ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 28 במרץ, 2011
ע"י חנצ'
ע"י חנצ'
אולי זה בגללי.. אבל אחרי קריאה מרובה של ספרים מגיל 4, אתה מצפה מספר להיות מושלם. אתה מצפה מספר לרגש אותך ולהוציא ממך דברים שספרים אחרים לא הצליחו. נכון, על פי אמות המידה האלו כמעט אף ספר לא מצליח לקבל את דרגת המצויין ולא עולה על הבסדר, אבל זאת אני.
הספר התחיל ממש טוב: היה הומור, היתה דרך מעניינת להציג את העלילה, היו אפקטים בעלילה, תוכן וכל מה שג׳קי מהאח הגדול אומר. אבל באופן כלשהו במהלך הקריאה לא נסחפתי יתר על המידה אחרי הסיפור, לא הזדהתי במיוחד עם אף אחד, ואני דווקא יכולה להעיד על עצמי שאני אדם רגיש שמזדהה ביתר קלות עם אנשים במצוקה, ובספר הזה לא חסרים כאלו.
אנה מבקשת לתבוע את ההורים שלה ופעם אחת בחיים לעמוד על הזכויות שלה, (זהירות ספוילר:) קצת היה לי מאכזב לגלות בסופו של תהליך שזה לא היה הרעיון שלה.. זה גם הסביר למה היה חסר לי מפגש העימות בינה לבין אחותה, סצינה שיכולה הייתה להיות מרכז העלילה. הרבה דברים שיכלו לרגש בעוצמתם כמו העימות של ג׳סי (האח) עם אביו, זעקו בנעדרותם! ואיך זה שג׳סי הופך להיות ילד טוב אחרי שתופסים אותו בקללתו, ואיך זה שזה מרגיש לי שאנה יותר מדי גדולה מכדי להיות בת 13, גם התשובות לסודות, כמו למה לעורך דין יש כלב נחייה אם הוא לא עיוור' (ובכלל, כל סיפור האהבה שנדחף לשם בכוח) - לא סיפקו אותי כמו שספר טוב יכול לספק.
זה הרגיש כמו לקרוא תסריט (שבאמת היה אח״כ), קל וכיף לדמיין איך זה ייראה בתור סרט, וכשעסוקים יותר במסביב - מאבדים את העיקר; הרגש.
הספר מתחיל ממש טוב, ההמשך נחמד, ההפלגה לזכרונות נעימים, אהבתי גם את העובדה שהסוף הוא לא מה שמצפים ממנו להיות. אבל בסיומו של הסיפור זה מרגיש כאלו הסצינות האחרונות הן אלו שנתנו לספר ארבעה כוכבים, ולא שלוש....
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
