ביקורת ספרותית על ברית של כסילים מאת ג'ון טול
ספר מעולה

---

אם כל ספרי הטיסה היו כאלה... אולי הייתי טס יותר. כמובן תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שאין לי גרוש- "כנגד כל עקרונות התאולוגיה והגאומטריה".

הספר הזה מדהים מכמה סיבות.
ראשית, ואולי זה מה שהקפיץ לי אותו לחלק העליון של רשימת הקריאה, זה הסיפור מאחוריו.
זה בסה"כ הספרק השני של ג'ון טול שפורסם- כ11 שנים לאחר מותו. הספר הראשון שלו, שנכתב בגיל 16, פורסם 20 שנה אחרי מותו. טול התאבד לאחר שהפירסום ש"ברית של כסילים" נדחה על ידי הוצאת סיימון ושוסטר.
אם זו לא סיבה מספקת כדי לקרוא ספר, גרוע ככל שיהיה- אני לא יודע איזו כן.

למזלנו, המקרה כאן שונה. זה אחד הספרים הכי כיפיים שקראתי מעודי. קשה לתאר דבר כזה, אבל הספר הזה מזכיר את "המשרד" (הפורמט האמריקאי) פוגש את "איש משפחה" פוגש את הסימפסונים ובכלל כל דבר מצחיק שיש בטלוויזיה ב20 שנים האחרונות. באמת מצחיק, לא סתם בדיחות קרש של סיטקומס לכל המשפחה (עם כל הכבוד הראוי להן- משם למדתי את האנגלית שלי).

הדמויות הזויות במידה המקסימלית האפשרית כך שישארו גם ראליות ומציאותיות. איגנטיוס ג'. ריילי הוא איש צעיר בן 30, יש לו תואר שני בהיסטוריה, הוא בעל משקל עודף בצורה מורבידית, הוא נרגן, נרקסיסט, מעצבן ועוד המון דברים. הוא חי עם אמא שלו, היא אלכוהוליסטית. יש שם עוד דמות של צעיר שחור שנכנס ויוצא מהכלא ועובד כשוטף רצפות באיזה בר שמנוהל על ידי מישהי לא נחמדה.
סיפור המסגרת סובב סביב העובדה שהוא ואמא שלו עשו תאונה רצינית ונכנסו בבית, ועכשיו הם צריכים לשלם פיצויים לבעלים- ואין להם סנט על התחת.

אין שם דמות אחת שהיא סימפטית לחלוטין, ובכל זאת, הספר הזה הצליח לעשות לי את זה- אולי כי כל כך קל לזהות מעט מעצמך בכל אחד מהם.

ג'ונתן סוויפט אמר (ציטוט שקראתי לפני דקותיים): הסאטירה היא מראה מיוחדת שבה כולם מזהים את הפרצופים של כל אחד אחר מלבד עצמם".

תקראו את הספר הזה. זה פאקין cult.

» ביקורות נוספות של Solipsism
» ביקורות נוספות על ברית של כסילים