הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 ביולי, 2011
ע"י דליה
ע"י דליה
לפעמים ספר זוכה לתהילת נצח- לא רק בגלל האיכויות שלו, אלא בגלל העיתוי של פרסומו. זה מה שקרה גם ל "אל תיגע בזמיר" - ספרה עטור הפרסים של נל הארפר לי.
זהו סיפורה של ילדה בת שש שגדלה בעירה בדרום ארה"ב, בשנות השלושים. הסיפור עוסק במשפט סנסציוני שבו נטפלת אשמת שוא של אונס , הנאשם הוא כושי, והקרבן כביכול היא אישה לבנה. מאלה הקרויים עד היום בארה"ב white trash. התרגום דומה- מיותר כאן. בית המשפט ממנה את אביה של סקאוט הקטנה להגן על הנאשם. מכאן ואילך- לא תשמעו ממני יותר. אני בטוחה שרבים קראו את הספר, ומי שלא- לרוץ ולקרוא.
"סקאוט"- הלא היא ג'יין לואיז פינץ' בת השש - גיבורת "אל תיגע בזמיר" נכנסה אל התודעה האמריקנית, בתקופה סוערת במיוחד של ההיסטוריה האמריקנית, והפכה תוך מספר חודשים להיות בת בית בכל בית אמריקני, אטיקוס, ג'ם, קלפורניה, דיל- כולם כולם הפכו כמעט בין לילה להיות אייקונים תרבותיים. הספר הזה לא נשכח: כמעט חמשים שנה לאחר פרסומו- הוזמנה הסופרת אחר כבוד אל הבית הלבן, וקיבלה מידי ג'ורג' בוש הבן עוד אות כבוד, אחד מעשרות רבות שקיבלה במהלך השנים.
רשימה על "אל תגע בזמיר" בבלוג שלי:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2068790
קורא אחד אהב את הביקורת
טוקבקים
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
