קרוב לחצי מהספר קראתי כבר לפני כמה ימים ואח"כ הספר לא היה אצלי. אמש לקחתי את הספר רק כדי לקרוא כמה דקות לפני השינה וכשהתחיל להאיר היום הנחתי אותו מהיד עם סיום הדף האחרון, כשכל היום אני רק חושב על הספר ועל השאלות שהוא מעורר. ספר מדהים, מעורר מחשבה רבה, עצוב ונוגע ללב שגם כתוב מעולה. לא לחינם זה אחד הספרים שהכי נקראו והכי השפיעו בכל ההיסטוריה.
הספר מתאר בצורה מושלמת את הרע שבעבדות גם אם היא אצל הא

כרך ראשון:
"דבר מקולל הוא העבדות, רע ומר! קללה על האדון וקללה על העבד! טיפשה הייתי שחשבתי שאפשר להפוך את הרוע הארור הזה למשהו טוב. חטא הוא להחזיק בעבדים בתוקף החוקים שאנחנו בעצמנו חקקנו- תמיד הרגשתי כך, עוד בהיותי נערה חשבתי כך תמיד, ויותר סלדתי מכך כאשר בגרתי, אבל חשבתי שאוכל להמתיק את הגלולה בדרך של נדיבות ודאגה לשלומם והדרכתם ושאצלי ירגישו טוב הרבה יותר משירגישו בהיותם חופשיים- איזו טיפשה היית

הספר של הרייט ביצ'ר סטו נכתב ב-1852 ועליו נאמר שהוא הגורם או אחד הגורמים להתלקחותה של מלחמת האזרחים. בתקופה שבה חייו של האדם השחור נחשבו כקליפת השום ושלאדונים מותר היה לעשות עם עבדיו מה שירצה להלקותם להרעיבם להטיל בהם מום להורגם. הספר מצטיין באנושיות הרבה שבו ובהבנה העמוקה למצוקה ולסבל והכרה בעוול הגדול שנעשה לשחורים ורצון שמצב זה ייפסק. הספר עצמו יפה להפליא, הדמויות בלתי נשכחות ובעיני ספר זה נ

קורא ספר זה ייהנה מתיאור נהיר וברור של הקונפליקט האידאולוגי-כלכלי שחוותה החברה האמריקאית בתקופת טרום-מלחמת האזרחים. תיאור זה מאפשר לקורא הצצה נדירה לאופן בו מיושם מדרג הערכים האופייני לאמריקאי הממוצע בן המאה ה-19. הספר מדגיש בין היתר את ההשפעה הבלתי מסויגת של ערכי הדת הנוצרית על המוסר האמריקאי.בהקשר זה מן הראוי לציין שכל תיאור הקונפליקט נעשה על רקע האדרת האתוס האמריקאי וכולל מעשי הקרבה רבים ומרגשי

ספר ש"רשם" על שמו הצתת מלחמת אזרחים עקובה מדם שש מאות אלף ! קרבנות, ושחרורם של 4 מליון עבדים. תופעה חברתית נדירה במיוחד בהתחשב באיכויות שלו:

קטונתי מביקורות ספרותיות מלומדות, וממש לא נעים לי להודות: זה ממש ספר גרוע ! ( ספרותית, זאת אומרת). הוא ספר מתיש- 500 עמודים של הטפה נוצרית בלתי פוסקת, מן זמזום לא פוסק באזנים : ישו, שוב ישו, ספר התנך ( הברית החדשה כמובן), כמה אלוהים טוב ואוהב את כולם, וכ

ספר קריאה שעיצב את חיי לכיוון הליברלי ה'לא נוח' לכאורה.
ספר שקראתי בגיל 15 בדמעות רבות,(כן, כשהייתי בן 15 הגברים מסביבי עדיין דמעו...) ועד היום יחסי לשכן ממול, לשותף בעבודה, לראש הממשלה, לפועל הניקיון, לכולם כולם. יחסי אל האדם כאדם (או השתדלותי להנ"ל) הוא נגזר ישיר של קריאתי את הספר ובגיל צעיר.
אני מחפש אותו לקריאה חוזרת.
אחרי שאקרא אתו שוב, אשתפך כאן מן הסתם בביקורת דומעת.