ביקורת ספרותית על בת של פרטיזן מאת לואי דה-ברנייר
ספר בסדר

---

במוסיקה יש את המושג ONE HIT WONDER המתייחס לזמר, זמרת או להקה שהוציאו להיט אחד מצוין אבל פרט לאותו להיט כל יתר השירים שלהם לא הצליחו.
כנראה שגם בספרות יש ONE HIT WONDER ... את "המנדולינה של קפטן קורלי" של לואי דה ברנייר קראתי פעמיים (בעברית ובאנגלית) ובכל פעם התלהבתי מחדש, אפילו את הסרט ההוליבודי הגרוע ראיתי (שבו הצעיר החסון ושחור השיער מדרום איטליה מגולם ע"י ניקולס קייג' בן הארבעים פלוס עם שיער חום מדובלל וכרס).
"בתו של פרטיזן" הוא ספרו הרביעי של דה-ברנייר שקראתי ועם כל ספר נוסף שלו שאני קורא אני הולך ומשתכנע ש"המנדולינה" היה הספר המיוחד שלו ושהקסם לא יחזור ("ציפורים בלי כנפיים" היה סביר אבל רחוק מאוד מהקסם של "המנדולינה" ואילו "מלחמת האזורים התחתונים של דון עמנואל" היה סתם גרוע ואותו עזבתי באמצע).
"בת של פרטיזן" לפחות לא מנסה ללכת בנתיב שסללה "המנדולינה" והדבר לזכותו.
הספר מסופר בגוף ראשון לסירוגין ע"י שני גיבוריו. האחד הוא כריס, שבזמן התרחשות הסיפור הוא אדם בגיל ארבעים פלוס, שמרן, מתוסכל, משועמם ומשעמם, אשר חי במקביל למאורעות בסווינגינג לונדון של שנות השישים והשבעים ועובד כסוכן נוסע במכונית אוסטין בצבע חום-חרא (כך במקור). אחרי שאשתו הקרה לא "נותנת" לו כבר שנים הוא מחליט ללכת לזונה וכך הוא פוגש את רוזה, בתו של פרטיזן, שעיקר הספר הוא סיפורה (האמיתי? הדמיוני? או שזה רק חלום... התשובה בסוף הספר).
הסיפור של רוזה, שחיה בצל אביה הפרטיזן הגיבור, מתחיל בנערה שאפתנית מיוגוסלביה של טיטו, עובר דרך לימודיה באוניברסיטה באיטליה, מסע ביאכטה לאנגליה, עבודה כמארחת בבאר ומסתיים בבית נטוש בלונדון, שם היא פוגשת את כריס. בצל סיפורה של רוזה מתקיים גם הקשר שנוצר בין שני הגיבורים האומללים ושנותן לכל אחד מהם ניצוץ של תקווה.
הספר דן בנושאים כגון מציאות מול דמיון, חיים בורגניים ומשעממים למול הליכה "על הקצה" והמחיר שכל אחד נדרש לשלם על בחירותיו. אבל חבל שבאף אחד מהנושאים הללו המחבר לא מעמיק.
הספר קצר יחסית (190 ע'), הוא זורם ואפשר לסיים אותו ביום-יומיים.

לסיכום: זהו ספר נחמד ואם לא מפתחים ציפיות ניתן להנות ממנו.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על בת של פרטיזן