ביקורת ספרותית על דוד קופרפילד (דני ספרים, 2002) - סיפורים קסומים לילדים מאת צ'ארלס דיקנס
ספר מעולה

---

לקרוא את דיקנס בשבילי זה כמו לקחת חופש מהעולם: למספר שבועות אני מתכנסת לי לתוך מציאות צבעונית, עשירה, מרובת פרטים וצורות, מצחיקה עד דמעות, עצובה , מתוחה.. טיול שלוקח אותי, כל כולי איתו , ברכבת הרים מסחררת לתוך קליידוסקופ. ומכיון שדיקנס לא היה "קמצן"- הספרים שלו עבי כרס, אפשר בסוף להניח את הספר באנחה מסופקת, כמו לאחר ארוחה מצוינת, או כוסית ברנדי משובחת. ולנוח עד המסע הבא.

דיקנס כתב הרבה מאד ספרים, אבל אחד מהם היה חביב עליו במיוחד, וגם עלי: דיוויד קופרפילד. הטיפוסים של דיקנס- הגדול מכולם- מעבר לפנטסיה על גבול הקריקטורה, קימים במציאות- לפחות זו שלי : לא רק אז או בספרים שלו. אלא ממש היום- ברחוב, במקום העבודה, בשכונה, בבית הספר.

למשל? קחו את הארכי תככן בעבודה שלכם: לכאורה, הוא הכי שקט וצנוע וחרוץ, ותמיד מספר לכם כמה אתם הכי נפלאים וחכמים, אבל בסתר הוא "תופר לכם תיק", אוסף נתונים ופשלות, יום אחד בטוח הוא ישלוף אותם, הוא לא עוצר בדרך למעלה. אבל בינתיים מה שמסווה אותו ומגן עליו זה שהוא "כזה טיפוס צנוע"... מכירים? - תכירו את אוריה היפ...
או למשל: תחשבו על האישה הכי קוטרית שאתם מכירים: תמיד החיים הולכים נגדה, אין לה מזל , אף פעם לא היה לה מזל, כל מה שקורה בעולם מכוון אך ורק למטרה אחת: נגדה. פעם לפני כמה דורות קרה לה אסון או נגרם לה עוול- וזהו , מאז החוזה שלה עם העולם הוא חוזה של מתנכל וקרבן . גברת גאמידג' - נעים מאד.
והחביב עלי ביותר- כמובן - וילקינס מיקוובר: בעיני פאר של יצירה: הלוזר הנצחי והעליז, זה שתמיד מצפה שעוד מעט, עוד מעט הוא יביא את "המכה". הבגדים שהיו פעם מפוארים כעת כבר נפרמים בקצוות, את הרהיטים בבית לקחו המעקלים, אבל איך שהוא , הוא תמיד מצליח לפזר עוד כמה שטרי חוב , הפריארים לא נגמרים , ולארגן עוד ערב נפלא סביב ארוחה טובה, וגרוג חם, ושירים סביב האח עם כמה חברים טובים. אני לא יודעת אם זוהי דמותו של אבא של דיקנס וזה ממש לא חשוב לי: את המקבילה במציאות אני רואה סביבי, פעם אחר פעם. גם אתם- אני בטוחה.
הרשימה המלאה על דיויד קופרפילד : "בשבחי הקריאה התמה" ב http://blog.tapuz.co.il/girlkido

» ביקורות נוספות של דליה
» ביקורות נוספות על דוד קופרפילד (דני ספרים, 2002) - סיפורים קסומים לילדים