זה הספר הראשון של מנדוסה שאני קורא, והופתעתי ממנו לטובה. מנדוסה כתב פארודיה שנונה על סיפורי בלשים, המתובלת בהרבה בדיחות קטנות ובשימוש רב באנדרסטייטמנט. הספר הצליח להעלות אצלי חיוכים ואף פרצי צחוק בלתי נשלטים מלווים בדמעות ובפירכוסים. לרגע עלה במחשבתי הרעיון הפרוע להעניק לו ציון של חמישה כוכבים, ואלמלא גירד לי באוזן בדיוק כשרציתי לסמן את הכוכב החמישי, ייתכן שהיה זוכה בו.
במרכז הסיפור נמצא בלש עלום שם מברצלונה, אשר נשלח למשימה סודית, הכוללת מזוודת כסף, טיסה למדריד, שימוש במילות קוד ופגישות עם טיפוסים ביזאריים, ביניהם אחותו קנדידה (שם שהולם אותה), היסטוריון מציצן ועוד דמויות ססגוניות. הגיבור מכור לפפסי קולה ונזקק ללגימה מדי פעם; לבגדים הוא נזקק פחות. דרך אגב, הגיבור נשלף למשימתו מבית המשוגעים בו הוא שוהה מזה שש שנים, כשלעניות דעתו הוא נורמלי לחלוטין, בעוד שישנם כמה סימנים המעידים אחרת.
יש בספר קטעים מאוד טובים, ויש גם רגעים פחות טובים. מלבד הומור יש בו גם ביקורת מסויימת על המשטר, המשטרה, היחס לעניים וכו', אך אלה הם בעלי חשיבות משנית ומובעים בצורה משעשעת כחלק מהסיפור. בכל מקרה הספר מרענן ומומלץ כספר קליל. התרגום של טל ניצן מצוין. נראה שאחפש גם את הספר הקודם על אותו הבלש "תעלומת הקבר המכושף".
* ספויילרים רמה ראשונה לפתיחת התיאבון *
- "ואומנם כעבור שניות ספורות הסתערו עלי שני צללים בעלי גוף, שהפילו אותי אפיים ארצה ותחבו את פני באדמה כדי שלא אוכל לצעוק. חשתי שכופתים את ידַי וחוסמים את פי, וכיון שידעתי שאין כל טעם להתנגד, הקדשתי את כוחותי הדלים ליריקת הזבל והחיפושיות, שחדרו אל פי לפני שנחסם בסמרטוט מטונף. לאחר שנכשלתי בכך, השתדלתי לפחות לא לבלוע, משימה כלל וכלל לא קלה, כפי שייווכח לדעת כל מי שירצה לבצע את הניסוי בעצמו, אם מתוך עניין אקדמי ואם מתוך סולידריות אישית אתי."
- מפקח המשטרה גורר אותו בשרוולו במקום לא מוכר:
"נכנסנו, להפתעתי הרבה, למטבח ענקי, שטרחו בו לא פחות מתריסר אנשים עוטי חלוקים לבנים וחבושים בכובעים המוזרים, דמויי הצינורות, המבדילים את מקצוע הטבח מכל שאר המקצועות בעולם. על־פי הניחוחות המופלאים שריחפו שם, ועל־פי המראה הנהדר של מנות אחדות, מוכנות להגשה, הסקתי שהמטבח המדובר ודאי שייך למסעדת פאר כלשהי, ולא יכולתי שלא להשוות בצער בין גן־העדן הקולינארי הזה לבין המטבח של בית־המשוגעים, עם צחנת הגוויות המותססות ששררה בו תמיד, אם כי למען האמת עלי לציין, שבמקדש הגסטרונומיה שבו נמצאתי עתה קלטתי טבח אחד שצינן את כפות רגליו בקלחת של מרק וישיסואז."
* ספויילר רמה שניה – רק למי שלא מעוניין לקרוא את הספר !!!! *
- המספר, הלבוש בתחתוניו בלבד (סיפור ארוך), נמצא בבית של אמיליה כדי לקחת מזוודה עם כסף, תוך שהוא חושש מהמשטרה ומפושעים שרודפים אחריהם. המטרה היא לקחת את המזוודה ולהסתלק מיד, אך אמיליה קוראת לו לבוא אחריה:
"הלכתי בעקבותיה לחדר־השינה ומעייני נתונים להסתלקות מהירה ויעילה, ולאו דווקא למה שעלול לצַפות לי שם, ולַנגיעה שתהיה לו או לא תהיה, לענייננו. וברגע שנכנסתי לתוך צנעת הכתלים ההם, טרקה אמיליה את הדלת בבעיטה, ובזריזות מיומנת - שעכשיו, באור האכזרי שהזיכרון מטיל על רגעי העבר המרוחקים, החמקמקים, הערטילאיים בזמנם, הייתי רוצה לייחס אותה לכישרון טבעי ולא לניסיון עשיר - היא דחפה אותי בכף ידה הימנית, כך שנפלתי אפיים על המיטה, ובד־בבד משכה בשמאלה משיכה כה חזקה בגומי של תחתוני, עד שהתחתונים הללו, שלא היו ממש חדשים גם ביום שנתן לי אותם במתנה פציינט־עמית, שאך זכה בשחרור ומיד העניק את כל רכושו הדל במחווה אצילית לאלה מאיתנו שניגשו לסורגי הגדר להיפרד ממנו, ויצא לרחוב עירום כביום היוולדו, ושם עצרו אותו תיכף־ומיד ואישפזו אותו מחדש, וכך, במעשה אחד בלבד, איבד את חירותו, את כל נכסיו, ובדרך־אגב גם את הפוזה האצילית - התחתונים הללו נקרעו כמו מפרשים שרוח סערה תולשת מהתורן, והשאירו אותי עירום־ועריה, שלא לומר חשוף ונטול הגנה, ובכך לא תם האירוע, שהרי אילו הסתכם בזה היה נְטול הסבר, אלא שברגע שהתהפכתי על המזרן בניסיון לעמוד על הסיבה לתקיפה הפתאומית או על הכוונה שמאחוריה, או לפחות להתגונן מפני אמיליה, שהשילה מעליה חלק מבגדיה במהירות שעודני מסרב לייחס אותה להרגל, היא הסתערה עלי, לפתה אותי בכוח בזרועותיה - איני יודע אם בלהט התשוקה, או כדי לחסום את האגרופים שהמטרתי עליה כיוון שהייתי משוכנע, שָׁפֵל וקטן־אמונה שכמותי, שאשה שנחשפה למראי ולמצבי הפיננסי יכולה להתנפל עלי רק מתוך כוונות רעות ומזיקות - והפכה אותי לקורבן. תחילה פסיבי, לאחר־מכן אקטיבי, ולאורך כל הדרך קולני, למעשים שלא אתאר כאן..."
εϊз
