ הרבה דברים אני רוצה... לו היו לי כמה מליונים... לו הייתי זוכה בלוטו אפילו בכמה מאות אלפי שקלים זמינים. הייתי משפצת את הבית ( מחליפה מטבח, אמבטיות , בונה אח בסלון לימי החורף הקרים), הייתי נוסעת לחו״ל. אמריקה, אפריקה. הייתי קונה בית (נדלן להשקעה ולילדים) הייתי שומרת קצת לימי הגיל השלישי... חשבתם מה אתם הייתם עושים? לזוסלין זה קרה. היא זכתה בלוטו וכמוני, גם לה היו רצונות. היו חלומות. ומה עכשיו? השינוי הגדול? בתחילה הצטייר כספר קליל, אך כשסיימתי אותו חשבתי לעצמי האם הדברים החשובים לנו בחיים זה נושא ״קליל״? הספר בעצם מדבר על הדברים שגורמים לנו אושר, על הדברים שאנחנו מעריכים. הוא בעצם קורא לנו לבחון מחדש את רשימת הדברים שאנחנו רוצים... באמת רוצים מהחיים. הספר הזה נפלא בעיני!! נקרא במהירות, מובן ופשוט ובעיקר מעורר מחשבה... והרי ספר המעורר מחשבה שווה שיהיה לו מקום ראוי על מדף הספרים.
איפה את, ברנדטמריה סמפל9נשארו לי עוד 5 עמודים. אני מפסיקה את הקריאה. מעיינת שוב בעמודים שקראתי. קוראת שוב את הכריכה האחורית. מהנהנת בראשי. אכן כל מה שהובטח לי , קויים. לא רוצה שהספר ייגמר. משהה לעוד כמה רגעים את קריאת הסיום של הספר. המערכה האחרונה. יש לי וידוי, לא הרגשתי כך כשהתחלתי לקרוא את הספר. עיינתי בו וראיתי שהוא כתוב בצורת מכתבים, מכתבים ומכתבים. התבאסתי, לא התחשק לי פורמט מוזר. עם הרגשה זו התחלתי את הקריאה בספר. ככל שהתקדמתי בקריאה נהניתי מאוד מבחירתה של סמפל בתצורה של מכתבים. למדתי על סיטואציה אחת מזוויות שונות. פשוט גאוני. זהו ספר שנון ומרגש על האופן שבו אנו חיים כיום. מריה סמפל שוחטת את כל הפרות הקדושות בחברה האמריקאית. היא יורדת על המשפחה האמריקאית המושלמת, הקהילה האמריקאית בשכונה, ההיי טק, קבוצות התמיכה הרבות והתרבות החומרית. הספר מרגש, מצחיק ומעורר מחשבה. אני מאוד נהניתי. ספר נהדר.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס12נהניתי מקריאת ספר זה. אם תראו את הביקורות באתר תראו שזה די יוצא דופן - יש כמעט תמימות דעים שזה ספר לא טוב. אשתדל לכתוב עליו בלי לגלות פרטי עלילה. מדובר ברומן חניכה. הפעם מדובר בספר חניכה של בנות. יותר מהיותו של המסע מסע לרוחב ארה"ב, הוא מסע פנימי שאותו עוברת בעיקר הגיבורה הראשית שעלילת הספר מובאת מפיה בגוף ראשון. ברובד הגלוי מדובר בסיפור מסע המסתבך והופך להיות תיאור מותח של מרדף ומנוסה. ברובד הסמוי יותר מדובר בתיאור של מסע פנימי וחיפוש אחר גאולה, כל אחת מהדמויות מחפשת גאולה בדרכה. בעיניי הדמויות שבספר אינן שטחיות כפי שכתבו כאן לפניי, אלא מייצגות כל אחת דרך אחרת של התמודדות עם ההווה, עם הנשיות, עם החיים. שלבי יוצאת לחפש אחרי אימה הנוטשת, בתקווה לאיחוד ולהבנה עצמית טובה יותר לפני שתתחיל את חייה כבוגרת בלימודי הקולג'. ג'ינה יוצאת כביכול אחרי אהובה כדי למנוע ממנו להינשא לאחרת. בדרך הן פוגשות מישהי שמלמדת אותן שהסיבות הללו אינן הסיבות האמתיות למסע, שהמסע הוא בעצם מסע אחר - האם המסע הוא בריחה ממשהו ולא נסיעה אל משהו אחר? העולם מקבל לפתע גוונים ובני גוונים, ולא רק שחור ולבן, רע וטוב. מסתבר שיש הרבה דברים יחסיים. האם ערכים הם ערכים מוחלטים, או שמא ישתנו לפי ההקשר? סיימונס בוחנת את השאלה הזו בעזרת דוגמאות בוטות וללא משוא פנים. מי שזוכר עדיין את שירי שנות השמונים ייהנה מאזכורי מילות שירים בטקסט. מי שלא, יחמיץ חלק מהרמזים השלובים בעיקר בתיאור הנסיעה לרוחבה של הארץ. בכל מקרה הרבה מזה מוחמץ בתרגום (אולי היה טוב יותר אילו מילים אלה הושארו בשפת המקור). שמות המקומות ושמות הדמויות בספר הם משמעותיים מאוד, גם בגלוי וגם ברובד סמוי יותר. שלבי היא לא רק שם של דגם של מכונית מוסטנג אלא גם shall be. וכך יש משמעות גם לשמות קנדי וגרייס, ואפילו לשם נוח.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס8סיפורן של שתי חברות (די מהר מצטרפת גם השלישית כטרמפיסטית שסביבה בעצם כל העלילה...) במסען הארוך (מידי) של חציית ארה"ב ממזרח למערב כל אחת מסיבותיה שלה. כמובן שכל מה שיכול להשתבש משתבש ונראה כביכול שבמהלך המסע הזה הן גם עוברות מסע של התבגרות אישי. אני אומרת כביכול כי אולי לזה התכוונה הסופרת אבל לי זה לא הרגיש ככה. מה שכן הרגיש לי זה שהדמויות מלאות סתירות פנימיות ולא עיקביות, לא מרגשות, לא כובשות ופשוט עוברות לידך. ואולי זו אני שאף פעם לא התחברתי לסוג אופי של ילדות בנות 18 שקודם עושות ואחר כך חושבות... ואח"כ חושבות משהו אחר... ואח"כ משהו אחר מה שמדהים אותי שמדובר באותה סופרת של "פרש הברונזה" וההשוואה היא בלתי נמנעת וכואבת בעיקר. נבצר מבינתי להבין כיצד הסופרת הצליחה כל כך ליצור דמויות שיטחיות ולא מזמינות חיבור אחרי שזה כל מה שהיה מיוחד בפרש הברונזה. הסיבה היחידה שבכלל רציתי לקרוא את הספר הזה היא בגלל הסופרת ולכן האכזבה קשה. למה בכל זאת הספר "בסדר?" כי בתור ספר הוא זורם, מספר סיפור בקצב נכון רוב הזמן ואף לעיתים משאיר אותך מרותק אבל זה אף פעם לא מספיק (לפחות בשבילי) בשביל להיות ספר טוב, רק בסדר...
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס7אקדים ואומר שלא קראתי את פרש הברונזה או אחר של פאולינה סיימונס. זהו ספור מסע של שלבי מחוף לחוף.מי שאוהב ספורי מסעות ארוכים (524 עמודים) זהו הספר בשבילו. אבל... זהו גם ספור חייה של שלבי,התבגרותה,התפכחותה ויציאתה אל החיים מחוץ לחממה שבו היא חייתה עד גיל 18. הספר מציג בהצלחה "דגים" רבים ושונים שהאדם נתקל בהם במהלך חייו.אחת המסקנות החשובות העולה מתוכו שהאוניברסיטה של החיים חזקה מכולנו ולא כל כך חשוב הרקע שממנו צמחנו. בספר מלא בניגודים,בנופי ארה"ב,בטוב שבאדם וגם ברע שבו. ספר טוב ואולי טוב מאד-קצת קטוע בסופו, עם אפילוג לא כל כך מובן בתחילתו. לסיכום כדאי לקרוא אבל לא במהירות כיאה לספור מסע . בברכה דן-1
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס5ספר בסדר. אחרי שקראתי איזה 520 עמודים רק בגלל שפשוט מאוד קוויתי שזאת לא תהייה עוד אכזבה אבל בסוף זאת כן הייתה. בהתחלה הייה לי קשה להתחבר לספר. מלא, מלא פרטים שוליים כל כך! אבל אחר כך הסיפור התחיל לזוז וממש אהבתי וממש התלהבתי וחשבתי שאני הולכת לתת לספר הזה חמישה כוכבים! אבל קצת אחרי האמצע זה פשוט מתחיל להיות כל כך מופרח, לא הגיוני ולא אמין שממש חבל כי היה שם פוטנצייל גדול... בגלל שאני בן אדם סקרן, עקשן וסבלני המשכתי עד הסוף הלא מספק. את הדמות הזאת של שלבי פשוט לא יכולתי לסבול לאורך כל הספר! היא כך כך חסרת ביטחון עצמי וחסרת אופי וחסרת יופי שאני ממש לא מצליחה אפילו לדמיין אותה בראשי, פרט לזה שיש לה רגלים של ספורטאית. חוץ מי זה היא כאילו כמו ילדה אמריקאית שלא מעריכה את מה שיש לה וחושבת שהיא כזאת מסכנה כשבעצם היא ממש לא. ברור שקשה לגדול בלי הורים אבל בכל זאת מי מקבל מכונית מתנה בגיל 18? ומילגה ללכת ללמוד בסטנספורד?? ובכל זאת היא כל הזמן עושה מה שהיא לא רוצה לעשות ואומרת מה שהיא לא באמת מרגישה. ובמקום פשוט לצאת מכל הבלאגן הזה שהיא הכניסה את עצמה היא רק מתלוננת כמה שהחיים שלה עלובים.... החברה שלה ג׳נה, טוב דווקא את הדמות שלה יותר אהבתי. היא יותר אמיתית, רגשנית, יש לה יותר עומק אפילו שהיא בן אדם דיי שטוח יש בה משהו אנושי שקל יותר להזדהות איתה מאשר השלבי הזאת. ולסיום קנדי/ גרייס, טוב היא בכלל יצירה דימיונית. אני לא מאמינה שיכולה להיות קיימת בת אדם כזאת בעולם שהיא כל כך רגועה ושמחה בזמן שהיא בעצם סליחה על המילה -זונה מגיל 13???? ולמה היא לא הולכת למשטרה ?? ולמה היא לא רוצה שהארב הזה ילך לכלא כבר ?? וגם כן הוא מה הוא סוכן של של ה CIA שכאילו הוא יכול למצוא אותן בכל מקום ?? בקיצור איזה שטויות ולא רק זה יש עוד אבל די התעייפתי מלכתוב עוד על הספר הזה אבל לפחות עכשיו אני מרגישה יותר טוב ששיתפתי את התיסכול שלי לגביי הספר הזה. בכל זאת מדהים אך הוא הצליח להחזיק אותי מרותקת אליו עד שסיימתי. כנראה, שזה הרצון הזה למצוא היגיון במשהו שהוא לא הגיוני והתקווה בזאת שהנה עכשיו אני אבין למה היה שווה לקורא. זה לא בדיוק קרה פה. מה שכן קרה זה שבכל זאת הספר סוחף ואהבתי את הקטע של האמונה והתפילות הקטנות שנאמרו ברגעים המיואשים והחשוכים. תמיד יש אור קטן שינצנץ באפלה.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס5אכזבה שלום. כאילו - על הספר מתנוסס בגאון שם הסופרת - פאולינה סיימונס. אחת האדירות, לדעתי. ומה מגלים? ספר ברמה של סופר מתחיל ודי גרוע. התיאורים השמימו אותי מדי פעם, לא באמת היה איכפת לי כמה קילומטרים זה מפה לחווה הקרובה, ורציתי לרצוח את שלושת הבנות האלה ביחד. בעצם אולי לא הייתי רוצחת את ג'ינה, כי היא היחידה שנורמאלית. אבל מה לעזאזל עבר על שלבי?! מילא לקחת טרמפיסטית, אבל למען השם - תורידי אותה ברגע שאת מגלה איזה קרציה היא! ולא, במקום לגלות את זה- היא החליטה להתאהב בה. ו-וואו, זה פשוט היה קטע מוזר ולא צפוי. וקנדי... איכזבה אותי. פשוטו כמשמעו. עד שמתחילים להתחבר אליה קצת - היא נוטשת את שלבי ומחליטה למות ככה באמצע החיים. (טוב, היא לא באמת החליטה אבל.. הבנתם.) אבל לא "לא צפוי" בקטע הטוב, אלא פשוט.. מה היה הקטע של זה? ומה קרה למניע המקורי של שלושתן לנסיעה? פשוט התמוגג לו. נראה כאילו פאולינה לא ידעה מה לעשות עם התסבוכת שהיא יצרה עם אדי, אז היא הפכה את ג'ינה למכורה לקזינו. יופי-דו. ואז, בסוף, כדי שהקורא לא יצא בהרגשה לגמרי חמוצה, היא המציאה את נוח שנחת משום מקום והקים בית חם ואוהב עם שלבי. באמת, אבל באמת שלא הבנתי מה מטרת הספר הנ"ל.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס4האמת...לפני שהתחלתי לקרוא אמרו לי כולם שזה ספר משעמם ורדוד, והינה...סיימתי אתו תוך חודש כאשר אני לא יכולה להניח את הספר מידיי. ספר מרתק שמתאר בתוכו לא רק את המסע של שלושת הבנות, אלא גם מסע אחר, מסע החיים. הספר הוא מרגש משעשע ולעיתים מצחיק מאוד, וקל מאוד לאהוב אותו. מומלץ בחום!
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס4אני מאוד אהבתי את הספר הזה.הסופרת רושמת אותו בצורה יפה,קלילה ומעניינת. לפי דעתי היו יותר מידי וויכוחים של הבנות שהיה אפשר לוותר אליהם ובכך לצמצם את מספר העמודים. הסוף היה ממש מרגש, פשוט לא הפסקתי לבכות.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס4זהו מן רומן חניכות של שתי בנות בדור שנות השמונים, כל אחת ואופיה היא, העוברות את אמריקה ברכב מוסטנג צהוב ממזרח למערב. בדרך הן פוגשות טרמפיסטית אותה הן אוספות. לכל אחת מהן ישנו חלום הנמצא בקליפורניה ואשר יתגשם אם כל אחת תגיע אל מחוז חפצה. העניינים מתחילים להסתבך. מאידך כל אחת מהשלושה מגלה משהו על עצמה, אופיה ומגבלותיה ואותו הדבר אצל האחרת. ספר מעניין, הוא לא רק מסע מרתק באמריקה, הוא גם מסע מרתק לנבכי נשמתה של כל אחת מהבנות המשתתפות בו.
הדרך לגן עדןפאולינה סיימונס3"האינטרסטייט...הוא מותו של כל טיול מחוף אל חוף... לכל הדברים על הכביש המהיר יש אותו ריח והם מעוררים את אותה הרגשה.... אין חיים על הכביש המהיר" ספר כמעט פילוסופי על החיים כמסע ועל מסע החיים. אהבתי!