ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

סיימתי לקרוא את הספר בפעם השנייה. הפעם הראשונה שקראתי את הספר הזה הייתה לפני 3 שנים ועדיין, זו חוויה מטלטלת.
אווה חצ'טוריאן כותבת לבעלה על חייה לאחר שבנם מבצע טבח המוני בבית ספרו. היא נכנסת- בלי עכבות, בושה או חרטה לסיטואציות מפתח בילדותו ובהתבגרותו של קווין ובוחנת את עצמה, היכן טעתה?
האם הרצון להביא ילד הוא מעשה אנוכי שהשתבש והפך מחוויה הורית נפלאה לסיוט שנמשך ונמשך?
האם הבן שלה נולד רע מטבעו?
מה זה באמת לאהוב ילד בכל מחיר? האם זה גם כשהוא עושה מעשה מתועב ובלתי נסלח?
השאלות האלה לא מייסרות רק את אווה אלא גם אותי כקוראת.
השפע והמראה הכללי של משפחה מבוססת לא נראים כמשפיעים על קווין ומראים עד כמה דברים כאלה יכולים לקרות "במשפחות הכי טובות". מצד אחד אווה היא לא האמא הרגילה,האוהבת והחמה שהחברה מצפה ממנה להיות וגם קווין הוא לא הילד שאמהות היו מייחלות לעצמן. הספר גדוש בתיאורים מצמררים על ילד שמינקות מתגלה כבעל מזג בעייתי שקשה להתמודד איתו. אווה מלקה את עצמה וגם מפנה חלק מהאשמה אל בעלה שמתוך אידיאל ניסה לשוות למשפחה מראה חיצוני של "משפחה אמריקאית מושלמת" כשבפנים הוא סרב לראות או להסביר את ההתנהגות הבעייתית של בנו.

אני ממליצה על הספר כי הוא קודם כל, כתוב היטב. המעברים בין היומיום למקרים מהעבר לא משפיעים על הקריאה, הכל בנוי מאנקדוטות של "אז ועכשיו" שהסופרת שילבה באופן יוצא דופן. הכותבת נוגעת בעצבים הכי רגישים, מעוררת מחשבה ומתגרה באמונות הכי בסיסיות שלנו על אהבה ללא תנאי. הספר קשה מאוד לקריאה, הנושא שנוי במחלוקת ולכן צריך לקרוא אותו בראש פתוח, לא כולם יתחברו לספר אבל אני אהבתי ואני בכל זאת חושבת שהוא ספר חובה.

» ביקורות נוספות של אורלי
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]