ביקורת ספרותית על סטלין - הביוגרפיה שמבוססת על הארכיונים הסודיים שנחשפו במוסקבה מאת אדוורד רדזינסקי
ספר לא משהו

---

כולם יודעים שסטלין רוצח המונים. אז מדוע הוקדש חצי מהספר העבה הזה על אין ספור רציחותיו, עוד מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה...
סתם בזבוז זמן, אנרגיה, דפים...
זה ספר היסטורי רציני? זאת ביוגרפיה רצינית?
ביוגרפיה אמורה לגלות ולהתעסק בדברים הפחות ידועים של האדם. ובוודאי שלא להרחיב חצי ספר על פרט ידוע כל כך.
לגלות את הנסתר, ולבאר ולהעמיק על הגלוי. וכאן יש פספוס ענק.
היה נכון לצמצם את כל רציחותיו לנגיד 10 עמודים, שיוסבר בכלליות, הסיבות, ההתרחשויות, המנגנון, השיטה.
למזלי לפחות כתוב קולח, זורם, ומובן לכל.
יוסף זכה לכינויים:
סוסו>>>קובה>>>סטלין.
לא היה אינטלקטואל,נואם,הוגה דעות, פילוסוף.
הוא היה סוס עבודה, שעמל למען הכנופיה הבולשביקית והמהפכה,
הוא עשה בשביל האחרים את העבודה השחורה.
בנוסף היה אנטישמי.
מין הסתם אנשים רוצים להבין מדוע סטלין היה אלים ורצחני כל כך.
כנראה שאין וגם לעולם לא יהיה הסבר של ממש למה הוא רצחני, כמו שאין הסבר לגבי רוצחים בכלל.
אבל הספר נותן מידע שנותן השערות:
1. ילדותו הייתה אלימה: אביו היה מכה אותו, כנראה היה מכה גם את אשתו, (אולי גם אימו היה אלימה),
ברחוב בעיקר אבל גם בבית הספר, היו אין ספור קטטות, וסטלין הקטן הלך מכות אין ספור פעמים, הוא גדל לתוך זה,
האלימות הייתה כל הזמן בסביבתו.
2. כבולשביק החותר תחת רודנותו של הקיסר, נגזר עליו מספר פעמים להיות בגלות בכל מיני מחנות, אך זמנים אלו היו יחסית קצרים וגם עברו עליו בלי קשיים נוראיים באופן יחסית. אבל היה את הגלות והמאסר כנראה האחרון, הוא נשלח למקום נידח ביותר נוראי ביותר, והפעם לתקופה ממושכת, מצבו היה קשה.
החבר סטלין, היה חסר כל שם, בודד בלי חברים, הוא היה זקוק לכסף, לאמצעי מחיה, ועזרה.
החבר סטלין שלח מכתבים וניסה ליצור קשר עם חבריו לכנופיה, הטרוצקים למינהם ישבו עם החברים בבית קפה, הלנינים למינהם היו עסוקים בלכתוב עוד נאום,
החבר סטלין לא עניין אותם. סטלין הבין את זה, הוא היה הפועל השחור שלהם, עשה בשבילהם את העבודה השחורה היה מסור ונאמן להם, כל פעם שהיו צריכים אותו הוא התייצב, ועכשיו שהוא זקוק להם, הם הפנו אליו את גבם, הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת.
סטלין חש מין הסתם עלבון קשה, נבגדות, ככה מתייחסים לחבר? הוא יתקנם בהם, הנקמה בו תבוא, הוא ירצח את כולם.
3. סטלין היה תלמידם, או אולי יותר נכון הגורו שלו היו: לנין וטרוצקי, (וגם היטלר בהמשך: ליל הסכינים הארוכות), וגם של איוואן האיום והיו לו למזל (פחות למזלם) מורים טובים, והוא כנראה היה תלמיד מצטיין, התלמיד עלה על רבותיו!!
במידה מסוימת, אין סטלין בלי טרוצקי ולנין, ולפניו הם היו רוצחים נוראיים גם כן.
הוא הגיע לשלטון בזכות היותו סוס עבודה, וכמובן בזכות מסירותו ונאמנותו ללנין, לנין קידם אותו.
הפסקה:
במובן מסוים יאמר לזכות הבולשביקים שהם קיימו והגשימו את מה שהבטיחו,
הם הבטיחו עולם ישן עד יסוד נחריבה: בסיום מלחמת האזרחים ב1920, הם הצליחו: רוסיה נחרבה.
כבר בסביבות 1918, המהפכנים עם האידאות הגדולות, ביטלו כמעט לגמרי את חופש העיתונות וחופש הביטוי, יחד עם זה גם הוגבלו ואף בוטלו
חופש פעילותן של מפלגות אחרות, רדיפות ואלימות היו חלק מהשיטה. סטלין ראה את הרמאות הגדולה, שלפיכך הדבר נעשה בשביל לשמור על היותם בשלטון ולהיות בשררה.
סטלין קיבל לידיו תפקידים רבים והיה לפיכך בעל עוצמה רבה.
בערך ב1923 הוא כבר שלט ברוסיה הסובייטית.
והחברים שהבינו שסטלין עושה מה שבראש שלו, וגם מצר את צעדיהם.
וכאשר הם החלו לרדת מכוחם, אז פתאום הם רצו דמוקרטיה.
סטלין רצח, הוא רצח גם את הרוצחים.
התליינים של סטלין, אנשי הנ.ק.ו.ד, הם לא ידעו, כמה שהיו מסורים לעניין הרצח,
הם היו כלי לשימוש ואחר כך זורקים אותם גם למוות,
הוא רצח את כולם, את התליינים שלו ואת התליינים של התליינים,
כל מי שאמר או נחשד שאמר דבר ביקורת קטן עליו על הכנופיה על השלטון, אותו פעמים רבות את משפחתו,
את מכריהם של משפחתו ומכריי מכריהם,
רוב אנשיי הגווארדיה הבולשביקית הותיקה שהיו מעורבים באירועים של עד 1917 90% חוסלו.
בשנת 1939 רוב אנשים הממסד והשלטון לא ידעו ולא היו בזמנם של האירועים של עד 1917, לפי סטלין, אין צורך בהם, מהפכנים שעשו את מה שהיה צריך לעשות
ולכן יצאו לגמלאות: אייזשהו בור אפל אולי תנור לוהט.
בסביבות שנת 1925 הגיעו לאסור את טרוצקי, בשלב ראשון להעביר אותו לגלות בחור נידח, באו לבניין מגוריו,
לקחו אותו מדירתו, בנו היה שם ורצה לעזור לו, הוא זעק לשכנים בבניין "לוקחים את טרוצקי, תעזרו לו לוקחים את טרוצקי"
אף אחד לא יצא ולא עזר, מי זה טרוצקי בכלל? הוא כבר היה שייך לעבר.
בתוך כלל קורבנותיו של סטלין, שבסוף רובם היה תמימים ולא מזיקים, לפחות היה איזשהו צדק פואטי:
רוב אותם החלאות של הכנופיה הבולשביקית שהשתלטו על רוסיה וחמסו ורצחו, וגרמו להרס נוראי, לפני עלייתו של סטלין,
הם חוסלו.
סטלין חיסל את האיכרים ויחד עם זה כנראה הרס מאוד את מה שהיה הכפרים, הכפר הרוסי,
לאחר מכאן, היה רעב גדול, ענק, ונורא מכך: רעב שסטלין בעצמו יזם וגרם לו, הוא הרעיב בכוונת מכוון את עמו.
כמעט ולא נכתב על הדברים החשובים: על תהליך הNEP, על עניין הקולחוזים, על השיטתיות של ההגליות הגדולות, מחנות הכפיה,
על בניית הצבא, התיעוש, תיפקודו במלחמת רוסיה הסובייטית-פולין, תפקודו במלחמת העולם השניה, יחסו לציונות ולמדינת ישראל, על חזונו ותוכניותיו לעתיד...
אנקטודות:
הוא רצח את הסופר מקסים גורקי
ואת הסופר הפחות ידוע אך המבריק איסאק בבל
והוא ידע שצ'רצ'יל ידע מראש על התוכנית להפצצת פרל הארבור הבסיס האמריקאי, ולא הזהיר את האמריקאים.
ספר בינוני ומאכזב, תוהה אם יש ביוגרפיות טובות יותר ומוצלחות על סטלין.
סטלין שהיה שר ברוסיה הסובייטית, הועלה לדרגת שר עם כוח עצום, לאחריו התקדם להיות השליט, ועלה לדרגת קיסר ואחר כך לדרגת אל עליון.
חלק משורש הדברים זה הערצה-סגידה לדמות כזאת או אחרת.
אנוכי ה' אלוהיך...לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.
ב1953 הוא מת. המונים הגיעו להלויתו, הביאו פרחים, לא נשארו בחנויות בכלל פרחים...
באותו היום נפטר במקרה המלחין הדגול סרגיי פרוקופייב, להלוייתו, לא נותרו פרחים,
אם וכאשר אגיע לביקור במוסקבה, מקווה שאספיק לרכוש זר פרחים ולהניח על קברו, יהי זכרו (של סרגי פרוקופייב) ברוך.

» ביקורות נוספות של מעגל קרבז
» ביקורות נוספות על סטלין - הביוגרפיה שמבוססת על הארכיונים הסודיים שנחשפו במוסקבה