• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בת של פרטיזן

בת של פרטיזן

מאת לואי דה-ברנייר

הביקורת של מיס מאניפני

תמונה של מיס מאניפני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
בת של פרטיזן

בת של פרטיזן

מאת לואי דה-ברנייר

הביקורת של מיס מאניפני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של מיס מאניפני
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“3 ספריו הקודמים של לואי דה ברנייר "המנדולינה של קפטן קורלי", "ציפורים בלי כנפיים",מלחמת האזורים התחת”

3/5
ביקורות על בת של פרטיזן
הבאה
חתולו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

אוף, לא אהבתי כ"כ. אני מאד אוהבת את הקודמים של דה ברנייר וכשראיתי שיצא לו ספר חדש מיד רצתי לקנות ולקרוא, אבל לא נהניתי,לא כמו בד"כ. הספר עצמו כתוב טוב, הדמות של רוזה מעניינת וצבעונית ומיוחדת,מע' היחסים המוזרה והסיפורים שהיא מספרת לגמרי תופסים אותך,והכתיבה משובחת, אבל בכל זאת -זה לא זה. אין ספק שבהשוואה לספרים אחרים (כללית, בעולם) הספר הוא טוב אבל בהשוואה לספרים הקודמים של דה ברנייר- לא מגיע לקרסוליים של, למשל, "המנדולינה של קפטן קורלי". אולי מישהו שלא מכיר את הסגנון הרגיל של דה ברנייר, (שהוא סיפורים סיפורים שמתלכדים לכדי עלילה משובחת אחת), ולא מעריץ מושבע שלו, כמוני, דווקא יהנה יותר מהספר. אני, מרוב שהתבאסתי, התחלתי שוב את "ציפורים ללא כנפיים".

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של י. קליש
י. קליש
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של ר י נ ת
ר י נ ת
4קוראים|גיל ממוצע57|75%נשים

על המבקרת

תמונה של מיס מאניפני

מיס מאניפני

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
50 ביקורות•312 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•תרגום (נוער)
תמונה של מיס מאניפני
מיס מאניפני
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות50
לייקים שקיבלה312
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת20מתח ריגול והרפתקאות11תרגום (נוער)5

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מיס מאניפני

מקור

מקור

דן בראון

אז היה מבצע בסטימצקי לכבוד יום העצמאות, 2 ב70- שווה. באמת התחשק לי איזה ספר מתח טוב כזה, עם טוויסטים וקונספירציות ואלימות מסוגננת ולא בוטה. זכרתי לבראון חסד נעורים בעקבות "צופן דה וינצ'י" שהיה באמת מוצלח והחלטתי שזה בדיוק הסגנון שמתאים לי. מה חבל שהספר הספציפי הזה לא סיפק את הסחורה.
מפה והלאה ספויילרים למכביר אז כל הממשיך בקריאה- שיקח זאת בחשבון.
קודם כל וואו, הספר היה מתיש ברמות. כמה התפלספויות והסברים פילוסופיים מדעיים, רציתי לקרוא ספר מתח, לא ספר עיוני. מה גם שאת כל הרעיון אותו ניסה בראון להעביר- מאין באנו (מהמרק הקדמון) ולאן נלך( – ליצירת אדם חדש המשולב עם טכנולוגיה) אפשר היה לסכם ב2 שורות- הנה, אני עשיתי את זה... וברצינות, אני מבינה שמשלמים לו לפי עמודים או פרקים, אבל פה ממש הייתה מריחה שלא תיאמן... במשך מי יודע כמה פרקים (ואין סיכוי שאשב לקרוא את זה שוב כדי לספור) אנחנו מחכים שאדמונד קירש "העתידן" יספר לנו את תוצאות הניסוי שערך ואת התובנות המפתיעות אליהן הגיע, ובראון מוסיף לכך עוד הקדמה ועוד הסבר מטרים, ועוד פילוסופיה אותה תיכף עומדים לסתור ועוד דוגמא דתית מסורתית שתיכף תתנפץ ועוד סיפור מקראי שבעצם מרמז על... ויאלללהה כבר, באמא שלך, תגיד מה שאתה רוצה להגיד! השעה 12 בלילה ומחר יום עבודה אז בוא נגמור עם זה .
ואז מגיע התובנה ה"מפתיעה" והקורא נשאר כולו בתחושת "מהההה, זה הכל?!"
אנטרופיה שמנטרופיה , כולנו נוצרנו בתהליכים של מיליוני שנים מהמרק הקדמון, יופי. פה אולי חידשת לי קצת אבל לא היה צורך ב800 פרקים כדי להגיע למידע הזה. יכולנו לסגור את הפינה של ההתפלספויות פה, אבל בראון לא מסתפק בזה, לא , הוא מנבא את ההשתדרגות האבולציונית החדשה, האדם ישתלב עם הטכנולוגיה... וואללה, חדשני, מעיף, מיוחד... זה לא שבערך כל סופר מד"ב בשנים האחרונות אומר את אותו הדבר בדיוק.
אבל ניחא פטפוטי הביצים האלו, הבחירה שלי בספר הייתה כדי ליהנות מקצת מתח משובח כולל טוויסטים מפתיעים וקונספירציות... כל אלו נעדרו בעיני באופן בוטה. כלומר היו טוויסטים אבל הם היו תפלים והייתה קונספירציה שהייתה צפויה ומשעממת. בינות להסברים וההתפלספויות, די מההתחלה, ניחשתי מי המושך בחוטים. גם בלי לפתור את משחק המילים המטופש של כתובת המייל של "המדליף" היה לי ברור מי עומד מאחורי תכנון הרצח, ההדלפות לתקשורת וכיו"ב, פשוט כי בראון שתל יותר מדי רמזים ברורים לכך במהלך העלילה. הדבר היחידי שאפשר לומר שהפתיע אותי היה קו העלילה של המלך הזקן- חייבת להודות שזה באמת היה לא צפוי.
לסיכום, כל מה שרציתי היה סופ"ש של מתח קולח ומפתיע- זה לא קרה.
ואני עומדת מאחורי הדירוג שנתתי- הספר הזה, לא משהו בכלל.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
רוח צפונית

רוח צפונית

גל אמיר

אני מחבבת את כתיבתו של גל אמיר, אהבתי מאד את עפולה רח' האופרה 3,את השאר מעט פחות (בעיקר "לילה אדום" שהיה הזוי ברמות). בגלל זה כשמישהי שעובדת איתי הציעה לי לקחת ממנה ספרים לאחר דילול מדפים(איזה כיף!- תבואי כל יום) וראיתי את שם המחבר לקחתי אותו ללא היסוס ובבית התחלתי לקרוא בשקיקה.
אז ככה, ספר "פסדר", השטאנץ הקבוע קצת חוזר על עצמו- שוב עיר צפונית מנומנמת (גם אם הפעם בדיונית לחלוטין בשם הר-פז) שוב גיבור החוזר למחוזות ילדותו בעל כורחו ושונא כל רגע בהימצאותו שם, שוב אותו גיבור פוגש אהבה ישנה מימי התיכון (רק שפה הלהבה לא ניצתת מחדש), שוב אלכוהול והרבה, ועוד דמות משנה נלעגת שמתחבבת על הגיבור לאורך הסיפור-כמו שאומרים אצלנו- been there done that.
המתח נשמר בספר, הסוף היה ללא ספק בלתי צפוי לחלוטין, ואף הזוי משהו.
לקריאה קלילה אחה"צ כשילדים והבעל הלכו לטיול ואת שוכבת על הספה אחרי שדרשת שיצאו מהבית כי יש לך "מלא דברים לעשות" זה יכול להתאים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
אדוני הבובות

אדוני הבובות

טל בר

לא ארחיב על העלילה עצמה ע"מ לא להרוס לאחרים, רק אומר שהספר נחמד, מותח לפרקים, לא לגמרי צפוי וקצת מבלבל. הסוף שלו בעיני הוא החלק הפחות מוצלח, כי הדברים לא לגמרי נפתרים ויש תחושת to be continued שאני לא אהבתי, לאן עוד ניתן למשוך את העלילה הזו? הרי הרוצח של ראש הממשלה נמצא, ו"אדון הבובות המושך בחוטים" התגלה אף הוא (אגב ניחשתי די מההתחלה במי מדובר וקצת התבאסתי לגלות שצדקתי) אז למה לא להוסיף עוד פרק שמסביר יותר לעומק למה וכמה??
יתרון אחד יש לסוף הזה בכל זאת והוא ש- ספוילר - אין happy end וזה דווקא שונה ומעניין. לסיכום - בסדר כזה, לא הפך את עולמי ולא גרם לי ללילות נטולי שינה וכסיסת ציפורניים. חביב אך לא מלהיב.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
במרחק אור ירח

במרחק אור ירח

דניס ליהיין

דניס ליהיין הוא מלך!!!!!!! איזה כיף, אחרי כ"כ הרבה ספרי מתח גרועים שקראתי לאחרונה, סוף סוף אחד משובח!!! אני אפילו לא זוכרת איך הספר הזה הגיע אלי, לא זוכרת אם קניתי אותו או קיבלתי אותו או מתי זה קרה. רק יודעת שאחרי שגמרתי את הערימות שקניתי/קיבלתי ליומולדת (שהיה בינואר) נשאר הספר הזה אחרון ובודד בערימת ה"לא קראתי עדיין" וחיכה לי שאקח אותו, אפתח אותו ואצלול לתוכו. את דניס ליהיין הכרתי ב"שאטר איילנד" אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בחיי (וזה אומר דווקא הרבה, כי קראתי ה-מ-ו-ן ספרי מתח בחיי). לא הרבה מכירים את "שאטר איילנד" וחבל כי הוא כתוב מצוין. אבל לא בו עסקינן, ובכל מקרה לדעתי כתבתי עליו כבר ביקרות אוהדת לפני שנים. גם "במרחק אור ירח" או "ב.א.י" כפי שנכנה אותו מעתה הוא מצוין. איך יודעים שספר הוא מצוין?! בשבילי (בכל הקשור לספרי מתח) הוא צריך לעמוד ב2 קריטריונים-
1.לא צפוי- ממש לא צפוי! יש טוויסטים מעניינים בעלילה שלא היו צפויים לגמרי ולא אוסיף על מנת לא להרוס לאחרים.
2. מושך לקריאה: ב.א.י בהחלט מושך לקריאה! התחלתי אותו הבוקר ואם לא הייתי צריכה לטפל ב2 בנותיי בנות השנה ושבע, לנסוע להורים לארוחת צהריים, לחזור מהם, לסדר את הבית, להעמיד סיר אורז, ללכת עם הבנות לטיול בחוץ, להוריד כביסה, לקלח אותן, להשכיב אותן לישון, לספר להם סיפור, ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד אחרון, לשטוף כלים, ללכת להשכיב אחת מהן בחזרה במיטה, להרגיע את הבכי שלה, למצוא מוצץ שנפל, לתת עוד נשיקה, וחיבוק ועוד חיבוק, לצאת ולהיכנס מהחדר שלהן עוד 1000 פעמים (בלי להגזים!) עד שנרדמו לגמרי, להתקלח, לעשות לבעל קיצי בגב, להיכנס למיטה, להירדם עם הספר על הפרצוף, להתעורר מהבכי של השנייה, לחכות שהבעל ירגיע אותה ולהמשיך לקרוא את הספר לקול הבכי שלה המתמזג חליפות עם קולו של בעלי ששר לה "נומי נומי", סביר להניח שהייתי גומרת אותו לפני 03:10 לפנות בוקר.
חיסרון אחד יש לספר, (די זניח לעומת מעלותיו האחרות): יש קצת תחושה שדניס (פיתחנו יחסי קרבה כמו שאתם רואים) כבר כתב על הדמות הראשית ספר או שניים ואנחנו הקוראים אמורים להכיר אותו מספרים קודמים, אני לא יודעת אם זה נכון,או אולי זו רק תחושה שלי. לעברית תורגמו, למיטב ידיעתי, רק 3 ספרים שלו:מיסטיק ריבר (שלא טרחתי לקרוא כי התחלתי לראות את הסרט ואחרי 1/4 שעה פענחתי את ה"תעלומה" והלכתי לישון רק כדי לגלות בבוקר מבעלי שכן ישב לראות עד הסוף שאכן צדקתי), שאטר איילנד, וב.א.י. אולי הדמות הזו מופיעה בספרים אחרים שלו שטרם תורגמו... אני לא יודעת וככל הנראה לא אדע לעולם כי אין לי כרגע כוונות לבדוק את זה,במיוחד אם זה ידרוש ממני להתחיל לקרוא באנגלית, דבר שאין לי כוח, זמן או רצון לעשות. בכל מקרה זה דבר פעוט שניתן להתגבר עליו בקלות, ובכל זאת ליהנות מהספר הזה הנאה שלמה. בקיצור- מומלץ.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
אותיות הכשף

אותיות הכשף

ג'ואן האריס

אוף כתבתי ונמחק לי... איזה עצבים! אני אנסה לשחזר את מה שכתבתי ואם במקרה זה יופיע פעמיים... לא נורא.
לכאורה יש לספר הזה פוטנציאל להיות אחלה ספר.
*כותבת הספר,ג'ואן האריס, זכורה לי לטובה מספרים אחרים שלה,"5 רבעי התפוז" היה חביב עלי במיוחד.
*פנטזיה זה ז'אנר שאהוב עליי במיוחד, והסיפור פה הזכיר לי, על סמך קריאת הכריכה האחורית, את הספרים של טרי פראצ'ט (מה איתו באמת? הוא עוד חי? מישהו יודע?) "בני החורין הקטנים", "כובע מלא שמיים" וכיו"ב שהיו מוצלחים מאד.
*מיתולוגיה נורדית מעניינת מאד, אני אפילו צלחתי את הספר של ניל גיימן שכרגע אני לא זוכרת את שמו שהיה משופע במיתוסים נורדיים.
אז למה למה למה הספר הזה היה לי כ"כ משעמם???
מאדי ברזל בת הנפח היא ילדה מאד משונה, יש לה סימן של אות כשף, והיא רואה דברים שאחרים לא רואים. ההתחלה בה היא "מנקה" את המרתף של הפונדק היתה מוצלחת מאד ההמשך- לא כ"כ. קשה לי להצביע על הסיבות הספציפיות לחוסר ההנאה שלי מהספר, אני רק יודעת שלקח לי כמעט חודש לגמור אותו-וזה המון זמן בשבילי. רוב הזמן הספר ישב לידי במשרד כאבן שאין לה הופכין בזמן שאני העדפתי להתעדכן בynet, לקרוא ביקורות שלכם על ספרים אחרים פה ב"סימניה", בעיקר לשחק סוליטר ומדי פעם, מה לעשות, גם קצת לעבוד...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס מאניפני
הנדון למוות ברח

הנדון למוות ברח

אגאטה כריסטי

אז אחרי תקופה ארוכה של קריאת זיבלוני מתח גרועים ומעצבנים חזרתי למלכה הבלתי מעורערת של ספרי המתח- אגתה כריסטי. מצאתי 3 ספרים שלה שטרם יצא לי לקרוא וזה אחד מהם- שקעתי בו בהנאה. במילה אחת- מ-ע-ו-ל-ה! בכמה מילים- איך האישה הזאת יודעת לכתוב מתח, אין דברים כאלה. אז נכון שהרקולה פוארו הוא לא הבלש האהוב עליי ביותר,ואם כבר אני מעדיפה את גברת מארפל האלמותית או אפילו (רחמנא ליצלן) את פרקר פיין, אבל אפילו הוא לא הצליח לעצבן אותי ולגרוע מהחוויה הנהדרת של הקריאה בספר. לא צפיתי שום טוויסט בעלילה, כל ההנחות שלי (בעצם למעט אחת), היו שגויות וכשגיליתי מי הרוצח הייתי בשוק כי ממש לא חשבתי בכיוון, אפשר להגיד שחשדתי בכל דמות אחרת, רק לא בדמות הזו (ולא אומר עוד כלום ע"מ לא לעשות ספויילר). אז נכון שהתרגום מיושן והפונט מזעזע, והיו חלקים שלמים בספר שקצת נמחקו בעת ההדפסה (הוצ' מזרחי- לידיעתכם) אבל עם כל זה- נהניתי מאד ואני תיכף מתחילה את "4 הגדולים". שבת שלום.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
לנצח

לנצח

אליסון נואל

אני אוהבת ספרות נוער ובעוונותיי גם רומנים רומנטיים. את דמדומים מאד אהבתי וגם את ההמשכים שלו וחשבתי שהספר הזה יהיה דומה. אז זהו, שממש לא! הספר רע! ממש רע, כתוב נוראי, הסיפור נוראי הדמויות שטוחות ומעצבנות. אין בו כלום, העלילה מטופשת , אין בו שביב של מידע שיכול להועיל או להשכיל את הקורא, פשוט מזעזע- למה שמישהו יקרא את הזבל הזה לא ברור לי- הסיבה היחידה שקראתי אותו (ולא סיימתי -יש לציין) היא בגלל שלא היתה לי ברירה- זה מה שיה לי בתיק כשחיכיתי לחברה ולא היה שומדבר אחר בסביבתי לקרוא חוץ מהתפריט ואותו קראתי 10 פעמים מכל כיוון אפשרי... בקיצור תחסכו מעצמכם את הזיבלון הזה, פשוט חבל על הזמן.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

מאז ש"נוילנד" יצא לאור רציתי לקרוא אותו. חיכיתי בהתרגשות לספר החדש של אשכול נבו, כי אהבתי מאד את הקודמים. רצה הגורל ולא הצלחתי להתפנות ולהגיע לחנות לקנות את הספר והדבר נדחה ונדחה ונדחה. במהלך הזמן הזה התחלתי לקרוא ביקורות על הספר ורובן היו, איך לומר, לא אוהדות במיוחד.. עכשיו, אני בתאדם שבכל דבר בחייה מעדיפה להקשיב רק לעצמה ולא דווקא מתרשמת מדעות של אחרים אבל הספק, אפעס, התחיל לחלחל, במיוחד אחרי הביקורת של אלון דה אלפרט שפרטה את ה"שגיאות" (?) שנעשו בספר או אולי נכון יותר לומר את הפגמים שפגעו בהנאתו של הקורא והקשו עליו להתחבר והתחלתי קצת קצת להתבעס בשוליים, וההתלהבות והציפיה התחילו להתנמך. הגיע היום וסוף סוף חזרתי הביתה עם ערימה ענקית של ספרים ביניהם גם "נוילנד" ופתאום- לא בא לי, לא בא לי על הספר. קראתי לפחות 3 זיבלוני מתח שלא נהניתי מהם בכלל, את "בניגוד להוראות היצרן" שקראתי אותו בלילה אחד והתעצבנתי עליו נוראות (אבל זה לביקורת אחרת), ו"נוילנד"... חיכה בשקית בסבלנות בזמן שאני החלטתי לשוב ולקרוא שוב את "דמעות של אש" של דבורה עומר במקומו.
לקח זמן, הספר ישב בשקית לפחות שבועיים עד שלקחתי אותו בידי והתחלתי לקרוא. הוא כ"כ לא משך אותי שהוא בילה עוד שבועיים כ"ספר תיק"- יושב בתיק ומחכה לעת בה אני אתקע בתור לרופא, או אשב לבד בארוחת צהריים ואז אשלוף אותו כדי להעביר את הזמן. אבל בסוף, איו מה לעשות ובסוכות התיישבתי לקרוא אותו ברצינות ולתת את מלוא תשומת הלב ומה אומר לכם- צדקתי כשהתעלמתי ממנו כ"כ הרבה זמן וצדקו קודמיי המבקרים בחוסר ההתלהבות שלהם מהספר. היה בו משהו טרחני, לא אמיתי, לא מתחבר לכלום. אני אוהבת בד"כ סיפורים שמערבבים עבר והווה יחד אבל פה זה היה קיטשי ומאולץ. בכלל כל הסיפור היה לי הזוי מדי- אולי בגלל שלא טיילתי בדר' אמריקה ואף פעם לא נמשכתי לחלק הזה בכדור הארץ אז לא הצלחתי להבין את ההתלהבות. גם ענבר וגם דורי- דמויות פתטיות ומעצבנות, במיוחד דורי בקשר שלו עם נטע (נטע זה לא שם של בת?)- מה זה הכמעט סימביוזיה הזו- זה לא בריא בשום צורה- לא פלא שלילד היה יותר טוב כשהוא היה בחו"ל... לא יודעת, אמנם באתי עם ציפיות נמוכות מהמתבקש לנוכח אהבתי את הספרים הקודמים ואפילו עם הציפיות הנמוכות, התאכזבתי.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני
המסע המופלא של פומפוניו פלאטו

המסע המופלא של פומפוניו פלאטו

אדוארדו מנדוסה

אהבתי. בדומה לספריו "תעלומת הקבר המכושף" ו"מבוך הזיתים", שוב סיפור מתח קליל קליל וכיפי. תעלומת הירצחו של גביר יהודי מנצרת, אותה פותר פילוסוף רומאי חביב ומסובב לגמרי.
בספר מופיעות דמויות מוכרות (מי יותר מי פחות) כמו הנאשם- לא אחר מיוסף, נגר חרוץ, בעלה של מריה ואב (לא לגמרי בטוח) של ישו הקטן והחמוד... בסה"כ ספר נחמד ומענג להעביר איתו כמה שעות של שקט ונחת.

לפני 14 שנים•מיס מאניפני

ביקורות נוספות על "בת של פרטיזן"

בת של פרטיזן

בת של פרטיזן

לואי דה-ברנייר

במוסיקה יש את המושג ONE HIT WONDER המתייחס לזמר, זמרת או להקה שהוציאו להיט אחד מצוין אבל פרט לאותו להיט כל יתר השירים שלהם לא הצליחו.
כנראה שגם בספרות יש ONE HIT WONDER ... את "המנדולינה של קפטן קורלי" של לואי דה ברנייר קראתי פעמיים (בעברית ובאנגלית) ובכל פעם התלהבתי מחדש, אפילו את הסרט ההוליבודי הגרוע ראיתי (שבו הצעיר החסון ושחור השיער מדרום איטליה מגולם ע"י ניקולס קייג' בן הארבעים פלוס עם שיער חום מדובלל וכרס).
"בתו של פרטיזן" הוא ספרו הרביעי של דה-ברנייר שקראתי ועם כל ספר נוסף שלו שאני קורא אני הולך ומשתכנע ש"המנדולינה" היה הספר המיוחד שלו ושהקסם לא יחזור ("ציפורים בלי כנפיים" היה סביר אבל רחוק מאוד מהקסם של "המנדולינה" ואילו "מלחמת האזורים התחתונים של דון עמנואל" היה סתם גרוע ואותו עזבתי באמצע).
"בת של פרטיזן" לפחות לא מנסה ללכת בנתיב שסללה "המנדולינה" והדבר לזכותו.
הספר מסופר בגוף ראשון לסירוגין ע"י שני גיבוריו. האחד הוא כריס, שבזמן התרחשות הסיפור הוא אדם בגיל ארבעים פלוס, שמרן, מתוסכל, משועמם ומשעמם, אשר חי במקביל למאורעות בסווינגינג לונדון של שנות השישים והשבעים ועובד כסוכן נוסע במכונית אוסטין בצבע חום-חרא (כך במקור). אחרי שאשתו הקרה לא "נותנת" לו כבר שנים הוא מחליט ללכת לזונה וכך הוא פוגש את רוזה, בתו של פרטיזן, שעיקר הספר הוא סיפורה (האמיתי? הדמיוני? או שזה רק חלום... התשובה בסוף הספר).
הסיפור של רוזה, שחיה בצל אביה הפרטיזן הגיבור, מתחיל בנערה שאפתנית מיוגוסלביה של טיטו, עובר דרך לימודיה באוניברסיטה באיטליה, מסע ביאכטה לאנגליה, עבודה כמארחת בבאר ומסתיים בבית נטוש בלונדון, שם היא פוגשת את כריס. בצל סיפורה של רוזה מתקיים גם הקשר שנוצר בין שני הגיבורים האומללים ושנותן לכל אחד מהם ניצוץ של תקווה.
הספר דן בנושאים כגון מציאות מול דמיון, חיים בורגניים ומשעממים למול הליכה "על הקצה" והמחיר שכל אחד נדרש לשלם על בחירותיו. אבל חבל שבאף אחד מהנושאים הללו המחבר לא מעמיק.
הספר קצר יחסית (190 ע'), הוא זורם ואפשר לסיים אותו ביום-יומיים.

לסיכום: זהו ספר נחמד ואם לא מפתחים ציפיות ניתן להנות ממנו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רונדו
בת של פרטיזן

בת של פרטיזן

לואי דה-ברנייר

3 ספריו הקודמים של לואי דה ברנייר "המנדולינה של קפטן קורלי", "ציפורים בלי כנפיים",מלחמת האזורים התחתונים של דון עמנואל" - תופסים מקום של כבוד אצלי בספרייה ולכן מיהרתי לחטוף גם את ספרו זה של דה ברנייר.הציון של הספר הזה הוא די בסדר אך לא יותר וממש לא מזכיר את יכולותי הסיפוריות המרשימות מ-3 הספרים שהזכרתי. כריס המרובע האנגלי המשועמם מאשתו המשעממת מבלה שעות רבות במחיצתה של רוזה הסרבית המספרת לו את סיפור חייה. הטכניקה של הסיפור בה כל פרק מסופר עי כריס או רוזה מעניינת ושוברת שיגרה במידה מסויימת. אבל הסיפור לא ממש מתרומם. יש לי הרגשת בטן שמול 3 הספרים המאוד מוצלחים שהזכרתי, מצאו לנכון לפרסם ספר של דה ברנייר על הגב של ספריו הקודמים. בקיצור - לא מוכרחים לקרוא - אבל בכל זאת מומלץ לקרוא את ספריו הקודמים בכיף רב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רוני
בת של פרטיזן

בת של פרטיזן

לואי דה-ברנייר

די מאכזב. בין כותרת הספר לתוכנו יש מעט מאד קשר. פה ושם משובצים משפטים חביבים על השקפת העולם הגברית של אלו המאוכזבים מהנשים ומחיי הנישואין, אבל בסך הכל לא ספר ששווה לרוץ ולקרוא. אם אין לכם משהו אחר לעשות - זה פתרון סביר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
בת של פרטיזן

בת של פרטיזן

לואי דה-ברנייר

זה היה פשוט ספר מחורבן =\
תקראו עדיף את ציפורים בלי כנפיים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•חתולו
דירוג
3.0
לפני 15 שנים

“זה היה פשוט ספר מחורבן =\ תקראו עדיף את ציפורים בלי כנפיים.”