ספר טוב עם עלילה מותחת, דמויות מעניינות וסוף נהדר שפשוט העלה לי חיוך על הפנים.
נשים קטנות היה אחד הספרים שעליהם גדלתי ולכן מאוד שמחתי לקרוא ספר נוסף של לואיזה מיי אלקוט, אותו היא כתבה בשם העט א"מ ברנרד, לפני שהורידה את המסכה שלה.
גם במאחורי מסכה, או כוחה של אישה, אנחנו צוללים הישר אל תוך עולם ויקטוריאני נוקשה שמתאפיין בטקסים וגינוני נימוסין רבים, רמיזות, מחוות וחצאי מילים, פערי מעמדות וכמובן הנושא שמאוד העסיק את הסופרת – מעמד האישה.
וזה בעצם מה שהכי אהבתי בספר, דמותה של האישה - ג'ין, אישה חזקה שעברה את כל הגבולות האפשריים ועשתה את כל מה שהיה ביכולתה כדי להשיג את שלה. בטח יהיו קוראים שישפטו אותה ולא יתחברו אליה, אני לעומת זאת הוקסמתי מהדמות שלה וממה שהיא עוללה למשפחת האצולה היהירה.
חוץ מזה שזה ספר עם המון אמירה חברתית, הוא גם קליל וזורם מאוד שאפשר לסיים בכמה שעות. גם השפה של הספר היא שפה יפיפה, שפה שבה נכתבו הקלאסיקות של פעם . הרבה זמן לא קראתי ספר שכתוב כל כך יפה וגם התרגום זורם מאוד.

מדב פילוסופי נפלא, ספר שממשיכים לחשוב עליו זמן מה אחרי שמסיימים לקרוא. ממש ממש אהבתי!:}

ספר מעולה! בחלקים מסוימים אפילו יצא לי לצחוק בקול רם.
העולם מאתגר את גישתו האופטימית של קנדיד המסכן בסדרה של צרות וזוועות שלא היו מביישות את סרטי ה- gore המזעזעים ביותר. אם האל הוא כל יכול והוא אל טוב, אז למה יש רוע וסבל? לפי לבייניץ, נסתרות הן דרכי האל והעולם שקיים הוא העולם הכי טוב מבין כל העולמות האפשריים. את הגישה הזו מייצג המורה האהוב של קנדיד שזוכה אף הוא לעינויי תופת ואף הוצאה להורג בתליה. ואמנם חיי האדם הם פחות כאוטיים מכפי שהם מצטיירים אצל וולטר, אך עדיין לא חסר בהם צרות כלל וכלל. לכן ספר זה שנכתב במאה ה18 עדיין רלוונטי היום ואפשר להזדהות עם הלבטים של קנדיד ולפרגן לאנושות על היכולת למצוא דרכים להישאר אופטימים למרות הכל. אני ממליצה לקרוא קודם קצת על הרקע של הספר ושל הסופר [שמופיע משום מה רק בסוף הספר]. מכיוון שהספר לא עומד כעלילה בלבד, אלא הוא סאטירה לעולם בו חיי וולטר, לחברה הגבוהה, דת ופילוסופיה בתקופתו.

הספר המוצלח ביותר בסדרה עד כה!
שני סיפורים שונים מאוד זה מזה. אחד רציני ומזעזע ואילו השני כייפי ומשעשע. וכל אחד מהם בנפרד מקבל 5 כוכבים. אין הרבה סופרים שאני נהנית לקרוא אותם כמו שאני נהנית מאקונין.
קדימה עצלנים, תתרגמו עוד!

אחד הספרים האהובים עליי של מורקמי! הזוי לגמרי אבל גם קל מאוד לקריאה. משפטים קצרים, שפה קולחת, והרבה שיחות. כשקראתי אותו הרגשתי כמו ברכבת הרים. מההתחלה של הספר ועד בערך האמצע שלו הוא זז לאט, מטפס ומטפס ובונה ציפיה למשהו. הפרקים מדברים על דברים שונים לחלוטין ועלילות מקבילות שקשה לראות קשר כלשהו בינהן. מי זה האיש הזה? ומי זאת? מה הולך פה למען השדים? מי זה העורב? ומה הקשר לחתולים [ברור שיש חתולים! :) ] מהאמצע ועד הסוף יש סחרור מטורף של סוריאליזם יפני טהור ומאיים על השפיות, העלילות מתערבבות זו בזו, מסתבכות ונפתרות. כיאה למורקמי, העולם שלו נושק לעולם מיסטי וקודר, מלא רוחות ואופל. מומלץ לא לצפות להסברים על כך, פשוט מקבלים את הדברים כפי שהם :)
אני מסכימה עם הביקורות בנקודה שהוא לא מצליח להעביר את התחושה שהגיבור הראשי הוא נער בן 15. למעשה, בכל הספרים של מורקמי שקראתי עד כה, יש רושם שהגיבור הראשי הוא אותו האדם והוא בעצם הרוקי מורקמי עצמו, בין אם הוא בוחר להתגלם בתור רווק בן 50 או בתור נער בן 15.
לדעתי זה לא גורע ואפילו קצת מוסיף. בכל אופן, הספר מומלץ ביותר ואני בהחלט אחזור ואקרא אותו שוב בעתיד!

אני נורא אוהבת את אקונין. הסגנון שלו הוא באמת משהו בין ספר קלאסיקה לסיפור בלשי. האגדה מספרת שהוא ראה את אשתו מסתירה את כריכות ספרי המתח שלה כי היא התביישה לקרוא ספרות כל כך ירודה, וזה מה שהביא לו את הרעיון לכתוב ספרי מתח שאנשים לא יתביישו לקרוא. בכל סיפור של אקונין יש כמה רבדים, הפשע שאותו יש לפענח, חברה ופוליטיקה ברוסיה הצארית, קישורים ליצירות מופת ספרותיות ובעיקר האופי המיוחד של הבלש שלנו, פנדורין שהולך ומתפתח מספר לספר. [וכמובן העוזר היפני שמספק אתנחתא קומית פה ושם]. גם לפושעים של אקונין יש סטייל ואסור לזלזל בהם בשום אופן. בכל ספר יש המון מידע על התקופה ועל הדמויות הפועלות, רובן מבוססות על דמויות אמיתיות מההיסטוריה ומהספרות ופועלות לצד ארועים היסטוריים שקרו באמת. שום דבר לא מיותר וההערות בשולי הדפים והנספחים בסוף הספר מספקים את ההסברים לכל פרט. בספר הראשון פנדורין מתחיל את דרכו הבלשית ועודנו ילדון לא מנוסה, העלילה קצת בנאלית והרבה קוראים מתאכזבים ממנו אחרי הביקורות הנלהבות. אבל ככל שממשיכים בסדרה, פנדורין מתבגר, דמותו מתעצבת והפשעים הופכים למעניינים יותר. לדעתי חשוב לקרוא לפי הסדר הנכון כדי להבין גם את הדמות של פנדורין ולא רק את פענוח הפשע.
הבעיה היחידה של הספר זו הבעיה הקלאסית של השמות הרוסיים, שכוללים שם מלא+ שם מקוצר+ שם משפחה+ שם האב+ כינוי וככה קומבינציות שונות לאורך הספר שמבלבלות נורא גם את הרוסים עצמם!

הנה ספר שמאוד נהניתי ממנו! בתור אחת שגדלה על הסדרה המצוירת בערוץ 6, תמיד תהיתי למה הזאב המרושע רודף אחרי וילי פוג ופספרטו. הספר פתר לי את התעלומה. =) הסיפור מתרחש במאה ה19, בעיצומה של המהפכה התעשייתית, שכלול אמצעי התחבורה והתקשורת ושיאה של האימפריה הבריטית. דמותו של ופיליאס פוג מוצגת בתור אנגלי נאור ומאופק וז'אן פספרטו כסטריאוטיפ לצרפתי אימפולסיבי ופטפטן. זה מבט משעשע על רוח התקופה וההסתכלות של המערב על העולם הפראי בצדו השני של הכדור. למרות שיש אקשן ואפילו איורים מדליקים לכל פרק, ילדים של היום כנראה לא ייהנו כל כך מהספר. הילדים הגדולים דווקא כן, לא סתם הספר הזה נחשב לקלאסיקה. הרפתקה נפלאה, שפה מקסימה והסוף גאוני.
והמשפט האחרון של הספר כנראה הסוף הכי מוצלח לספר איי פעם.
בקיצור, אהבתי וממליצה מאוד!